ממשלת האחדות של ליברמן: חיסכון בשקלים או חיזיון תעתועים
עומק הגירעון עשוי להוביל לצמצום הדרישות הקואליציוניות במשא ומתן על הרכבת הממשלה הבאה. בתרחיש של ממשלת אחדות כוח המיקוח של המפלגות הקטנות ייעלם, והמפלגות הגדולות יוכלו לעגן בהסכמים עקרונות כלכליים חברתיים מבלי לתקצב אותם
הכרזתו בסוף השבוע של יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שיכפה לאחר הבחירות ממשלת אחדות לאומית הכניסה את המערכת הפוליטית לתזזית. כל זה קרה בזמן שמשרד האוצר חשף את עומק הגרעון בקופה הציבורית ובאותה נשימה הציג תוכנית לעצירת הדימום בדמות קיצוצים במשרדי הממשלה והעלאות מס.
- נתניהו וכחלון סיכמו על תקצוב הצהרונים בשנה הקרובה
- הקטסטרופות החברתיות שוב יחכו עד לבחירות
- כחלון חייב לפרוש
שרי הממשלה לא הצביעו על המתווה שנועד לעצור את הגרעון כך שלא יגיע לקו ה־4%, אבל הם יצטרכו להניף את ידיהם בעד קיצוץ בשבועות הקרובים. השבוע הקרוב יעמוד בסימן ניסיון בעיקר של ראשי מפלגת יהדות התורה, לרכך את רוע הגזירה: במהלך סוף השבוע אמר יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן ל"כלכליסט" כי הוא יתנגד לקיצוץ שלבטח יפגע קשות במערכת הבריאות, ואתמול הכריז יו"ר ועדת הכספים משה גפני ש"לא יאשר קיצוץ רוחבי, השכבות החלשות יפגעו".
ממשלת אחדות זולה יותר
אמירתו של ליברמן מעניינת על רקע הנתונים שהציג משרד האוצר ותוכנית המיסוי שנלוותה להם. המשא ומתן להרכבת ממשלה מלווה בדרישות קואליציוניות של הסיעות השונות, שבפעם האחרונה תורגמו לעלות אדירה של 20 מיליארד שקל. בינתיים, הגרעון התופח, והבור התקציבי של 22.6 מיליארד שקל בתקציב המדינה לשנת 2020, סותמים את הגולל על מרבית התביעות התקציביות הסקטוריאליות של המפלגות. יתרה מזאת, הציבור לא יקבל בהבנה היענות לסחיטה של שותפות הקואליציה בצד גרעון מעמיק, קיצוצים כואבים והעלאות מסים. בדומה לשאר המפלגות, גם לליכוד ולכחול לבן יהיו יעדים חברתיים כלליים אותם ירצו לקדם בעלות של מיליארדי שקלים. אך בתרחיש של ממשלת אחדות רחבה קטן עד נעלם כוח הסחיטה של המפלגות הקטנות והסקטוריאליות ושתי מפלגות גדולות יוכלו, למשל, לסכם על הכללת יעדים, שאינם סקטוריאלים ברובם, בקווי היסוד של הממשלה, מבלי לתקצב אותם מיידית.
שותפים עתידיים? מימין: יו"ר כחול לבן בני גנץ, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו צילומים: אבי מועלם, אלכס קולומויסקי ליברמן, שרק לאחרונה טען שממשלת אחדות תהווה "ממשלת שיתוק" הסביר אתמול בפייסבוק מדוע קרא למהלך וציין בין היתר כי "התברר שמדינת ישראל נמצאת בתוך משבר תקציבי עמוק. ברור לי, מעבר לכל ספק, שלליכוד ולכחול לבן, לא יהיו ביחד 60 מנדטים וכל אחת בנפרד תעדיף להקים ממשלה צרה עם החרדים, קרי ממשלת הלכה". ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו טען שעומק הבעיה התקציבית התגלה במהלך המשא ומתן הקואליציוני וכן לנוכח הודעת האוצר בסוף השבוע.
דובר הליכוד יונתן אוריך הגיב בחשבון הטוויטר שלו וכתב: "רק לפני פחות מחודש ליברמן הביא דרישות תקציביות של לפחות 3 מיליארד שקלים. פתאום הוא מוטרד מהגירעון? איווט רק רוצה להפיל את נתניהו ואם זה עולה בממשלת שמאל - הוא משלם".
ליברמן קובע את הטון
הודעתו הדרמטית של ליברמן במוצאי השבת הייתה זריקת המרץ הראשונה שהפיחה חיים במערכת הבחירות לכנסת ה־22 שנדמה כאילו אינה מתקיימת כלל. הודעתו בעיקר הסיטה את תשומת ליבו של ראש הממשלה מקדחת המינויים בממשלת המעבר שימיה קצובים ממילא, והחזירה את בני גנץ המכונה במערכת הפוליטית "בני־חותא" לשאלת הרוטציה עם יאיר לפיד. אבל מעל הכל - הודעתו של ליברמן מציבה סימן שאלה מוחשי ראשון סביב המשך כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, זאת בהינתן שכחול לבן אינה מוכנה לחבור לליכוד בראשותו, ובהנחה שתרחיש ממשלת האחדות אכן יצא לפועל. הדברים מבהירים לנתניהו שללא 61 חברי כנסת במחנה הימין - לא כולל ליברמן, הוא לא יוכל להרכיב ממשלה, והפעם גם לא ללכת לבחירות חוזרות.
וכך, שבועיים אחרי שהכריז שישראל "לא תהיה מדינת הלכה", ליברמן הוא השחקן הפוליטי הדומיננטי על המגרש בבחירות 2019, מועד ב'. הוא לא רק הכשיל את הקמתה של ממשלת נתניהו החמישית בכנסת ה־21, הוא מכתיב כעת את סדר היום בבחירות לכנסת ה־22 והופך את שאלת "חרדים כן או לא" - לשאלת המפתח במערכה על קול הבוחר.
בבסיס הדברים, ליברמן הבין שלו נתניהו היה מקים בחודש שעבר את ממשלתו החמישית, ומחוקק את "פסקת ההתגברות" הוא היה נשאר ראש ממשלה למשך שנים רבות. מתוך ההבנה הזו הניעו אותו שני עניינים: ראשית, הרצון לשמר ולהגדיל את בסיס הבוחרים שלו. הכוח האלקטורלי של ליברמן, 5 מנדטים בבחירות האחרונות, מורכב בעיקר מעולים וותיקים ממדינות חבר העמים. ליברמן כבר לא יכול להרשות לעצמו להסתמך על רק קהל היעד הזה, ששינוי קל בהלכי הרוח שלו עלול להותיר אותו מתחת לאחוז החסימה, ובנוסף הוא בסיס בוחרים הולך ומתבגר.
ליברמן פוזל אל הצעירים - ילדיהם של אותם עולים, שהעדיפו עד כה, ברובם, להצביע ל"יש עתיד" בזכות הקו החילוני שאימצה, נגד הכפייה הדתית. ליברמן בהכרזותיו האחרונות "פותח את השורות" לבוחרי כחול לבן, בעיקר מקרב מצביעי "יש עתיד" ו"תל"ם בראשות משה יעלון, ובה בעת מבקש לגייס קולות מקרב תומכי ליכוד מתונים, שאינם הולכים בעיניים עצומות אחר נתניהו. ליברמן גם רואה עצמו מועמד בולט להנהגת הימין ביום שאחרי נתניהו, וראייה זו חוזרת לתובנה הבסיסית שממשלת נתניהו החמישית בתוספת פסקת התגברות הייתה מונעת ממנו התמודדות על ההנהגה שנים ארוכות. בסוף כל אלה ישנו גם המניע האישי: לנתניהו ולליברמן יחסי אהבה־שנאה שנפרסים על פני יותר מדור.
בבחירות האחרונות האשימו בישראל ביתנו את הליכוד בהליכה על ראשו של ליברמן ובגניבת קולות מישראל ביתנו לליכוד, כפועל יוצא. ליברמן עצמו עוד זועם על כך שנתניהו כבל את ידיו כשר ביטחון, ושם אותו ללעג בחוגים מסוימים שהאשימו אותו בנקיטת יד קלה נגד חמאס אחרי שהבטיח לחסל בתוך 48 שעות את אימסעיל הנייה. לבסוף, ישנם גורמים בישראל ביתנו שאף מייחסים לליכוד קשר לחקירת המשטרה בפרשת ישראל ביתנו ערב בחירות 2015 - אולם מדובר בטענות שמעולם לא הוכחו, ועל כן אינן נתפסות כאמינות ומהימנות.
יושבים על התיקים
אם תוקם ממשלת אחדות בין הליכוד לכחול לבן הרי שהיא תצטרך להתגבר על מכשולים רבים בדרך. חלק מהשרים הוותיקים, והחדשים שבדרך יצטרכו לארוז את חפציהם. ספק אם שר החוץ ישראל כץ שבקושי חימם את כיסאו הקבוע יישאר בתפקידו או יעבור לאוצר. אם תיק החוץ יישאר בידי הליכוד, המפלגה תצטרך לוותר על תיק בכיר אחר למשל האוצר - שהובטח על ידי נתניהו לשר האוצר הנוכחי משה כחלון.
בממשלת אחדות בראשות נתניהו אז מן הסתם בני גנץ יהיה שר הביטחון ולא ליברמן. במקביל, ראש הממשלה מצידו, מבקש בימים אלו להרחיב את ממשלת המעבר, מה שבמקרה של ממשלת אחדות עתידית, יותיר זמן שאול בלבד לחברי הכנסת הפוזלים להיות שרים חדשים ביניהם יואב קיש, דודי אמסלם, ניר ברקת, ציפי חוטובלי, דוד ביטן ואבי דיכטר וכן לשר המשפטים החדש אמיר אוחנה. מכשול נוסף שעלול להגביר את תחושת המרמור הרווחת גם ככה בליכוד היא השאלה האם יתעקש יאיר לפיד, כפי שהצליח ב־2013, להגביל את מספר השרים ל־18 ואת סגני השרים ל־4.
