להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

שכר המינימום הפדרלי עמד אז על 7.25 דולר לשעה, כלומר קצת פחות מ־16 אלף דולר לשנה. זה מה שקֵרְסנטריקס שילמה ל־500 עובדים במשרות התחלתיות, מתוך כלל 2,200 עובדיה. זה שכר חוקי, ודריסקול היה יכול להמשיך לשלם אותו בשקט, לולא גילה שחלק מהעובדים לא מצליחים לחיות ממנו. "קיבלתי אימיילים מנציגת שירות לקוחות שביתה נשרף ולא היה לה כסף לחיתולים, או מעובדת שגרה במכונית עם הילד שלה. זה הרג אותי: איך ייתכן שעובד שלנו מבקש עזרה כספית כדי שלמשפחה שלו יהיה איפה לגור? איך אפשר לבנות צוות מאנשים שנאבקים בכל יום? איך אתן להם תחושה שיש להם הזדמנות, כשהם בקושי שורדים? זה שיגע אותי".

מה שעוד שיגע אותו היה הפער בין ההשקעה הרגשית שהחברה דרשה מהעובדים לזו שהעניקה להם. קֵרְסנטריקס מספקת טיפול רפואי ביתי לחולים לאחר אשפוז קריטי, ומתאימה לכל חולה את תנאי הטיפול הנכונים לו. זו עבודה שצריך לבצע עם רגישות רבה, הוגנות ואינטליגנציה רגשית, ודריסקול החל לתהות אם קֵרְסנטריקס מתנהגת באופן דומה כלפי עובדיה: "הרגשתי אי־נוחות עם הפער בין מה שביקשנו מהעובדים שלנו לעשות למה ששילמנו להם. איך אפשר לדרוש מהם להתמקד בצרכים של החולים שלנו, כשאנחנו, המעסיק שלהם, לא מסתכלים על הצרכים הבסיסיים שלהם?". 

חברי קבוצת "מיליונרים פטריוטים" שפועלת לצמצום פערי השכר ושדריסקול נמנה עם חבריה. "גאים לבגוד באלפיון העליון" צילום: גטי אימג'ס

וכך הוא הגיע להחלטה לא שגרתית: להקפיא את שכרם של 20 חברי הנהלת החברה לשנה, ולהשתמש בכסף שנחסך - כ־7.5 מיליון דולר - כדי לסייע לשיפור שכרם של אותם 500 מקבלי שכר מינימום. דריסקול הכפיל את שכרם ל־15 דולר לשעה, מהלך שעלה לחברה כ־9 מיליון דולר.

חמש שנים מאוחר יותר כבר ברור שדריסקול הוביל בהצלחה את התפנית בקֵרְסנטריקס, וששינוי השכר היה מהלך מרכזי בתפנית הזו. קֵרְסנטריקס היא חברה פרטית שאינה מפרסמת את תוצאותיה הכספיות, אולם דריסקול מציין שבחמש השנים האחרונות היקף העסקים של החברה שילש את עצמו. בראיונות שהעניק לתקשורת האמריקאית הוא סיפר שב־2015 חצו המכירות את רף המיליארד דולר, וב־2016 הן זינקו ליותר מ־1.4 מיליארד דולר.

דריסקול ביצע, כמובן, גם מהלכים אחרים בחברה, אבל בשיחה בינינו הוא מצהיר בביטחון שלא היה מצליח בתפנית בלי העלאת שכר הזוטרים. "להעלות שכר באמצע תפנית עסקית לא היה קל, אבל יצירת תחושת הצוות בקֵרְסנטריקס הייתה קריטית לשיקום החברה", הוא מדגיש. "האמנו שאנחנו חברה עם אוריינטציה לאנשים - ללקוחות, לחולים, לספקים - אבל היינו צריכים להתחיל מלהתייחס לאנשים שלנו באופן הוגן. וזה אומר לשלם להם שכר ראוי, לוודא שהם משתתפים בהצלחת החברה ושהם יכולים להרשות לעצמם לקנות שירותי בריאות".

איך הגיבו הבכירים שהקפאת את שכרם? הם ויתרו על הרבה כסף.

"היה לי הרבה מזל, כיוון שקיבלנו את ההחלטה כקבוצה. התחלתי עם הקפאת השכר שלי ואז ביקשתי מהצוות הניהולי שלי להצטרף, וכולם הצטרפו. הבכירים מסודרים, והם יהיו מסודרים, וזו אפילו לא היתה הורדת שכר אלא הקפאה לשנה בלבד.

"רציתי שכולנו יחד נגרום לעובדים להרגיש שאנחנו מתייחסים אליהם באופן הוגן, ולכן שני דברים היו חשובים לי: הראשון היה להעלות את שכר המינימום, והשני היה להקפיא את שכר הבכירים, כדי שהעובדים ירגישו שלבכירים אכפת מהם. יש הרבה דרכים להעלות שכר, אבל אם רוצים ליצור בחברה תחושה של צוות, צריך להבטיח להם שאנחנו - אנשים מהחברה שלהם - נהיה הוגנים כלפיהם ונשקיע בהם. זה לא רק להעלות את רצפת השכר, אלא שיהיה להם ברור שזו השקעה של ההנהלה באופן אישי בהם, עבורם. והוויתור הזה אכן שינה באופן משמעותי מאוד את החיים של העובדים בשכר מינימום".

הדירקטוריון והמשקיעים שלך תמכו במהלך? זה לא היה צעד בזבזני ונועז מדי בשבילם?

"לא ביקשתי מהמשקיעים עוד כסף. מדהים כמה גמישות אפשר לקבל מהם אם זה לא עולה להם כלום".

מצד שני, יכולת פשוט לקצץ את שכר הבכירים בלי להעלות את שכר הזוטרים, ולהרוויח יותר.

"אנחנו לא מחפשים רווחים לטווח הקצר, אלא חושבים על האינטרסים שלנו לטווח הארוך. זה מאפשר לנו ליצור תחושה של צוות ומוטיבציה, שלדעתי מניעה הצלחה".

בעבר התמודדתם עם נאמנות נמוכה של העובדים הזוטרים.

"למהלך הזה הייתה בהחלט תועלת מבחינת נאמנות, וּודאי שהוא השפיע על המורל והמוטיבציה. אנחנו רוצים שהעבודה תהיה מעניינת ושאנשים יצמחו בחברה, אבל אתה לא יכול לצמוח בה אם אתה נאבק לשלם את החשבונות. אנחנו בונים תרבות שיש בה נאמנות, מוסריות ומעורבות גבוהות".

אף ששכרם של הבכירים הופשר לפני ארבע שנים, טיפוח העובדים הזוטרים נמשך. בכל שנה שכר המינימום מתעדכן על פי העלויות במדינות שבהן מתגוררים העובדים, וכעת הוא עומד על 16.5 דולר לשעה, פי 2.3 מהשכר הפדרלי. לפי האתר SimplyHired, השכר הממוצע של עובד קֵרְסנטריקס הוא 72 אלף דולר לשנה, 50% יותר מההכנסה החציונית בארה"ב ברבעון הראשון של 2019. בסקר של העיתון "טמפה ביי טיימס", קֵרְסנטריקס (שמעסיקה 800 עובדים בעיר) נבחרה למקום העבודה המוביל ב־2019 - בין השאר, בשל הטבות לעובדים כמו חופשת לידה בשכר ו־20 ימי חופש במקרה אבל, פי 5 מהממוצע בארצות הברית.

דריסקול מספר שהחברה מפעילה קרן מתנות שכל העובדים מפרישים לה כסף, כך שאם מישהו עובר משבר הוא יכול להסתייע בה; עד היום חילקה הקרן יותר מרבע מיליון דולר. יוזמות אחרות הן סיוע בשכר הלימוד לעובדים, הקפאת עלויות ביטוח הבריאות לעובדים בתפקידי בסיס, ומהשנה שעברה קֵרְסנטריקס אף משתפת ברווחיה את העובדים בכל הדרגים. "אנחנו רוצים שאנשים יעבדו קשה, אבל לא רוצים להיות חברה שקשה לעבוד עבורה", אומר דריסקול.

הנרי פורד ליד קו הייצור במפעל המכוניות שהקים. שילם לעובדיו שכר שאפשר להם לקנות בעצמם מכונית, כדי שהעסק יצמח צילום: איי פי

מי שמכיר את דריסקול וההיסטוריה שלו לא מופתע מהמהלך. זה כמה שנים שהוא אחד מהחברים הפעילים בקבוצת Patriotic Millionaires ("מיליונרים פטריוטים"), שהקים ב־2010 מוריס פרל, לשעבר מנהל בחברת ההשקעות הגדולה בעולם בלאקרוק, שמנהלת כיום נכסים בהיקף של 6.5 טריליון דולר.

דריסקול אימץ את מטרותיה של הקבוצה: מדיניות מיסוי פרוגרסיבית שתוביל למיסוי גבוה יותר של עשירי אמריקה, העלאת שכר המינימום והפחתת המעורבות של עשירי אמריקה בפוליטיקה. דריסקול מביע מדי פעם את דעתו בנושאים האלו, כותב באתר של "פטריוטים אמריקאים", ומצטרף לראשי הארגון במסעות הסברה בוושינגטון.

אחד המהלכים המעניינים ביותר שהוביל היה דווקא אצלו בבית, במדינת קונטיקט, שבה ממוקם מטה קֵרְסנטריקס. זה היה בספטמבר 2017, כשהתברר שהמדינה נקלעה לגירעון תקציבי של 3.5 מיליארד דולר. דריסקול הופיע בפרסומת של 30 שניות ששודרה בטלוויזיה המקומית, ובה קרא לקונטיקט להשית מס גבוה יותר על עשירים כמוהו וחברות מצליחות כמו זו שהוא מנהל, כדי לסגור את הגירעון. "אני אוהב את קונטיקט, היא הבית שלי ואנחנו צריכים להיות חלק מהפתרון", אמר בפרסומת. "מנהלים מצליחים בחברות מצליחות צריכים לשלם חלק הוגן. אני מקווה שהמנהיגות הפוליטית מקשיבה, כי כולנו צריכים להיות חלק מהפתרון ולאזן את התקציב. זה הדבר הנכון לעשות". 

המהלך זכה לתהודה נרחבת ורבים ראו בו סגירת מעגל צודקת. בעבר קֵרְסנטריקס קיבלה מקונטיקט מענקים של 24 מיליון דולר כדי ליצור 290 מקומות עבודה חדשים. היו שראו בקריאה של דריסקול גילוי אחריות, בבחינת הושט יד כעת למי שסייע לך בעבר.

מוריס פרל. "עוני רחב היקף פוגע בהכנסה הלאומית" צילום: MARIELA ZECHTER

המצע האידאולוגי הזה של דריסקול הצמיח את אקרובטיקת השכר הלא־פופולרית אך המשתלמת שהוביל בקֵרְסנטריקס. "אני משתף את הסיפור של קֵרְסנטריקס כדי שהפוליטיקאים והציבור יזכרו מהי אחריותה של הקהילה העסקית להצלחת החלום האמריקאי, וכדי שמנהלים יבינו שהשקעה בעובדים היא אחת ההחלטות הפיננסיות הטובות ביותר שאפשר לקבל", הוא אומר.

"הסבים שלי היו אירים עניים שהיגרו לאמריקה, ועבורם הקפיטליזם עבד. הוא יצר למשפחה שלי הזדמנות למצוא מקומות עבודה טובים ששילמו שכר ראוי, שאיתו הם מימנו את ההשכלה של ילדיהם. כדי שהקפיטליזם יעבוד הכי טוב שאפשר, הוא צריך להיות מכונה שמגדלת אנשים ומאפשרת להם לחיות חיים ראויים באמצעות השכר שהם מרוויחים. הדרך הכי אפקטיבית לשמור על הקפיטליזם היא לוודא שהוא הוגן; קשה לי לדמיין חברה שלא משלמת שכר ראוי ובכל זאת נהנית מפרודוקטיביות אמיתית של העובדים שלה".

כשאתה אומר "שכר ראוי", אתה מתכוון גם לשכר המופרז של הבכירים. בישראל יש ויכוח דומה, ויש טענה שחברות לא יוכלו למשוך את המנהלים הטובים ביותר אם יגבילו את שכרם.

"אני לא יכול לומר לך שהצוות הבכיר שלי יעבוד בכל הנסיבות, אבל אני בטוח שהוא יעבוד ברובן. עדיף שאנשים מסוימים יתלוננו, אבל החברות עצמן ינצחו ורוב האנשים יהיו מאושרים לעבוד בהן ולהתפרנס בכבוד. אם חברות לא ינהגו בעובדיהן בהגינות (הוא מתכוון גם לתשלום שכר נמוך מדי וגם לתשלום שכר גבוה מדי — קצ"ה), אני לא יכול לדמיין שהציבור ימשיך לסבול את המצב הנוכחי, ואז הממשלה תגיב עם אזמל הרבה פחות מדויק ועלולה להעלות את המסים. לכן אני חושב שהחברות צריכות להיות אלה שמובילות את המהלך בתחום השכר".

כי הפער בין מקבלי השכר הנמוך למקבלי השכר הגבוה גדול מדי?

"מבחינתי זה פחות עניין הפער כמו רצפת השכר. בחברות בשוק החופשי תפקידים התחלתיים צריכים לספק שכר ראוי, כדי שאנשים שעובדים קשה וכחוק יצליחו לחיות טוב. אנחנו לא יכולים לטפח חברה קפיטליסטית שרק חלק נהנים ממנה ושהרוב לא מקבל הזדמנות להצליח בה".

ארגון "מיליונרים פטריוטים" נולד כדי לבטל את קיצוצי המס האגרסיביים שהוביל נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' וו. בוש. המדיניות של בוש הוכיחה פעם נוספת שאם מיטיבים עם העשירים ההטבה לא זולגת אל כולם, אלא מועילה בעיקר להם. הטבות המס הללו היו קצובות בזמן, וב־2010, כשברק אובמה היה הנשיא, נפתח חלון ההזדמנויות לבטלן. אריקה פיין, פעילה פוליטית, ארגנה קבוצה של עשירים ששלחה לנשיא מכתב שקורא לבטל את הטבות המס. הם חתמו עליו בשם "מיליונרים פטריוטים", וכך נולדה הקבוצה.

"אובמה חשב שאנחנו אידיוטים, אבל בהמשך הוא הבין שאנחנו עוזרים לו והזמין אותנו לעמוד איתו על הפודיום כשנשא נאום ב'יום המס' (באפריל 2012), וכעבור שנתיים בוטלה הטבת המס לעשירים ביותר", משחזר מוריס פרל, מייסד "מיליונרים פטריוטים" ומחותמי המכתב, בראיון ל"מוסף כלכליסט".   

כיום חברים בארגון כמה מאות אנשי עסקים עשירים ומשקיעים כמו פרל ודריסקול. הם לא הבכירים והמיוח"צנים ביותר בעשירי אמריקה, אבל הם יוצרי העושר הגדולים שלה. הם הכתפיים הרחבות של הכלכלה האמריקאית. עם חברי הארגון נמנים תעשיינים כמו אלן דיוויס, מייסד חברת הנייר הממוחזר הגדולה באמריקה Conservatree, וג'יימס ריצ'מן, נשיא ומנכ"ל ענקית הטקסטיל ריצ'לום פבריקס; ראשי חברות טכנולוגיה כמו ג'רי פידלר, מייסד ומנכ"ל חברת התוכנה ווינד ריבר, ששווה יותר ממיליארד דולר; ופיננסיירים כמו ג'ו זימליק, מנכ"ל חברת ההשקעות בוהמיאן.

"אנחנו פועלים היום בשלושה תחומים: מיסוי פרוגרסיבי, שכר מינימום גבוה יותר, והפחתת מעורבות העשירים בפוליטיקה", אומר פרל. "אנחנו מנסים להעביר את המסר שמדיניות שמקדמת חוסר שוויון לא מועילה לעשירים, לעניים ולאף אחד אחר. חברה לא שוויונית אינה האינטרס ארוך הטווח שלנו. זה לא עבד טוב בדרום אפריקה בשנות השבעים והשמונים, ואנחנו חוששים שזה לא יעבוד טוב בארצות הברית כיום. האינטרס שלנו הוא לתמוך באסטרטגיה שתקטין את חוסר השוויון בטווח הארוך".

ג'ורג' וו. בוש חותם על חבילת קיצוצי מס לעשירים, ב־2006. "עשירים צריכים לשלם יותר מס מעניים" צילום: איי פי

באתר הארגון, חבריו מציגים את עצמם כ"בוגדים גאים במעמדם". "בוגד" הייתה ביקורת שהוטחה בסטיבן פרינס, מייסד נשיונל ביזנס פרודקטס, חברת ענק לייצור כרטיסי מתנה מפלסטיק: "רוב החברים שלי גם הם עשירים, והם חושבים שאני אידיוט שבוגד במעמד שלי", סיפר בעבר בריאיון.

פרל מספר שכשהוא הולך להתראיין בפוקס ניוז, אומרים "הנה המשוגע". "יש אנשים שחושבים שאנחנו טועים ואני מנסה לדבר איתם", הוא אומר. "רוב האנשים שחיים בבתי מחסה בניו יורק עובדים במשרה מלאה. ובדיוק קראתי ידיעה שבקליפורניה העבירו חוק שאסור לאנשים לישון במכוניות שלהם, כי הרבה אנשים שעובדים במאונטיין וויו, המקום שבו נמצא מטה גוגל, לא יכולים להרשות לעצמם לגור שם. אם אנשים שעובדים בעבודה נהדרת במשרה מלאה לא יכולים לגור באזור של העבודה שלהם, זו בעיה".

אלא שפרל לא רואה בזה רק בעיה אנושית. הוא חומל על האנשים האלו, כמובן, אבל הוא מסתכל עליהם בעיניים תועלתניות: ככל שיש יותר אנשים כאלה הכלכלה מפסידה — כי הם לא קונים דירות, לא מרהטים אותן, לא אוכלים במסעדות, לא יוצאים לסרטים, לא קונים בגדים, לא מבלים בחופשות. בלעדיהם הכלכלה לא צומחת. זה מזכיר את הנרי פורד, ששילם לעובדיו שכר שיאפשר להם לקנות לעצמם מכונית פורד כדי שהעסק יצמח.

"אם יש לנו מיליוני אנשים שלא יכולים לשלם חשבונות טלפון סלולרי או משכנתא, אני מוטרד", אומר פרל. "כשיש הרבה עניים, חברות לא יכולות להרוויח כסף, והכלכלה לא יכולה לעבוד. כלכלה מרוויחה מאנשים שמוציאים כסף. בלעדיהם אין לנו הכנסה לאומית. זה קו המחשבה שלנו".

כדי להניע את הכלכלה, פרל סבור שצריך להעלות את שכר המינימום ל־15 דולר. "זה לא ימנע מאנשים לחיות בעוני בהרבה חלקים של ארה"ב", הוא מודה, "אם תעבוד 40 שעות בשבוע תמורת 15 דולר לשעה עדיין תהיה עני — אבל זה יהיה שיפור גדול יחסית למקום שבו אנשים נמצאים עכשיו".

בישראל, ברגע שיש דיון על העלאת שכר, המעסיקים מזהירים שייאלצו לסגור חברות ומפעלים.

"הם צריכים להפנים שהם צריכים לדאוג לעובדים יותר מאשר ללקוחות. אני לא שומע היום אנשים שחושבים כמו הנרי פורד ואומרים ש'צריך לשלם לעובדים מספיק כדי שיוכלו לקנות את המוצרים שלנו'. זה בכלל לא שיקול. לפני ששכר המינימום בסיאטל עלה ל־15 דולר לשעה, אנשים אמרו, 'אוי, אלוהים, אנחנו נפשוט את הרגל', אבל מאז העסקים שם פורחים: הבעיה הכי גדולה של המסעדות היא למצוא חללים גדולים יותר, כי עכשיו, כשאנשים יכולים להרשות לעצמם, הם אוכלים יותר בחוץ. בעקבות זאת גם שכר עובדי המסעדות עלה, אז פחות אנשים מקבלים שכר נמוך מאוד, ויותר אנשים מקבלים שכר ביניים".

בקצה השני ישנם המנהלים הבכירים שמקבלים שכר גבוה מאוד, לעתים לא מוסרי.

"כן, יש כמה אנשים בארצות הברית שמקבלים שכר שנתי של 100 מיליון דולר, ואני לא יודע מה לומר לך על זה", אומר פרל ונאנח. "אביגיל דיסני, שהיא הנכדה של אחד ממייסדי חברת דיסני, העידה לא מזמן בבית הנבחרים (ראו מסגרת למטה) ואמרה שזה לא מוסרי שחלק מהאנשים מרוויחים כל כך הרבה, בזמן שאחרים לא יכולים להרשות לעצמם לחיות כלל. אז ברמה האישית אני מסכים איתך".

מה הפתרון שאתם מציעים? תקרת שכר לבכירים או מס גבוה יותר?

"יש מהלך לחקיקת חוק שלפיו אם היחס בין השכר של הבכיר ביותר לשכר החציוני יהיה גבוה מפי 100, זה יהיה טריגר להעלאת המיסוי על הבכיר. אני מקווה שהטריגר הזה יהיה תמריץ להוריד מעט את שכר הבכירים. אנחנו תומכים בחוקים מהסוג הזה, שמובילים לכך שעשירים ישלמו יותר מס מעניים. קחי אותי, למשל: כבר חמש שנים שאני לא עובד, ויש לי כל מיני השקעות. ההכנסות שלי מההשקעות האלו ממוסות בשיעור נמוך יותר מההכנסה של אנשים שממש עובדים לפרנסתם. זה הדבר העיקרי שבעייתי בעיניי".

גם בישראל זה ככה.

"וזה לא הגיוני בעיניי. זה לא שאם תגידי למשקיע שאת מעלה לו את המס ל־35% הוא יגיד, 'אם ככה, אני מעדיף לשמור את הכסף בכיס ולא להרוויח כלום מאשר להרוויח 65% מהתשואה'. משקיעים לא אומרים דברים כאלה. לא צריך לתת למשקיעים תמריצים להשקיע, ובטח שלא צריך לתמרץ אנשים לסחור במניות. צריך להסתכל על הטווח הארוך, ולהיות מודעים לכך שאם תסתכלו על הטווח הקצר ולא תשקיעו באנשים, זה לא יעבוד".

*** 

יורשת אימפריית דיסני: "הגיע הזמן להחזיר מוסר לעסקים"

אביגיל דיסני, מיורשי אימפריית האנימציה והמדיה, היא פעילה בולטת במאבק לצמצום פערי השכר בארה"ב. במאי האחרון, בעת מתן עדות בפני בית הנבחרים, דיסני מתחה ביקורת פומבית חריפה על בוב איגר, מנכ"ל חברת דיסני ואחד האנשים החזקים בעולם התאגידי האמריקאי, ועל מדיניות השכר וההעסקה שהוא מוביל. הנה קטעים מעדותה.

אביגיל דיסני צילום: איי פי

"אין לי שום טינה כלפי בוב איגר. הוא אדם מבריק וכמוהו שאר חברי ההנהלה, והם ראויים לשכר מבוסס ביצועים. אני פשוט תוהה אם יש דבר כזה, 'יותר מדי כסף'. אני מאמינה שיש, ושאפשר לומר 'לא' לעוד.

"כיורשת של משפחה מפורסמת ראיתי עשירים עוצמים עיניים נוכח האי־שוויון. ראיתי את ההגזמה הגרוטסקית במטוס פרטי שמגיע לכנס על התחממות גלובלית, או בילדים המשחקים בבגדי מעצבים שעולים כמו ביטוח בריאות. עלינו להסיט את הווילון מעל חיים כאלה ולשאול לאילו גבהים צריך קומץ אנשים להגיע בשעה שהחלום האמריקאי מתמוטט עבור רוב העובדים.

"אי־שוויון אינו רק שאלה מוסרית, אלא גם כלכלית: הוא נוצר על גבם של האנשים שמאפשרים לכלכלה לשגשג. בלי מעמד ביניים אין דיסני. בדיסנילנד, העובדים נאבקו שנים עד ששכר המינימום שלהם הועלה ל־15 דולר לשעה. היום עלות המחיה בעיר שסביב הפארק היא כ־24 דולר לשעה. העובדים האלה לא יכולים לממן ביקור של משפחותיהם בדיסנילנד.

"בוב איגר מרוויח 65 מיליון דולר, ומציע לעובדיו שכר שלא יכול לפרנס אותם. איגר אינו הדוגמה הקיצונית ביותר של שכר מופרז. אני מתמקדת בדיסני מכיוון שמיזוגה עם פוקס ייצור את חברת המדיה הגדולה בהיסטוריה, ומכיוון שדיסני הובילה בהצעת הטבות לבני זוג מאותו מין, בדאגה לסביבה, בקידום נשים וגיוון אתני. דיסני יכולה להוביל גם בטיפול באי־שוויון. האירוניה היא שחסר לה הדמיון לעשות כן.

"מה דיסני יכולה לעשות? היא יכולה להעלות את שכרם של העובדים שבתחתית סקאלת השכר. החברה רווחית יותר מאי פעם, ומשלמת שכר שיא להנהלתה. היא יכולה לקחת חצי מהבונוסים העצומים שההנהלה קיבלה השנה וליצור קרן שתעזור לעובדים עם צורכי חירום, כמו אינסולין או דיור. היא יכולה להחזיר את תוכנית האופציות לכל עובדיה, לא רק להנהלה. היא יכולה לוודא שעובדיה אינם סובלים רעב. והיא יכולה ליצור קשר בין שכר המנכ"ל לשכר העובדים: למנכ"ל יש מחויבות מוסרית לדעת איך נראים חייהם של עובדים בשכר נמוך בחברה שלו. 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

"עלינו לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים את הקפיטליזם ופועלים לפיו. עלינו להציב אנשים לפני רווחים, אחת ולתמיד. אם אינך יכול להרשות לעצמך לשלם שכר שניתן לחיות ממנו, אינך יכול להרשות לעצמך לשכור עובד. הגיע הזמן להחזיר מוסר ואתיקה לאופן שבו אנחנו מדברים על עסקים".