מצב נדיר: חמישה גופים פיננסיים מחפשים מנכ"ל

ההודעה של מנכ"לית דיסקונט לילך אשר טופילסקי, בין המנהלות המוערכות בשוק ההון בכלל ובענף הפיננסים בפרט, על סיום תפקידה ומעבר לקרן השקעות, היא לא רק דרמטית אלא גם מאוד סמלית. כשהבנק הגדול בישראל, פועלים, מחפש מנכ"ל במקום אריק פינטו, מי שהיתה עשויה להיות מועמדת קלאסית לתפקיד מעדיפה לחצות את הקווים לקרן פרטית שלא כפופה למגבלת שכר או לרגולציה ההדוקה המופעלת על המערכת הפיננסית.

העיתוי לא נראה מקרי, נוכח העובדה שבנוסף לאשר טופילסקי ופינטו, עזבו או הודיעו על עזיבת תפקידיהם בתקופה האחרונה גם מנכ"ל הפניקס אייל לפידות, מנכ"ל AIG שי פלדמן ומנכ"ל מגדל דורון ספיר. מדובר בחמישה מנכ"לים של גופים פיננסיים מרכזיים בתקופה קצרה, ששלושה מהם עוזבים לגופים פרטיים לא פיננסיים. בנוסף, ייתכן שגם מנכ"לית לאומי רקפת רוסק־עמינח תבחר שלא להמשיך לקדנציה נוספת בתפקיד.

מדוע בחרה אשר טופילסקי לעזוב את הפינוקים והכיבודים שזוכה להם מנכ"לית מוערכת של בנק גדול, ועוד יותר מכך — מדוע לא נענתה לקולות שקראו לה לחזור לבנק הפועלים כמנכ"לית ולנהל את אחד הגופים החזקים והמשפיעים בישראל? מתנגדי חוק שכר הבכירים יטענו שהתשובה לכך ברורה. היא נפרדת מהשכר שלה, שהוגבל מאז 2016 מכוח מגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים לכ־3 מיליון שקל בשנה, לטובת שכר מפנק הרבה יותר בקרן פימי, אחת מקרנות הפרייבט אקוויטי המובילות והמצליחות בישראל, שבה היא תיהנה לא רק משכר שוטף אלא גם כשותפת הון.

בלי קשר לסיבות של אשר טופילסקי לעזוב — מן הסתם גם רצון בשינוי — התזמון של העזיבה שלה יוצר סיטואציה מרתקת במערכת הפיננסית, שבה במקביל חמישה גופים מרכזיים מחפשים מנכ"לים. עם זאת, לא כל חמשת הבכירים מסיימים את תפקידיהם בדיוק מאותן סיבות. פינטו החליט לעזוב אחרי קדנציה אחת בלבד כמנכ"ל מכיוון שהיחס בין השכר שקיבל לתעצומות הנפש שנדרשו ממנו ולאחריות שעל כתפיו לא הצדיק בעיניו הישארות לקדנציה נוספת.

לעומתו, ובדומה לאשר טופילסקי, גם מנכ"ל הפניקס אייל לפידות וגם מנכ"ל AIG שי פלדמן עוברים מחברות פיננסים (ביטוח) לחברות פרטיות שלא כפופות למגבלות השכר. פלדמן עוזב לטובת יבואנית הרכב סמל"ת, ולפידות עבר לנהל את חברת הנדל"ן והתשתיות שיכון ובינוי עבור שכר הגבוה פי שישה מעלות שכרו בהפניקס.

המקרה של מנכ"ל מגדל דורון ספיר שונה מעט. הוא עזב את התפקיד אחרי כהונה של שנה בלבד — האחרון בשורה ארוכה של מנהלים שלא שרדו תחת בעל השליטה הדומיננטי שלמה אליהו, וגם הוגבלו לשכר של 2.5 מיליון שקל בשנה. כפי שמגלה בשבועות האחרונים יו"ר מגדל הטרי ניר גלעד, אין מסתערים רבים על התפקיד.

לצד חוק הגבלת השכר שוודאי משפיע, אין ספק שגם הרגולציה שהולכת ונהיית תובענית יותר, לצד העליהום הציבורי, בעיקר על הבנקאים, גרמה לשחיקה באטרקטיביות של תפקיד ניהולי בגוף פיננסי. כך, פועלים ולאומי אולצו בשנים האחרונות על ידי חוק שטרום למכור את חברות כרטיסי האשראי שלהם, וחברות הביטוח מתמודדות עם חוק ריכוזיות ועם רגולציה לוחצת.

בזמן שמנהלים בכירים במשק לא מסתערים על תפקיד נחשק לכאורה כמו מנכ"ל בנק הפועלים, יהיה מעניין לראות מי יתמודד על התפקידים המתפנים בצמרת הפיננסים. חנן פרידמן, ראש חטיבת האסטרטגיה בבנק לאומי, כבר אמר לא לתפקיד מנכ"ל מגדל שהוצע לו. ורק אתמול התברר כי מיכל עבאדי בויאנג'ו, לשעבר יו"ר פסגות וקודם החשבת הכללית במשרד האוצר החליטה לא להתמודד על תפקיד ניהול הבנק.

אלא שזהו לא סוף הסיפור. הצעד של אשר טופילסקי עשוי להיות הקטליזטור לפרידתה מהתפקיד גם של מנכ"לית לאומי הוותיקה רקפת רוסק־עמינח, שהסכם העסקתה יגיע לקראת סוף השנה לאישור מחדש של האסיפה הכללית. רוסק עמינח לא חושפת כעת את תוכניותיה, אך בשוק מעריכים כי בטווח של עד שנה היא תיפרד מבנק לאומי.