ברח ופגע, גרסת כחלון

אחד מנזקי הבחירות המוקדמות הוא משבר קיצוץ הפנסיות בקרנות הפנסיה הוותיקות. התקווה היתה ששר האוצר החדש שייכנס לתפקידו בימים אלה ימצא פתרון למשבר. אבל באין ממשלה ובאין שר הלך והתקרב המועד שבו יאבדו 270 אלף הגמלאים 80 שקל בממוצע מקצבתם החודשית.

אתמול נראה היה שמשבר קיצוץ הפנסיות על סף סיום. הממשלה הודיעה שהקיצוץ בקרנות בוטל, אבל ההסתדרות דרשה התחייבות כתובה. בכל מקרה, המשבר הוא רק סימפטום לנזק שגורם למשק הכישלון בהעלאת גיל הפרישה לנשים. האחריות לכישלון הזה מוטלת כולה לפתחו של שר האוצר משה כחלון, שנהג לאורך כל הקדנציה האחרונה כמשקיף מהאו"ם במחלוקת על גיל הפרישה וברח מהחלטה.

העלייה בתוחלת החיים מחייבת את העלאת את גיל הפרישה לנשים. זאת, כדי להגדיל את הפנסיות של הנשים, קצבאות הזקנה שלהן ואת ההשתתפות שלהן בכוח העבודה. היוזמה שבה דנה הכנסת בשנים האחרונות היתה העלאת גיל הפרישה בשנתיים מ־62 ל־64 במספר פעימות על פני חמש שנים.

משה כחלון צילום: עמית שאבי

מי שסיכל את המהלך היו קבוצת חברות כנסת, שנהנו מתמיכת יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. הם התנו את ההעלאה בחבילה של צעדים להגנה על קבוצות נשים חלשות, דוגמת מובטלות מבוגרות ועובדות במקצועות שוחקים. פקידי האוצר טענו שהעלות הכלכלית למשק של דרישות המתנגדים גדולה מהתועלת של העלאת גיל הפרישה.

זו מחלוקת פוליטית רגילה לגמרי ששר אוצר חזק כמו כחלון יכול היה לפתור בקלות. אלא שכחלון סירב להתערב ולהכריע והעביר את זכות ההחלטה שלו לוועדת הכספים. זאת, כנראה כדי לא להיות חתום על החלטה שתפגע בשכבות מוחלשות. כך הוא פגע מאוד בהרבה נשים אחרות, ובמשק כולו.

שר האוצר הבא, כחלון או מישהו אחר, חייב לשים את הנושא הזה בסדר עדיפות גבוה. יש למצוא הסדרים מתאימים כדי להגן בתקופת מעבר על הנשים החלשות, אבל העלות שלהם צריכה להיות סבירה.

אחרי שבזבזנו כל כך הרבה זמן, ספק אם המשק יכול להרשות לעצמו מתווה הדרגתי של חמש שנים להעלאת גיל הפרישה וייתכן שיש לקצרו. חשוב מכך, על שר האוצר הבא לפעול ליצירת נוסחה שתצמיד אוטומטית את גיל הפרישה לתוחלת החיים ותמנע מאבקים נוספים. הפעם בלי לברוח.