להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

מי שעושה זאת כעת, בראשונה, הוא המשקיע המרכזי בממד החמישי, ויקטור וקסלברג, אחד האוליגרכים העשירים בעולם. "הממד החמישי נכשלה כי אסטרטגיית השיווק שלה לא היתה נכונה", אומר וקסלברג בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "נעשתה שם טעות אסטרטגית רצינית ואנחנו הפסדנו 30 מיליון דולר. זו טעות גדולה מכיוון שמדובר בחברה עם מוצר טוב, זה החטא המרכזי", הוא מחדד.

פוטין מעניק לוקסלברג אות כבוד על פעילות למען הציבור, לפני שנתיים. את העסקה הגדולה ביותר בחייו וקסלברג עשה בלחץ פוטין, ובאחוזה שלו צילום: איי אף פי

וקסלברג (62) אינו סתם עוד משקיע בהייטק הישראלי. הוא אחד מחמשת האנשים העשירים ברוסיה, עם הון שנאמד ב־11 מיליארד דולר (לפי דירוג "פורבס", שמיקם אותו במקום ה־119 ברשימת עשירי העולם, ולא כולל 2 מיליארד נוספים של נכסים מוקפאים). והוא גם אחד האנשים המקורבים ביותר לראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב, ומקורב גם לנשיא ולדימיר פוטין. במילים אחרות, מדובר באחד האנשים העשירים בעולם, שהוא גם איש אמונו של השלטון המשפיע ביותר בעולם כרגע.

במשך שנים וקסלברג גם היה האוליגרך הכי מערבי, מעין שגריר של רוסיה בארצות הברית, מעורב בשיתופי פעולה בין המדינות, איש מפתח באוניברסיטת היוקרה MIT, עם בתים בניו יורק ובקונטיקט. אבל אז היחסים של שתי המעצמות החלו להסתבך, ווקסלברג מצא את עצמו בתווך. במרץ 2018, כשמטוסו נחת בניו יורק, המיליארדר עוכב לתשאול של רוברט מולר, התובע המיוחד שמונה לבדוק אם היתה התערבות רוסית בבחירות 2016. הבדיקה נגעה לקשר של וקסלברג (לכאורה כולל העברת כסף) למייקל כהן, לשעבר עורך דינו של דונלד טראמפ ומי ששילם מטעמו דמי שתיקה לכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס. אף שהוא שוחרר במהירות, הקשר שלו לטראמפ, כהן (שכבר במאסר) ודניאלס עדיין נבדק.

בן לילה הוא נהפך לפרסונה נון גרטה בארצות הברית. כניסתו נאסרה, מה שמונע ממנו לבקר את בתו ונכדו שחיים שם. לאזרחים אמריקאים לא כדאי להיראות בחברתו. וכל הנכסים שלו במדינה — ששוויים מוערך ב־2 מיליארד דולר — הוקפאו. הסנקציות הוטלו על וקסלברג (ועל 23 אנשים נוספים בעלי אזרחות רוסית) במסגרת "החוק לפעולה נגד אויביה של ארצות הברית באמצעות סנקציות".

כיום וקסלברג גר ברוסיה וגם בשוויץ, אבל ל"מוסף כלכליסט" נודע כי לאחרונה קיבל אזרחות ישראלית והוא שוקל לקנות כאן בית. הוא אחד האנשים הידועים ברוסיה, אבל בישראל וקסלברג — בן לאב יהודי ואם נוצרייה — כמעט אינו מוכר. אף שהוא מבקר כאן לעתים קרובות, לצורך עסקיו ובמסגרת קשריו עם אוניברסיטת תל אביב (הוא ראש אגודת הידידים שלה במוסקבה), שמו הגיע לתודעה הציבורית רק באחרונה, סביב קריסת הממד החמישי. בראיון נדיר, ראשון לתקשורת הישראלית וראשון מאז הסנקציות נגדו, וקסלברג מספר על יחסיו עם האמריקאים, קורות עסקיו המפתיעים והקשר לישראל, וחושף את הנסיבות שהובילו לסגירת החברה שניהל המועמד לראשות הממשלה.

הממד החמישי הוקמה ב־2014, ופיתחה טכנולוגיה לאיסוף מידע שמבוססת על ביג דאטה. זה נראה כמו סטארט־אפ ביטחוני מבטיח, בין השאר משום שכיוון לשוק דומה לזה של חברת פלתניר האמריקאית המצליחה, שמתכננת בקרוב הנפקה לפי שווי מוערך של 20 מיליארד דולר. וההבטחה הזאת משכה, כשנה לאחר הקמתה, את הרמטכ"ל המשוחרר גנץ, וזמן קצר אחריו גם את בן ברק, שפרש מתפקיד המשנה לראש המוסד. החברה גייסה עשרות מיליוני דולרים והעסיקה כמאה עובדים. אבל בסוף השנה שעברה הממד החמישי נסגרה, ובאפריל האחרון מונה לה כונס נכסים לנוכח חוב של 11 מיליון שקל.

הנרטיב שהתקבע בעולם ההייטק, בהתבסס על מקורות בחברה, הפנה אצבע מאשימה לוקסלברג, המשקיע המרכזי בממד החמישי: הטענה היתה שבשל הקפאת הנכסים בארצות הברית, הוא לא הצליח להעביר לחברה את המימון הנוסף שנדרש לה. אבל וקסלברג, שהשקיע בחברה 30 מיליון דולר, דוחה את הטענות האלה בתוקף.

גנץ, שהיה יו"ר הממד החמישי. "הבעיות במימוש המוצר היו קיימות עוד לפני שהחלו הבעיות האישיות שלי" צילום: דנה קופל

"הבעיות במימוש המוצר היו קיימות עוד לפני שהחלו הבעיות האישיות שלי", הוא אומר. "הממד החמישי היתה אחת ההשקעות הראשונות שלי בישראל. נפגשתי עם המנכ"ל לפי כשלוש־ארבע שנים, וכבר אז, כשראיתי איך נראה הכיוון המרכזי של השימוש בכספי המשקיעים, בהם גם הכסף שלי, ואיך נראה המצב שלהם בשוק, הבנתי שהחברה לא תוכל לשרוד". וקלסברג מדגיש שאת גנץ הוא לא פגש מעולם, כפי שטען גם גנץ בקמפיין הבחירות.

הבעיה המרכזית, לפי וקסלברג, היתה נעוצה בעובדה שלממד החמישי "היה חוזה אחד ויחיד, עם משטרת ישראל, וגם הוא לא היה גדול כל כך, היקף של 15-10 מיליון דולר. חוץ מזה כלום". והחוזה היחיד היה בעייתי מכמה בחינות. דו"ח מבקר המדינה שפורסם במרץ העלה כי בתהליך המכרז של המשטרה הממד החמישי קיבלה הקלות תמוהות ומפליגות (הביקורת כוונה, יש לציין, למשטרה, לא לחברה). את וקסלברג ענייני המינהל התקין פחות מטרידים; הוא חושב שהחוזה עם המשטרה, החוזה היחיד שלה, הסיט את החברה מהמסלול הנכון.

"הם סיפרו לי שהטכנולוגיה ניתנת לשימוש בתחומים שונים ואפשר להיכנס איתה גם לשוק הריטייל, אבל כששאלתי 'מה אתם עושים כדי לפתח את השווקים האלה?' לא קיבלתי תשובות. כל הכסף בוזבז על שיפור המוצר ברמה הטכנולוגית בלבד ולא הופנה להרחבת השווקים. זה יצר קונפליקט. אפילו שלחנו חבר'ה שלנו" — אנשים מטעם חברת ההשקעות הפרטית של וקסלברג, Renova — "בניסיון לעזור להם לפתח את השוק הרוסי, אבל הם היו שקועים רק בפיתוח פנימי ועבור לקוח יחיד".

מקורבים לרנובה שפגשו את בכירי הממד החמישי מציינים שאכן נעשה ניסיון לגייס לחברה לקוחות מרוסיה ואף התקיימה פגישה עם משרד ההגנה הרוסי. לטענתם, היתה התלהבות מהמוצר, אבל הסתייגות מקנייתו, ובין השאר נרמז שמערכת הביטחון המקומית חוששת לקנות ממדינה זרה (ובייחוד ישראל) מוצר לאיסוף מידע, כלומר כזה שהוא בבסיסו כלי ביון. ואז התברר שדווקא עקב חיבורה העמוק למערכת הביטחון הישראלית, הממד החמישי עתידה להיתקל בקשיים דומים גם בשווקים אחרים.

בסוף התהליך, וקסלברג מסביר, "הם הגיעו למצב שבו מצד אחד נגמר להם הכסף ומצד אחר לא היה להם שוק, אף שהמוצר היה טוב". ובמצב הזה, הוא מבהיר, לא היה לו עניין לבצע בחברה השקעות נוספות.

התסכול מפרשת הממד החמישי ניכר בו. זה לא רק הכישלון הסופי ואובדן ההשקעה (כסף קטן יחסית להון שלו), אלא גם ההתנהלות שבדרך. הוא גילה שהישראלים לא ממש שומעים בקולו. ברוסיה זה לא קורה לו, והשהות במחיצתו מבהירה זאת היטב — כל הוראה של האיש, שאת חולצתו מעטרת רקמה עדינה של האותיות VV (ראשי התיבות של שמו) ממולאת מיד, והוא מוקף אנשי צוות ששומרים עליו מפני מגע עם זרים.

חרף התסכול מהממד החמישי, בחברות ישראליות אחרות וקסלברג עוד מושקע בעקיפין. "תמיד רציתי השקעות אקטיביות בישראל", אומר וקסלברג, "הקצבנו לכך 100 מיליון דולר ורציתי יותר, אבל הסטטוס הנוכחי שלי לא מאפשר לי כרגע פעילות בינלאומית משמעותית".

וקסלברג (באמצע) חותם על מזכר הבנות לשת"פ עם סיסקו ב־2010, כשמשמאל מדבדב (אז נשיא רוסיה) וארנולד שוורצנגר (מושל קליפורניה), ומימין ג'ון צ'יימברס (מנכ"ל סיסקו). לוקסלברג היו שלל פעילויות בארה"ב ועם חברות אמריקאיות צילום: איי אף פי

את ההשקעות בארץ הוא עשה באמצעות קרן ההון סיכון האמריקאית Columbus Nova Technology Ventures. אלא שמאז שארצות הברית הטילה עליו סנקציות הפעילות של CNTV בעצם הוקפאה — מי שנכנס כעת לאתר שלה מקבל רק דף נחיתה ובו הודעה ארוכה שלפיה וקסלברג אינו אחד הבעלים של הקרן, ושהיא תמיד היתה בבעלות אמריקאית בלבד. לפי ההודעה, הקשר היחיד של הקרן לוקסלברג נעוץ בכך שבעבר היא ניהלה חלק מהכסף של רנובה והשקיעה אותו. כשאני שואלת על מצבה של CNTV, וקסלברג צוחק צחוק מריר. זו התגובה שלו לחלק גדול מהשאלות על היחסים בין רוסיה לארצות הברית, ועל השפעתם על חייו ועסקיו.

כמו באתר של CNTV, גם בסביבתו של וקסלברג מנסים להרחיק אותו כעת מהקשר הישיר לקרן ומסבירים שהיא בכלל הוקמה ונוהלה בידי שורש הבעיות של וקסלברג בארצות הברית, בן דודו אנדרו אינטרטר. "הוא לא באמת בן דוד שלו", אומרים מקורביו של האוליגרך, "הוא קרוב משפחה רחוק מאוד, קשור לצד במשפחת וקסלברג שהיגר לארצות הברית בתחילת המאה העשרים ומאז לא היה בין המשפחות כל קשר. והוא מצא את וקסלברג אחרי שהוא כבר התפרסם כאיש עשיר מאוד".

אינטרטר הוא החוליה שמחברת את וקסלברג למייקל כהן: הוא שכר את שירותי הייעוץ של עורך הדין הבכיר בתחילת 2017, ובחודשים הבאים העביר לחשבונו, לפי פרסומים בארצות הברית, כחצי מיליון דולר. לפי החוקרים האמריקאים, ייתכן שחלק מהכסף הגיע מוקסלברג, וייתכן שחלק מהכסף שימש ככל הנראה לתשלום דמי השתיקה לסטורמי דניאלס בעקבות הרומן שלה עם טראמפ.

וקסלברג מסרב להתייחס לפרטי החקירה, אבל הוא מאשר שאכן פגש את מייקל כהן, ואף הוזמן, יחד עם אינטרטר, לטקס ההשבעה של טראמפ.

ובעיקר, הוא מספר שהסנקציות תפסו אותו לא מוכן. עוצמת העלבון ניכרת בקולו גם כעת, יותר משנה אחרי הדרמה הגדולה. "עבורי הסנקציות היו הפתעה אדירה", הוא אומר, "גם מהסיבות האישיות" — אחרי הכל, מדובר במי שראה עצמו אזרח העולם הגדול, מיודד עם מנהיגים ומנכ"לים של ענקיות טכנולוגיה, דובר אנגלית רהוטה, אב לשני ילדים בוגרי ייל, ולפתע חופש התנועה שלו מוגבל והוא מנודה ממרכזי ההשפעה והפעילות החשובים ביותר בתחומו. אבל, כאמור, אלה לא רק הנסיבות האישיות, אלא גם העובדה ש"לטעמי הסנקציות נוגדות את ההיגיון הבריא. יש לי עמדה ציבורית משמעותית — אני מחזיק בתפקידים ציבוריים ברוסיה, עומד בראש האיחוד הרוסי ליזמות ותעשייה, ולקחתי חלק פעיל בכל שיתופי הפעולה עם ארצות הברית, כגון Russian-American Business Council".

את האכזבה הקשה ביותר, אגב, גרם לו MIT, המכון הטכנולוגי היוקרתי של מסצ'וסטס, גאוות הפעילות האמריקאית שלו. וקסלברג תרם למכון בנדיבות במשך שנים והיה חבר במועצת המנהלים שלו. כשהוטלו עליו הסנקציות, הוא הודח מהמועצה.

הסילוק של וקסלברג מארצות הברית מזכיר את סילוקו מבריטניה של רומן אברמוביץ', חברו ולעתים שותפו, לצד לן בלווטניק (עוד נגיע לקשרים ביניהם). כמו וקסלברג, גם אברמוביץ' חשב שיוכל לשמור על יחסים קרובים הן עם הממשל הרוסי והן עם המערב (בריטניה), וכמו וקסלברג, שמנסה לחזק את הלגיטימציה שלו באמצעות ההייטק, אברמוביץ' ניסה לעשות את זה באמצעות נדל"ן והבעלות על אימפריית הכדורגל צ'לסי. אבל הבריטים לא מיהרו לחדש לו את הוויזה, והוא בתגובה משך את הבקשה. הפניית הגב הזאת שלחה אותו לעיר המקלט ישראל — לפני שנה הוא קיבל כאן אזרחות וקנה בית בנווה צדק. אחרי הכל, הקרבה לפוטין היא עניין הפכפך, ואף אחד מהאוליגרכים לא רוצה למצוא את עצמו עם אזרחות רוסית בלבד וללא הגנה, אם וכאשר כיוון הרוח בקרמלין ישתנה. עכשיו גם וקסלברג צועד על אותו מסלול: ל"מוסף כלכליסט" נודע כי באחרונה הוא קיבל אזרחות ישראלית, ושוקל לקנות כאן בית בקרוב. 

אחת מביצי הפרבז'ה שוקסלברג קנה והחזיר לרוסיה. השיב אוצרות ב־100 מיליון דולר צילום: רויטרס

כשאני שואלת אם הוא מרגיש שהיחס אליו בישראל, שבה כאמור הוא נוהג לבקר בקביעות, השתנה בעקבות הסנקציות האמריקאיות, הוא עונה: "אני יודע שלאמריקאים, בעיקר בסקטור הפיננסי, יש השפעה קריטית בישראל, בין השאר במערכת הבנקאית. לכן היום אנחנו נתקלים כאן בקשיים אדירים, כיוון שאני זה אני".

אבל הקשר לישראל חשוב לו, וכשהוא מדבר עליו הוא מזיל דמעה. "חשוב לי להדגיש את האלמנט האישי שלי", אומר וקסלברג, ומזכיר שהוא יו״ר חבר הנאמנים של המוזיאון היהודי במוסקבה ומרכז הסובלנות, שפועל בשיתוף יד ושם, ושבו הוא משקיע, עם אברמוביץ' ובלווטניק, מיליוני דולרים. "הכל הולך להיסטוריה המשפחתית שלי, אל נושא השואה, זיכרון הטרגדיה של העם שלנו וסוגיית האנטישמיות שלא הלכה לשום מקום ועדיין נוכחת. בחדר הזיכרון ביד ושם יש 16 שמות של בני המשפחה שלי שנספו. זה הגשר הרגשי שלי אל ישראל". השבוע, אגב, וקסלברג, פוטין והרב הראשי של רוסיה ברל לזר חנכו בחצר המוזיאון אנדרטה לגיבורי ההתנגדות היהודית במחנות ריכוז וגטאות, מונומנט שאת אבן הפינה שלו הניחו יחד פוטין וראש הממשלה בנימין נתניהו.

ובינתיים במוסקבה, היחסים של עשירי רוסיה עם השלטון מורכבים למדי, כפי שהיו מאז התפרקות ברית המועצות. וקסלברג אינו חריג. ב־2010 מדבדב מינה אותו לעמוד בראש הפרויקט הלאומי של מתחם סקולקובו, "עמק הסיליקון הרוסי". המנהיג, שהיה אז נשיא המדינה, חיפש איש עסקים רוסי שמבין בטכנולוגיה — מצרך נדיר למדי במדינה שבה רוב אנשי העסקים פועלים בתעשיות מסורתיות (נפט, מתכות), ואנשי הטכנולוגיה אינם מזוהים עם הממשל, בלשון המעטה (אפליקציית המסרים המוצפנים טלגרם, למשל, פותחה במדינה, אבל השימוש בה נאסר וממציאה פאבל דורוב נאלץ לעזוב).

אבל וקסלברג התחיל בטכנולוגיה עוד לפני שפנה לנפט ולמתכות, והוא תופס את עצמו כאיש החזון של ההייטק הרוסי והחדשנות המקומית. והכל התחיל כמובן בפרסטרויקה של סוף שנות השמונים.

"ההורים שלי, כמו כל ההורים של ילדים יהודים חכמים, דחפו אותי לאקדמיה", הוא נזכר בחיוך. "גדלתי באוקראינה ולמדתי באוניברסיטה להנדסת תחבורה במוסקבה, עבדתי על דוקטורט במתמטיקה וכבר היתה לי מעבדה כשגורבצ'וב עלה לשלטון ואִפשר, בראשונה, יזמות פרטית. עם כל ההישגים האקדמיים שלי, הייתי בן 31, נשוי עם ילדה בת 10, וגרתי בדירת חדר של 24 מ"ר עם הוריה של אשתי. רכב מעולם לא היה לי, וחלמתי על אחד כל הזמן. לכן כשנכנס החוק שהתיר יזמות זיהיתי הזדמנות להרוויח, והקמתי חברה בתחום התוכנה. קיבלתי החלטה להרוויח כסף כדי לקנות דירה. אבי הגיע מאוקראינה כדי לשכנע אותי לא לעזוב את הקריירה האקדמית המבטיחה ולא לסמוך על שינויים רגעיים באווירה ובחקיקה. עניתי לו שלא אוכל לחיות מהמשכורת שלי ולגור כל החיים עם חמותי בחדר. כעבור חצי שנה הרווחתי מספיק כדי לקנות דירה, מכונית ובית קיץ, וגם לעזור להוריי". לסקולקובו, אגב, הוא הגיע במייבאך שחורה עם חלונות כהים, מלווה בשני ג'יפים ובמכונית משטרה.

אחרי ההתחלה בתוכנה, עם הכסף משם, וקסלברג נכנס לעסקים הרווחיים באמת בעידן הפוסט־סובייטי, אלומיניום ונפט, ועשה זאת עם חברו מהאוניברסיטה בלווטניק, שעזב לארצות הברית כבר בשנות השבעים. עד היום רנובה של וקסלברג ואקסס הולדינגס של בלווטניק שותפות יחד בלא מעט מיזמים.

רצף ההצלחות שלהם מסביר את ההון האדיר שצברו (זה של בלווטניק מוערך כיום ב־16.5 מיליארד דולר). ב־1996 הם הקימו את יצרנית האלומיניום SUAL, שבהמשך התמזגה עם רוסל הרוסית, יצרנית האלומיניום הגדולה בעולם. ב־2003 הם קנו חלק מחברת הנפט הלא גדולה TNK, ומינפו אותה באמצעות מיזם משותף עם בריטיש פטרוליום (BP); התוצאה, TNK-BP, היתה העסקה הגדולה בתולדות רוסיה ורגע שיא בנוכחות חברות מערביות במדינה. ב־2013 וקסלברג, בלווטניק ושותפם מיכאיל פרידמן (יהודי בעל אזרחות ישראלית) מכרו את חלקם ב־TNK-BP תמורת 27 מיליארד דולר, בעסקה שנחתמה באחוזתו של פוטין — ובנוכחותו.

אנדרו אינטרטר (מימין), קרוב רחוק של וקסלברג, הוא החוליה המקשרת בין כספי האוליגרך למייקל כהן, עורך הדין של טראמפ (משמאל). חשד שהכסף הרוסי שימש לתשלום דמי שתיקה מטעם טראמפ לנשים צילומים: אי.אף.פי

המכירה הזאת, שהפכה את וקסלברג לאיש העשיר ברוסיה בזמנו, היתה עוד שלב ביחסים הסבוכים עם הממשל. פוטין ביקש להדק את בעלות המדינה על הנפט, ולכן מי שקנתה את החברה משלושת השותפים היתה רוסנפט הממשלתית, חברת הנפט הגדולה בעולם. הממשל לחץ על BP ועל השלושה למכור את החברה במשך שנים, כולל באמצעות פשיטות על משרדיהם וחקירות של חלק מהמנהלים. לא נעים, אבל גם לא הכי נורא, ודאי יחסית למקרים כמו זה של מיכאיל חודורקובסקי, לשעבר בעליה של ענקית הנפט הרוסית יוקוס, שריצה עשר שנות מאסר כשלא נכנע ללחץ למכור את החברה שלו — שבסופו של דבר הולאמה ומוזגה גם היא לתוך רוסנפט.

כיום וקסלברג נחשב ברוסיה למקורב בעיקר למדבדב, פחות לפוטין עצמו. במלים אחרות — מצבו טוב, אבל לא מצוין. ואולם גם אצל הנשיא יש לאוליגרך נקודות זכות, לא רק בזכות הקשרים לארצות הברית אלא גם על שהשיב לרוסיה את יצירות האמנות ומקור הגאווה הלאומית, ביצי פברז'ה. ב־2004 וקסלברג קנה ממשפחת פורבס האמריקאית אוסף מפואר של תשע ביצים נדירות כאלה, לצד כמעט 200 פריטים נוספים מאוצרות הצאר, תמורת 100 מיליון דולר, וכיום הם מוצגים במוזיאון שהוקם במיוחד לשם כך בסנט פטרבורג.

עם המילה "אוליגרך", שמודבקת לכל עשירי רוסיה, מקורבים לשלטון או לא, קשה לו. "זו מילה שקיבלה גוון ופרשנות חצי שליליים, בעיקר מכיוון שאוליגרך זה מישהו שקשור למבנה ממשלתי", הוא אומר. "אני בניתי את עצמי והתפתחתי והוכחתי את עצמי בלי להישען על המדינה, ואני מנסה להרחיק את עצמי. זה לא אומר שלא צריך להתקיים דיאלוג בין הממשלה למגזר העסקי. האחרון צריך להגיד מדי פעם לממשלה 'הלו, אתם מעבירים חוקים בכיוון הלא נכון'".

מאז שיצא מ־TNK-BP, וקסלברג מתמקד בעיקר בטכנולוגיה. מבחינתו, מדובר בהגשמת חלום: "כמתמטיקאי בהשכלתי תמיד נמשכתי לעולמות של חדשנות וטכנולוגיה. התחלנו להשקיע יותר בתחום הזה כי להתיך ולכרות זה אולי רווחי מאוד, אבל גם משעמם מאוד". הוא מספר שההשקעות שלו בתחום כוללות בעיקר חברות שוויצריות וגם הן פחתו בעקבות הסנקציות).

באולם כנסים בסקולקובו, "עמק הסיליקון הרוסי", יוזמה שהוביל וקסלברג עם ראש הממשלה מדבדב צילום: סופי שולמן

גולת הכותרת של פעילות הטכנולוגיה שלו היא מתחם סקולקובו (Skolkovo), "עמק הסיליקון הרוסי", מרכז ההייטק הגדול באירופה. השיחה עם וקסלברג התקיימה בסקולקובו בשבוע שעבר, בזמן כנס "סטארט־אפ וילג'", שבו 100 חברות מקומיות מציגות את פעילותן בפני כ־8,000 אנשי הייטק ומשקיעים מכל העולם. גם מדבדב היה שם כמובן, הגיע עם צי של שלושה מסוקים (כדי לבלבל מתנקשים פוטנציאליים).

"כשהציעו לי את סקולקובו זה נראה לי מעניין מאוד, והתאים לי להקים משהו מאפס. כרגע אנחנו עדיין רחוקים מהשלב שבו זה זורם לבד", אומר וקסלברג על הפרויקט. קשה להתעלם מהגרנדיוזיות של המתחם, שיושב בפאתי מוסקבה: הוא מורכב ממבנים יוקרתיים באדריכלות עדכנית שיושבים סביב אגם פסוטרלי, ויכללו בסופו של דבר 2.5 מיליון מ"ר. על השטח — שהיה שייך לרומן אברמוביץ', אשר התבקש להעביר אותו לממשלה — כבר הוקמו מתחמי משרדים ובהם מרכזי פיתוח ו־2,000 סטארט־אפים, שכונות מגורים (בניינים ווילות פרטיות, כולל אחת המושכרת לוקסלברג), גן ילדים, בית ספר מהמבוקשים בעיר (בשכר לימוד של 1,000 דולר לחודש) ואוניברסיטה שקמה בשיתוף MIT ומעניקה רק תארים מחקריים מתקדמים. חברות הייטק שפועלות במתחם נהנות מהטבות מפליגות — פטור ממס הכנסה ומע"מ, פנסיות טובות לעובדים — כל עוד ההכנסות שלהן נמוכות מ־15 מיליון דולר. רבים מבכירי הפרויקט הם יהודים שעבדו בעבר בממשל הרוסי, וכעת מנסים להחזיר לאוניברסיטה המקומית פרופסורים שהיגרו.

ולא רק יהודים — וקסלברג מבקש לאמץ בסקולקובו את רוח היזמות הישראלית. כמעט כל סטארטאפיסט או מנהל שפגשתי שם סיפר על ביקור שקיים לאחרונה בישראל, ולמעשה במתחם פועלות גם ארבע חברות של יזמים ישראלים (אם כי התנאי לפעילות במקום הוא רישום כחברה רוסית). "ישראל היא המדינה הטובה ביותר לסטארט־אפים, היא פשוט סדנה לרעיונות", אומר וקסלברג. "לפני שעה ישבתי כאן עם נציג של אוניברסיטת תל אביב כדי לנסות למסד את הקשר עם סקול־טק. עבורי זה גם חלון להגיע לקרנות הון סיכון ישראליות, והקטנות יותר כבר מתעניינות. בשנה האחרונה החל לפעול בסקולקובו שת"פ עם בית החולים הדסה, שפתח לראשונה שלוחה מחוץ לישראל. בהמשך יוקמו בה גם חדרי ניתוח, כשהמטרה היא להפחית את היקף תיירות המרפא, לתת שירותים רפואיים ברמה ישראלית בתוך רוסיה".

עם כל הכבוד לשת"פ עם ישראל, קשה להתעלם מחשיבותו של הכסף האמריקאי, או ליתר דיוק — מהיעדרו. בינתיים הכסף לחברות בסקולקובו מגיע ממשקיעים כגון וקסלברג עצמו, אבל זה לא מספיק. כל סטארט־אפ מציג, לצד תיאור הטכנולוגיה שלו, את הסכום הנדרש לו כדי להמשיך להתקיים. כולם מחכים לאנג'לים. אלא שברוסיה אין אנג'לים במובן האמריקאי־ישראלי של המונח; לעשירים שפועלים בתעשיות מסורתיות אין עניין מיוחד בטכנולוגיה. האנג'לים הרוסים הם שכירים אמידים שרוצים לפזר את תיק ההשקעות שלהם, ולכן משקיעים עד כמה עשרות אלפי דולרים. גם חברות אירופיות משקיעות כאן, ונוכחותן הורגשה היטב בכנס הסטארט־אפים, בעיקר זו של איטליה — שותפה רשמית בכנס. השותפה בשנה הבאה, מקווים במקום, תהיה ישראל.

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

אבל אנג'לים קטנים וחברות אירופיות לא יכולים להרים אומת סטארט־אפ. האמריקאים היו התקווה הגדולה: כשסקולקובו רק יצאה לדרך, ענקיות כגון אינטל, גוגל ומיקרוסופט הביעו בה עניין רב, וסיסקו אפילו הבטיחה השקעה של מיליארד דולר. אבל אז ה־FBI הזהיר שמדובר בפרויקט חצי־ממשלתי עם חשש לגניבת מידע, והאמריקאים תפסו מרחק. אחר כך באו גם הסנקציות נגד וקסלברג. כשמי שעומד בראש עמק הסיליקון הרוסי לא רשאי לבקר במקור או לארח את בכירי הענף האמריקאי, ערוץ מרכזי של תמיכה כספית ורעיונות חסום בפני המיזם השאפתני של הרוסים.

כמה המעורבות האמריקאית חסרה לפרויקט? "אנחנו חלק בלתי נפרד מהמצב הגלובלי", אומר וקסלברג ושוב נזהר בבחירת המילים שלו, "כשהתחלנו האמריקאים היו שותפים מרכזיים והיו נציגים של אינטל, גוגל ומיקרוסופט במועצת המנהלים. המצב כיום משפיע לשלילה על הפרויקט, וברור שההתפתחות היתה מהירה יותר עם החברות האמריקאיות".

בהקשר האישי, "הייתי רוצה שהסנקציות עליי יסתיימו בהקדם, אבל אין לי שום אינדיקציות לגבי זה", הוא אומר ושוב מדגיש כמה הן הפתיעו אותו. "הייתי בקשר עם כל הממשלים האמריקאיים, נפגשתי עם הנשיאים קלינטון, בוש הבן ואובמה. אבל כשהטילו עליי את הסנקציות הבנתי כמה אני לא מבין כלום בפוליטיקה", הוא אומר כעת ומדגיש שאין סיכוי שייכנס לתחום: "פוליטיקאי צריך לדעת לשקר, ולי זה קשה מאוד".