הציוץ שעורר מחדש את השדים במערכת אכיפת החוק

לפי הציוץ של נתניהו הבן, מינויו של וינשטיין היה דרישה קואליציונית שהציג יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לאביו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, במסגרת המשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות של 2009. לפי הבן, לאבא שלו "לא היתה ברירה".

כמו בכל עסקה זדונית לכאורה מסוג זה, לא ניתן למצוא תיעוד, אבל לפעמים יימצאו נסיבות מטרידות שיתמכו באפשרות. בהיעדר מיצוי משפטי ובירור אמיתי, מושלכות הטענות למחסן הקונספירציות הגדול, אבל תמיד יימצא לסחורה הזו קונה, רק תלוי את מי רוצים לנגח – את היועץ שהציל או את הפוליטיקאי שניצל.

בשלושת היועצים האחרונים נדבק השד הזה: במני מזוז שסגר את תיק האי היווני נגד אריאל שרון ואהוד אולמרט, ביהודה וינשטיין שסגר את תיק ליברמן הגדול, באביחי מנדלבליט שהיה מזכיר ממשלת נתניהו - ולפי הטענות נגדו ומונה כדי לסגור את תיקיו.

יאיר נתניהו צילום: יאיר שגיא

שלושת היועצים האלה נבחרו בידי ועדת איתור, מנגנון שהוקם בידי ועדת שמגר כחלק מלקחי פרשת בר־און-חברון, שהשיקה לראשונה את החשד לדיל הזה: האם רוני בר־און מונה כדי לסגור את תיקיו של החשוד אריה דרעי?

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שהחליף את בר־און שכיהן רק יומיים, קבע שאמנם מדובר היה בקשר פלילי להשתלט על משרת היועץ מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פליליים, אבל נמצא שראש הממשלה נתניהו לא היה מודע לקשר.

מועמדיו המועדפים של רה"מ, בניגוד לדעת היו"ר

ומאז נבחרים היועצים בוועדת איתור בראשות שופט בית משפט עליון. והנה שתי עובדות: כל שלושת היועצים שנבחרו בידי הוועדה נבחרו בניגוד לדעת היו"ר. השופט גבי בך התנגד למזוז, השופט תיאודור אור התנגד לוינשטיין והנשיא בדימוס אשר גרוניס התנגד למנדלבליט. והעובדה השנייה אינה מפתיעה: כל היועצים היו מועמדיהם המועדפים של ראש הממשלה ושר המשפטים. שיטת הבחירה היא זו שמאפשרת לו לשלוט בזהות הנבחר. הוועדה יכולה להעביר רק מועמד שקיבל ארבעה קולות בוועדה, שמונה חמישה אנשים. לראש הממשלה יש תמיד שני נציגים בוועדה, כך שיש לו תמיד וטו על נבחר שאינו רוצה בו. מכאן, הדרך לגבש ארבעה תומכים אינה ארוכה.

ועכשיו לשאלה המעניינת האם סיפקו הנבחרים את הסחורה. מזוז נבחר לאחר שהציג בפני שר המשפטים יוסף לפיד אג'נדה חדשה, שתמציתה הקטנת השימוש בגרזן הפלילי בזירה הציבורית ושימוש נמרץ יותר בחלופות אזרחיות, אתיות ומינהליות. לפיד ושרון הבינו בין השורות האלה שמזוז לא יגיש את התיק נגד שרון, ואכן מזוז לא הגיש. הוא נאלץ אפילו להתגבר על מכשול לא פשוט – טיוטת כתב אישום שהכינה פרקליטת המדינה היוצאת עדנה ארבל, והניחה לפתחו כשפרשה.

מזוז הקים צוות משלו אל מול ארבל וצוותה - והנה צוות מזוז החליט לסגור את התיק, שעיקרו שוחד של הקבלן דוד אפל לראש הממשלה באמצעות שכר נדיב לבנו גלעד שרון. מזוז לא הסתפק בסגירה, אלא הטיח בארבל ש"סימנה את המטרה" מראש - עוד מנטרה שמפרנסת מאז ובשפע תיאוריות קונספירציה נגד הפרקליטות.

ובכל זאת, לסיפור הזה יש לקח אחד גדול שראוי להבינו גם ביחס לפרשות ההמשך, ובכללן תיקי ליברמן ונתניהו. בכל מגה־תיק כזה ניתן להגיע לתוצאות הפוכות. כמובן, בהנחה שאין ראיות זהב חד־משמעיות, כמו למשל הקלטות, שגם על טיבן ניתן להתווכח כשהתוכן אינו חד־משמעי.

ארבל וצוותה הגיעו למסקנה שיש להאשים את שרון. מזוז וצוותו הגיעו למסקנה שיש לסגור את התיק. לכן, ההחלטה תיפול בפרקליטות לא רק על הראיות שניתן ללוש לכל כיוון. היא תיפול גם על שני אלה. הראשון: מידת המוטיבציה אל מול החשד. שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן מצביע בספרו "הארנק והחרב" על מוטיבציה גבוהה נגד אישים שאיתגרו את המערכת המשפטית, כדרור חטר־ישי, יעקב נאמן, חיים רמון ואפילו ראובן ריבלין.

הנתון השני הוא נטייתו והשקפתו של היועץ שמונה בידי הממשלה כדי לרסן את הפרקליטות ולשנות את הגישה. לא להעביר תיקים גבוליים נגד אישי ציבור לבית המשפט שיחליט, אלא להעביר רק את התיקים המובהקים.

מזוז, לאחר שסגר את תיק האי היווני, ספג קיתונות של שופכין מהתקשורת ובהמשך שינה דיסקט והגיש כתבי אישום בסיטונות. נגד הנשיא משה קצב, ראש הממשלה אהוד אולמרט שחצי ממשלתו הושלכה לחקירות פליליות ולספסלי הנאשמים. הלקח של מהפך מזוז הוליד את המינוי של וינשטיין. ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים שלו יעקב נאמן רצו יועץ שירגיע, ווינשטיין אכן הרגיע. רמת השחיתות הפלילית הממשלתית ירדה פלאים לעומת ריבוי ההליכים מימי מזוז. תיק ליברמן הגדול הוא תיק האי היווני של וינשטיין. כמו בתיק ההוא, יש פרקליטים שיישבעו בנקיטת חפץ שמדובר בתיק פלילי מובהק ובשל להגשה. בראשן עומדת מי שהיתה מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות עו"ד אביה אלף, שאף כתבה ספר שהוקדש לתיק שלא הוגש. ואכן, אי־ההגשה עומדת בבסיס הטענה שוינשטיין, כמו מזוז, סגר תיק "בטוח" תמורת מינויו. במקרה הזה חסר עד מפתח בדמותו של שר המשפטים יעקב נאמן, שניכס לעצמו את מינוי וינשטיין כאשר במקביל היה מקורב גם לנתניהו וגם לליברמן. בציוץ של נתניהו הבן יש בכדי להפליל את האב, שכמו בפרשת בר־און חברון, מתקרב לאזור הפלילי של מינוי מושחת.

האם מנדלבליט משרת את נתניהו? עוד מוקדם לקבוע

אלא שאז לא נמצאו ראיות נגדו ויש להניח שגם הפעם לא, מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא באמת יכול לחפש. ולגבי התיק עצמו? כבר אמרנו, יכול שיהיה צוות בפרקליטות שלא ימצא די ראיות להגשת כתב אישום ויכול להיות צוות שימצא.

ואחרי וינשטיין הגיע מנדלבליט עם לא מעט דבשות. גם כחשוד בפרשת מסמך גלנט, גם כמזכיר ממשלה שעלול להיות קרוב יתר על המידה לראש הממשלה וגם כמי שראש ועדת האיתור התנגד למינויו. מוקדם מדי לשפוט את מהלכיו בתיקי האלפים של נתניהו ובתיקי המעונות של רעייתו. גם הבוטחים ביושרתו וגם מבקריו החריפים ימצאו בהתנהלותו בשנתיים האחרונות אינדיקציות לכאן ולכאן. בידו האחת קידם, בידו השנייה בלם. בידו האחת החמיר, בידו השנייה חילק הנחות. לכן, מוקדם עדיין לחשוד בו כמינוי קונספירטיבי, כפי שנחשדו שני קודמיו. וחשוב להדגיש שגם אלה תמיד יישארו חשדות, אבל חשדות שיש בהם להרוג את האמון בשלטון החוק ובמערכת המשפטית.