לא רק יותר מס, גם מס צודק יותר

סוגיית שיעור המס שעובדים נדרשים לשלם עבור רכב שקיבלו ממקום העבודה מעסיקה את ענף המיסוי זה זמן רב - וכן את העובדים הרבים המחזיקים רכב מהעבודה. למרות העיסוק הרב בנושא בשנים האחרונות, לפחות בינתיים לא נראה שיש שינוי באופק.

בסוף השבוע בג"ץ סתם את הגולל על התקווה שיהיה שינוי כלשהו בקרוב בתחום. שופטי בג"ץ פסקו כי רשות המסים, שנצמדת לתקנות שמחשבות את גובה תשלום המס עבור השימוש ברכב מהעבודה, פועלת על פי חוק - למרות שמדובר בתקנות מכלילות שפוגעות בחלק גדול מבעלי הרכבים מהעבודה. הכוונה בעיקר למי שרוב השימוש שלהם ברכב נעשה למטרות הגעה לעבודה ונסיעות עבודה, לעומת מי שגם משתמשים בו באופן משמעותי למטרות פנאי.

צילום: יריב כץ

הפסיקה של בג"ץ לא מפתיעה. אם התקנות בתוקף, אין לרשות המסים סיבה חוקית לסטות מהן. הבעיה היא שכבר שנים קיימת טכנולוגיה טובה ובשלה המאפשרת לעקוב אחרי השימוש הנעשה בכל כלי רכב בנפרד, באופן שמאפשר לייצר סטנדרטים שונים של שימוש לבעלי מקצועות שונים, וחישוב דיפרנציאלי של שיעור המס. הטכנולוגיה הזאת מאפשרת לרשות המסים לעשות את כל זה כבר כיום, כמעט ללא התערבות של פקידים.

אבל הרשות לא שם. מבחינתה, מיסוי פרטני של השימוש ברכב זו עבודה בהיקף לא סביר, שלא מצדיקה את התועלת שיכולה לנבוע ממנה.

זה לא חריג שהקושי של המגזר הציבורי להתקדם מבחינה טכנולוגית מושך את המגזר העסקי, ואת המדינה כולה, אחורה. אבל כשזה קורה ברשות המסים, העלויות גבוהות בהרבה. זה נכון גם בגלל המיסוי הצודק יותר שניתן להחיל, כזה שלפיו מי שמשתמש ברכב בעיקר לפנאי ישלם יותר ומי שבעיקר לצורכי עבודה ישלם פחות. אבל זה נכון גם בגלל האפשרות לגבות יותר מס.

אם ברשות המסים ישכילו לאמץ שיפורים טכנולוגיים בצורה יעילה, פקידי השומה יוכלו להגיע למעלימי מס יותר בקלות. ברשות מבינים את זה, ובשנים האחרונות דאגו לקבל מספיק סמכויות וכלים כדי לרתום את הררי הנתונים שניתן לאסוף על תושבי ישראל במאבקם לאתר מעלימי מס. זו כמובן מטרה ראויה, אבל אולי הגיע הזמן שברשות יילחמו על הטמעת הטכנולוגיה לא רק כדי להגדיל את הגבייה, אלא גם כדי לגבות מס צודק יותר.