בידיים של הממשלה: מי יכול לדאוג למפרץ חיפה

תושבי חיפה והסביבה בילו את הימים האחרונים במעקב מדאיג אחרי שני אירועי זיהום אוויר ומים. הראשון נרשם במהלך סוף השבוע, אז התלוננו אזרחים באזור קריית חיים על ריח חריף של גז. בדיקת איגוד ערים חיפה, כמו גם גורמי המשרד להגנת הסביבה, גילתה דליפה של גז שתואר בתחילת כגז בישול, ומחשש לנזק או פיצוץ המשטרה סגרה כמה רחובות, לרבות אפשרות כניסה למוקדי בילוי וקניות, ופתחה רק אמש.

האירוע השני נרשם אתמול בבתי הזיקוק בחיפה. בשעות הבוקר פשטה משטרת ישראל, יחד עם אנשי המשרד להגנת הסביבה, על מתחם בתי הזיקוק כדי לבדוק חשד שאחת החברות הבנות שם - גדיב, שעוסקת באספקת חומרי גלם לתעשיות הפלסטיקה והכימיה - הזרימה לכאורה חומרים רעילים לים. לפי המשרד להגנת הסביבה, "החומרים שנדגמו ודלפו על פי החשד הם BTEX - בנזן, טולואן ותרכובות אורגניות נדיפות אחרות".

בבתי הזיקוק סירבו להתייחס לפעולות המשטרה, אבל זה לא ממש משנה. שני האירועים האלו הציפו בפעם המי־יודע־כמה עד כמה אזור המפרץ מלא בתעשיות ומפעלים, ועד כמה הסמיכות שלהם לציבור עלולה לנוע בטווח שבין מטרידה עד מסוכנת, כמובן הכל לכאורה.

מפרץ חיפה צילומים: טל שחר

מי שלא פספסה את ההזדמנות היא ראשת העיר הנכנסת של חיפה, עינת קליש־רותם. זו צוטטה בשישי האחרון באומרה ש"אין למפעלים האלה מקום לידנו, כל זמן שהזיהום נמשך, והתקלות חוזרות השכם והערב. אנחנו לא נסכים לחיות ליד שכנים מזיקים. אם וכאשר יהפכו לשכנים טובים, נוכל לקבל את נוכחותם בחיינו".

בדומה להצהרות קודמות, קליש־רותם לא ציינה להיכן יעברו המפעלים, כמה זמן זה יארך ומי יישא בעלויות. וזה אולי כל הסיפור של מפרץ חיפה: חיי התושבים שם אינם הפקר, ואם יש סכנה לבריאותם, על הממשלה לטפל בכך מיידית. הזזת מפעלים, בוודאי בית זיקוק שאחראי על 60% מהביקוש הארצי לבנזין וסולר, מחייבת תכנון ממשלתי ארוך טווח (מיקום חדש, מכרזים, תשתיות ואלטרנטיבת דלקים), מחויבות של שרים ובעיקר תקצוב מתאים, כולל פיצוי במיליארדים לבעלי הנכסים שם, ככל שהמהלך לא פופולרי. ולכן, אם הבעיה באמת מטרידה את הממשלה, שתתכבד, תמצא פתרון ריאלי ותיישם אותו. כל דבר אחר, לרבות הצהרות מזדמנות של הפוליטיקאים המקומיים, הוא בזבוז של זמן במקרה הטוב, ופגיעה בתעשייה ובפרנסת העובדים במקרה הרע.