פניציה היא רק ההתחלה

תדמיינו שבד"צ העדה החרדית או הוועדה למען השבת היו מודיעים לאינטל שהם דורשים שכל המעבדים שהיא מייצרת בשבת יושלכו לפח ובייצור יועסקו רק לא־יהודים. אלה הדרישות שהציבו החרדים למפעל הבקבוקים פניציה.

בעניין השבת, שתי החברות דומות מאוד. בשניהם תהליכי ייצור ממושכים שאי אפשר להפסיק בסופי שבוע. ההבדל הוא שבפניציה קל לחרדים לפגוע, ובאינטל הם לא יכולים לגעת. הבקבוקים שפניציה מייצרת משמשים לבקבוק יין. בהתאם, להכשרי הבד"צ החרדים יש אפשרות לדרוש מיקבים שלא ירכשו בקבוקים מפניציה - ואז הלך על המפעל.

מפעל פניציה צילום: גיל נחושתן

ההודעה של המדינה השבוע כי תוותר לפניציה על חוב של 15 מיליון שקל העניק למפעל בדרום אורכה, אבל המאבק של הבד"צים החרדים נגדו לא נגמר. דווקא בימי משא ומתן של סחטנות קואליציונית, המאבק יכול להוות דוגמה מצוינת לעתיד הצפוי לנו. החברה החרדית מתיישרת בעשורים האחרונים אל הקיצוניים. בעבר איש לא העלה על דעתו הפרדה בקווי תחבורה ציבורית, עד שלפני כ־15 שנה חסידות ויז'ניץ הקנאית יזמה את הרעיון.

בדומה לכך, במשך עשרות שנים החרדים שתו יין בבקבוקים של פניציה למרות חילול השבת. לפני שנה וחצי החליטה חסידות גור, זו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, לרכוש את היין שלה מיקב שלא משתמש בבקבוקי פניציה. עכשיו הבד"צים החרדים דורשים מהמפעל להעסיק בשבת רק לא יהודים, כלומר לפטר עשרות עובדים תושבי ירוחם, וכן להשמיד את כל מה שהמפעל ייצר בשבת. הלחץ על פניציה הולך וגובר כי הממסד החרדי מרגיש שהוא יותר ויותר חזק ויכול להרשות לעצמו.

בראשית המאה הקודמת, רבנים בפולין מצאו פתרונות שאפשרו לתעשיינים חרדים להפעיל את בתי החרושת שלהם בשבת. אז למה שם התירו ופה מחמירים? משום שבפולין זו היתה כלכלה חרדית שהיה צריך לדאוג לקיומה. בישראל זו כלכלה של חילונים ציונים, שלא מעניינת את הפוליטיקאים והעסקנים החרדים.

קצרה מאוד הדרך מהחרמת פניציה לדרישה שעבודות תשתית באיילון לא יבוצעו בשבת. בסופו של דבר אלה בעיקר חילונים שיתקעו בפקקים ואלה מיליארדים של הכלכלה החילונית שילכו לאיבוד, ולמי אכפת מהם? כבר 40 שנה המפלגות החרדיות הן חלק בלתי נפרד מהשלטון בישראל, אבל הן עדין רואות בו פרה חולבת - ולא רואים את עצמם כחלק מכלל ישראל שצריך להתפשר ולמצוא פתרונות. פניציה היא עוד דוגמה לצביעות הזאת.