סיבה לגאווה: שמונה הישגים כלכליים של ישראל ב-71 שנה

כלכלת ישראל נמצאת בשיא כמעט לפי כל פרמטר: צמיחה גבוהה, תוצר לנפש גבוה, אבטלה נמוכה, אינפלציה אפסית וחוב נמוך יחסית. זו בדיוק הסיבה מדוע ישראל נמצאת בנקודה מסוכנת: הפיתוי לנוח על זרי הדפנה וההצלחה ב־20 השנים האחרונות עצום. נראה כי הדרג הפוליטי נכון להתבסס ובעיקר להתבשם מההישגים כדי להרוויח עוד כמה נקודות.

איור: צח כהן

אך מעל לכל, ההישגים הם של כלל האזרחים: מגזר עסקי חזק, יזמים נועזים, עובדי מדינה ופקידים מסורים. דווקא עתה אסור לשכוח כי הישגים אלה אינם קבועים וכי קדמה כלכלית מזכירה דרגנוע הנע כלפי מטה: אם אתה נשאר במקום, אתה בעצם יורד באופן אוטומטי. ההישגים יכולים להימחק ולרדת לטמיון, ואכן לא מעט מדינות שעד לפני 20 ו־30 שנה הובילו, מזנבות כיום. לעומתן כלכלות שלא לקחו את ההישגים כמובנים מאליהם והמשיכו להשקיע, הובילו אז וממשיכות להוביל גם היום.

כלכלת ישראל נכנסה למועדון המדינות המפותחות והיא חברה ראויה. לכן חייבים לעבור לשלב הבא: להשתמש בהישגים למינוף, לחולל תהליך המראה מחודש. המשק נמצא בנקודה מצוינת לכך, למרות ענני ההאטה והסיכונים.

לצד יתרונות ברורים כמו צמיחה ותעסוקה, קיימות בעיות ברורות שחייבות לקבל טיפול. הפתרונות ברורים גם הם: הגדלת הפריון באמצעות השקעה מסיבית בתשתיות פיזיות והון אנושי, גיבוש רגולציה חכמה, השקעה ציבורית בשירותים אזרחיים לרבות בריאות, חינוך והכשרה מקצועית, ליברליזציה של השווקים שעדיין נתונים להתערבות מופרזת של הממשלה, ריסון הוועדים החזקים, התאמת המערכות להזדקנות האוכלוסייה, לרבות העלאת גיל הפרישה לנשים.

מנגד, שחיתות שלטונית, החלשת המוסדות והפקידות המקצועית, כניעה לקבוצות לחץ, שריפת משאבים ציבוריים לצרכים קצרי טווח - כל אלה חייבות להישאר בחוץ, שכן הן עלולות להפוך את השיקוי לרעיל ולמנוע צמיחה ופיתוח בר קיימא. זו משימה מורכבת אך בהחלט אפשרית והנתונים מוכיחים זאת. השאלה הגדולה אינה האם ישנן יכולות, אלא האם יש רצון ונכונות לשלם את המחיר.

1 הישג כלכלי מרשים מאוד

מזה מספר שנים כלכלת ישראל נחשבת לאחת מבין 25 הכלכלות החזקות ביותר בעולם, על פי המדד הנפוץ ביותר למדידת איתנות כלכלית, תוצר מקומי גולמי (תמ”ג) לנפש - שהוא התוצר חלקי מספר התושבים, שנע בין 41 ל־42 אלף דולר, במחירים שוטפים.

כשבוחנים את יחס התמ”ג לנפש העדכני של ישראל לעומת התמ”גהתוצר המקומי הגולמי לנפש הממוצע במדינות המפותחות בעולם, מבינים את גודל ההישג וצמצום הפער בין ישראל לכלכלות המפותחות: לפני כ־40 שנה התמ”ג לנפש הממוצע במערב היה כמעט כפול מזה של ישראל, ואילו בשנה האחרונה הוא היה גבוה בכ־12% בלבד. במילים אחרות: התמ”ג לנפש הישראלי הוא כ־89% מהמקביל במערב, נתון שמעיד על צמיחה כלכלית מטאורית.

2 יצוא ההייטק מכניס דולרים

כדי לדעת עד כמה עשיר איש עסקים, מספיק להסתכל בחשבון הבנק שלו. דין טייקון כדין מדינה: העודף או הגירעון בחשבון השוטף מספר את הסיפור של כניסת מטבע חוץ למשק ויציאה ממנו החוצה. אם נכנסים יותר דולרים מאשר יוצאים, יש עודף וסבירות גבוהה לייסוף של המטבע המקומי.

זה מה שמתרחש בשקל הישראלי זה 16 שנה. הכניסה המסיבית של דולרים התרחשה על רקע יצוא שירותים כמו הייטק, רכישת סטארט־אפים וחברות טכנולוגיה, וגם על רקע השקעות פיננסיות בבורסה בתל אביב, והיא צפויה להימשך, אם כי באופן מתון יותר מבשנים עברו.

3 פחות אבטלה, פחות פערים

איתנותה של כלכלה איננה נמדדת רק בתוצר וצמיחתו. הצמיחה חייבת להיות מאוזנת ושוויונית, דבר שאפשרי רק עם שוק עבודה חזק. מהגרף עולה כי שיעור האבטלה צנח לרמה של אבטלה טבעית - בעיקר בקרב בני 64-25, שהם הגרעין המרכזי של כוח האדם במשק.

לצד זה נרשם זינוק חד בשיעור ההשתתפות והתעסוקה: יותר ויותר ישראלים בגיל עבודה מצטרפים לשוק העבודה, יותר ויותר מוצאים עבודה, ופחות ופחות נותרים מובטלים. לתופעה הזו השלכות על רמת החיים, כמו גם גם בגביית המסים שמתורגמים בדרך כלל לעלייה בשירותים הציבוריים, ולבסוף בצמצום פערים.

4 החוב הממשלתי קטן, דירוג האשראי של ישראל כבר קרוב למושלם

בתחילת דרכה ועד שנות התשעים המאוחרות סבלה ישראל מחוב גבוה: הצרכים היו רבים, בעיקר בגלל נטל הביטחון, וכמדינה “ענייה” יחסית, לישראל היו פחות הכנסות מאשר הוצאות. הגירעונות הממשלתיים תורגמו במהרה לחוב ממשלתי גבוה, ואילו חלק בלתי מבוטל מתקציב המדינה הוקדש לכיסוי ומיחזור של אותם חובות - במקום להשקיעו בכיתות לימוד ובבתי חולים - ובכך האזרח נפגע.

חברות הדירוג שיקפו את רמת הסיכון של האשראי שניתן לישראל באותן שנים באמצעות שלוש אותיות זהות: BBB - דירוג של אג”ח מסוכנות שמתאימות אך ורק למשקיעים פרטיים נועזים, אך אינן מתאימות לקרנות פנסיה וגופים מוסדיים.

ב־1995, עם הליברליזציה של השווקים והרפורמות הגדולות, החלה העלאת דירוג האשראי של ישראל שהסתיים בשנה שעברה, כאשר אג”ח ישראליות דורגו לראשונה -AA, קרוב מאוד לדירוג המושלם. אף על פי שההתפתחות הזו נראית ערטילאית למדי, כזו שמעניינת רק כלכלנים, מדובר באחד ההישגים המרשימים והחיוניים לצמיחת ופיתוח כלכלת ישראל. גיוס חוב זמין וזול הוא הכרחי - והכרחי לא פחות לשמר את ההישג. 

5 כלכלת הייטק ולא חקלאות

מדוע ישראל הגיעה לצמיחה ופיתוח כלכלי מרשים בעוד מדינות צעירות אחרות לא? ישנה הסכמה כי ההשקעה המסיבית במחקר ופיתוח - המעבר מכלכלה חקלאית לכלכלת הייטק - היא התשובה.

ישראל מדורגת במקום השני בעולם המפותח בהשקעה במו"פ כחלק מהתמ"ג, וגם מספר המועסקים בהייטק זינק ב־25 השנים האחרונות - אף שהוא תקוע ועומד על פחות מ־9% מהשכירים. המפתח להמשך שגשוגו של המשק נמצא בתחומים אלו.

תנאי הפתיחה מעולים: דו"ח שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית מגדיר את ישראל כ"Hub" עולמי של שירותי תוכנה - עכשיו צריך רק לכוון את הספינה.

6 "מס נסתר" על חקלאות

לא הכל ורוד: אחת מנקודות התורפה של המשק היתה ונותרה ההתערבות הממשלתית בקביעת מחירים, צעד ארכאי שאחראי ליוקר מחיה בלתי סביר ושוחק את כוח הקנייה הגבוה של הישראלים. 

דו”ח החקלאות השנתי של ה־OECD מצא כי מבנה התמיכות לחקלאים בישראל הוא המעוות ביותר במערב וממסה בפועל את הצרכנים. יצרני החלב נהנים מהרמה הגבוהה ביותר של תמיכה במחירים; לגבי הבשר נכתב כי “ישראל מטילה מכסים גבוהים מאוד” וכל דו”ח קורא לממשלה לבצע ליברליזציה אמיתית של השווקים הללו, לטובת האזרחים.

7 שכר נמוך, פריון נמוך

לצד ההתערבות הממשלתית והרגולציה המוגזמת, המשק הישראלי סובל מבעיה חמורה וידועה מזה זמן: פריון נמוך.

לפי דו”ח של ה־OECD שהתפרסם בשבוע שעבר, הפריון בתעשייה הישראלית נמוך בכ־30% מהממוצע בשאר מדינות ה־OECD. יתרה מכך: בין השנים 2014 ו־2018 הוא רשם את ההרעה החדה ביותר במערב - ירידה של 0.5%, לעומת גידול ממוצע של 1.8% במערב.

איך ניתן ליישב את הפריון הנמוך עם היותנו אומת סטארט־אפ מתקדמת? הבעיה איננה בחברות מובילות כמו אינטל או מובילאיי, אלא דווקא בתעשיות מסורתיות מיושנות, שהעבודה בהן היא בשכר נמוך באופן משמעותי - לעתים אף בשכר מינימום. דבר זה אינו תורם למשק - לא לצמיחה מהירה ובת־קיימא של המשק והמדינה ובטח שלא לצמצום אי־השוויון והעוני. 

8 משלמים מסים - ובכל זאת מוציאים כסף על שירותים פרטיים

בעיה נוספת שמאפיינת את המשק הישראלי, היא שלמרות הצמיחה הגבוהה, ההוצאה של ממשלות ישראל לדורותיהן על שירותים הציבוריים האזרחיים - שאינה כוללת ביטחון - נמוכה יחסית לעומת ה־OECD.

דוגמה טובה לכך היא ההשקעה החסרה במערכת הבריאות. המערכת מתמודדת עם אתגרים רבים - לרבות הזדקנות האוכלוסייה ושינויים טכנולוגיים - ועושה זאת עם מעט מאוד משאבים.

אף על פי שתקציבי הבריאות עולים, התורים הארוכים והצפיפות הגוברת מהווים הוכחה חיה כי התקציבים אינם עולים באופן מספק. כתוצאה מכך נאלצים אזרחי ישראל לבזבז יותר ויותר כספים מכיסם כדי לרכוש את אותם שירותים בשוק הפרטי, וזאת לאחר שכבר שילמו מסים. אך הכסף משולם לגופים שיש להם פחות ידע וניסיון בתחום.