"הממשלה מפילה על התעשיינים את האחריות לחיי אדם"

מטחי הרקטות אתמול הסבו לאזור התעשייה באשקלון נזק כבד, גרמו למותו של עובד ופצעו שניים מעמיתיו במפעל שנסגר מיד לאחר הפגיעה הישירה שספג. יחד איתו נסגרו עוד 10 מפעלים שכנים אשר ספגו פגיעות קלות של רסיסים. חרדת העובדים הובילה את המעסיקים להחלטה על סגירת המקום ושחרורם לביתם.

המפעל שנפגע משתרע על פני שטח גדול יחסית של 30 דונם. בעל המפעל מספר כי הרקטה נחתה בשטח אחסון הממוקם מחוץ למבנה ההנהלה. "היה מטח וכמה נפילות בסביבה. אחת מהן פגעה ישירות במפעל. יש נזק אך אני עוד לא יודע לאמוד אותו". עוד הסביר בעל המפעל כי בשטחו פזורים כמה חדרי ביטחון וכאשר נשמעה האזעקה רצו העובדים אליהם, ומסיבה לא ידועה השלושה שנפגעו לא הספיקו להגיע לחדר הביטחון הסמוך אליהם. המפעל מעסיק כ־100 עובדים, 20% מהם עובדים זרים ממולדובה. מרבית עובדי המפעל מתגוררים באשקלון ואשדוד וכמה מהם מאזור המרכז.

האם נבהלת בעקבות הפגיעה?

"אני לא מבוהל, אבל כשאנשים נפצעים זו הרגשה לא נעימה".

אתה מאשים מישהו בפגיעה?

"אני לא מאשים אף אחד. אני לא יכול לנהל את המדינה. שרי הממשלה יותר מנוסים מאיתנו".

"המדינה לא רוצה לשלם"

שמואל דונרשטיין, הבעלים והמנכ"ל של רב־בריח שהמפעל שלו ממוקם באזור התעשייה האשקלון, אינו מסתיר את הביקורת שלו ואף מפנה אצבע מאשימה לממשלה. "אני בעיקר כועס", הוא אומר. "לא ייתכן שבצילום המצב הנוכחי משאירים לתעשיינים החלטות של אחריות לחיי בני אדם. מי שאחראי על בני אדם זה ממשלת ישראל. ממשלת ישראל לא אומרת: תישארו בבתים, אנחנו נשלם לכם שכר, בזמן שאנשים, בעיקר קשי יום שעובדים במפעלים שלנו, נאלצים לקום וללכת לעבוד".

לדברי דונרשטיין, בחמשת המפעלים שלו באשקלון מועסקים 700 עובדים, "ואני צריך לקחת אחריות אם אסגור או אפתח, אשחרר או לא את האנשים?", הוא שואל, ומוסיף, "ואם כן - אז את מי כן ואת מי לא? למה שזה לא יקרה בצורה מבוקרת אחראית גם אם כזו שעולה כסף למדינה? המדינה לא מתערבת כי היא לא רוצה לשלם. מדובר כאן על נשים שהמשכורת שלהן היא הדבר הכי חשוב להן בחיים, כל יום שעובדת לא מגיעה לעבודה זה על חשבון מילוי המקרר שלה, או על חשבון הילדים שלה. הממשלה צריכה לקבל את התעסוקה בדרום כחלק מהחלטה אסטרטגית וכחלק מתקציב הביטחון. לא יכול להיות שאני כתעשיין אהיה זה שמחליט".

שמואל דורנשטיין צילום: אייל טואג

דונרשטיין אומר כי אם סבורים שהאזור מסוכן ואין לימודים בבית ספר - צריך לפצות את הנשים שלא באות לעבודה באמצעות שכר מביטוח לאומי. "אני לא רואה הבדל בין להישאר בבית ולדאוג לילדים - לחופש מחלה. ראוי שהמדינה תכבד את האנשים שעובדים בדרום ושהיא תשמור עליהם ועל הפרנסה שלהם".

הקריטריונים של המדינה לגבי פיצויים והטבות לתעשייה שעומדת בקו האש זוכים מדונרשטיין לביקורת חריפה. "המפעל שלנו נמצא 5.5 ק"מ מגבול עזה. אך על פי החלטת האוצר, מחריגים את אזור התעשייה הדרומי של אשקלון מאזור עוטף עזה מטעמים תקציביים, כשלמעשה בין עוטף עזה לבינינו אין באמת הבדל. מי שנהרג כאן באזור, נהרג למרות שהוא 5.5 ק"מ מגבול עזה. אך השטח שלנו לא נחשב לחלק מעוטף עזה, ולנו אין זכויות של אזור עדיפות לאומית במכרזים של הממשלה. זה זועק לשמיים. ציניות איומה ונוראה. מישהו עשה חשבון שכאן אפשר לחסוך כמה מליונים אז הנה נחסוך".

"לא מצאו פתרונות לילדים"

גם טל לאופר, מנכ"ל מפעל ספקטרוניקס למערכות כיבוי אש, באזור התעשייה בשדרות, אינו חוסך בביקורת. "יש תסכול גדול, אפילו את המרחבים המוגנים לעובדים מימנו מכיסנו. אנחנו ממשיכים לעבוד כי יש מחויבות ללקוחות שהצבא הוא חלק מהם. אבל 42% מתוך 170 העובדים הם נשים שחלקן לא הגיעו אתמול כי לא מצאו פתרונות לילדים. זה מפעל חיינו ולכן אנו ממשיכים לעבוד גם בחסר".

המפעל שספג פגיעה ישירה באזור התעשייה באשקלון. בעל המפעל: "אני לא מאשים אף אחד" צילום: אבי רוקח

מנכל סודה סטרים דניאל בירנבאום מרגיש חרדה וגאווה. "צריך לקדם תעשייה כמו תמיד ולא רק בעיתות משבר. מרגיש נצחון בעצם היכולת כן לקיים את השיגרה". המפעל הגדול של סודה סטרים הוא בלהבים רהט, המפעל הקטן באשקלון הוא מפעל הסירופים. "אני כאן באשקלון ממתין לחילופי משמרת הערב", אמר אתמול בירנבאום. "מלחמות היהודים לא מעסיקות אותי כרגע. לא רוצה לעסוק היום במה המדינה צריכה לעשות כי המדינה נלחמת".

גופנה ליס רובין, מנהלת מפעל צבר בקריית גת אומרת כי "אנחנו מעסיקים כ־200 עובדים רובם הגיעו למעט נשים שלא היה להם סידור לילדים. השנה עברנו מתיחות בדרום אבל זאת הפעם הראשונה שהיתה נפילה בקריית גת. מרגש אותי שרוב העובדים באים כי הם רואים במפעל בית שני ויש להם מחויבות למפעל".

במפעל פולירון למזרנים בקיבוץ זיקים מספרים כי 60% מהעובדים הגיעו אתמול. "אלו שלא הגיעו לעבודה לא מצאו סידור לילדים או שמרגישים לא נוח להשאיר אותם לבד. המפעל ממוגן וחלק מהעובדים מעדיפים במקום לשבת בבית מול הטלווזיה במתח, להיות עסוקים בעבודה".

שיתוק של רבע מהתעשייה

ההחרפה המחודשת של הלחימה בדרום עלולה לשתק כרבע מהתעשייה הישראלית, כך עולה מנתונים של התאחדות התעשיינים.

לפי נתוני הארגון, שפתח כבר אתמול חמ"ל שמעניק תמיכה לתעשיינים, 18% מהפדיון של התעשייה הישראלית מקורה בנפת אשקלון ואם מוסיפים את נפת באר שבע מגיעים לכ־25%. מהנתונים עולה כי גם היצוא התעשייתי שמקורו בדרום מגיע לרבע. לפי נתוני הלמ"ס היצוא התעשייתי ללא יהלומים וללא כריה וחציבה עמד ב־2018 כולה על 46.3 מיליארד דולר כך שכ־11.5 מיליארד דולר שמקורם בדרום הם סכום משמעותי מאוד. מכאן כי שיתוק ממושך של התעשייה הדרומית יכול לפגוע באופן משמעותי בתוצר של ישראל.

עוד עולה מהנתונים כי כ־17% מהמועסקים בתעשייה נמצאים בנפת אשקלון (כ־10%) ובאר שבע (כ־7%). מהתאחדות התעשיינים נמסר עוד כי כ־8% ממפעלי התעשייה של ישראל נמצאים באזור הדרום. בניגוד לתדמית, רוב התעשייה הדרומית היא בתחום הטכנולוגיה הגבוהה כאשר מחציתה היא תעשיית הייטק. בקריית גת ממוקמים מפעליה של ענקית השבבים אינטל.

לפני שבוע סיפקו נתוני הלמ"ס הפתעה נוספת. סקר כוח האדם האחרון לרבעון הראשון של 2019 מעלה כי שיעור האבטלה הכלל משקי במחוז דרום עמד על 4% והיה נמוך מזה של מחוז תל אביב שעלה לרמה של 4.2%. מנתונים נוספים שהגיעו מהלמ"ס עולה כי מספר בני ה־15 ומעלה בכוח העבודה האזרחי בנפת אשקלון ובאר שבע הגיע לכ־415 אלף עובדים.

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים אמר אתמול כי התייצבו לעבודה קרוב ל־55% מ־60 אלף העובדים, ב־250 המפעלים במרחב שברדיוס של 40 ק"מ מרצועת עזה. לדבריו "אמנם, הוראות פיקוד העורף הן שבמידה ויש מרחב מוגן אפשר לעבוד, אבל ההחלטה שמערכת החינוך לא תפעל - גרמה לעובדים רבים לא ללכת לעבודה".

על פי ברוש המדינה תישא בתשלום השכר של עובד שנעדר מעבודתו אם היא בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה.

האם התחלתם לאמוד את הנזק?

"קשה ביום הראשון לראות את הנזק, ולא הייתי רוצה כבר ביום הראשון והשני של הלחימה לדבר על נזקים. צריך לאפשר למערכת הביטחון לעבוד בשקט. עוד מוקדם לדבר על זה ואני לא רוצה להפוך את זה לדיון כאשר נהרגים אנשים".