"אנחנו צריכים להסתכל מעבר לטווח הראייה שלנו. מעבר למשאית שלפנינו ומעבר לצומת"

בשירות הצבאי שלו, ערן שיר היה חבר בצוות ההקמת של יחידת החץ בחיל האוויר, ומשהו מזה נדבק ובא לידי ביטוי בסטארט-אפ הנוכחי שלו, נקסאר. למיזם של שיר יש חזון שאפתני: לבנות רשת מבוססת מצלמות שמחברת בין כל הרכבים על הכביש ומנוהלת מבחוץ, על ידי סוג של מערכת בקרה אווירית (רק לכביש) - כדי למנוע תאונות ולהבטיח נסיעה חלקה ובטוחה.

"תאונות קורות כי אין לנו מספיק זמן למנוע אותן", הוא מסביר. "יש הרבה חברות נפלאות בתחום כמו מובילאיי, אבל הטכנולוגיה שלהן תלויה רק ברכב שבו היא מותקנת, וזה נותן לנו זמן תגובה של שנייה עד 3 שניות מקסימום. זה לא מספיק, לא לבני אדם, וגם לא למערכות אוטומטיות. אנחנו צריכים להסתכל מעבר לטווח הראייה - מעבר למשאית שלפנינו ומעבר לצומת. ואת זה אפשר לעשות רק אם בונים רשת".

ערן שיר. "כשאתה נכנס לכביש עם מכשיר ששוקל טון ויכול להרוג, אתה צריך לאבד קצת מהחופש לעשות מה שבא לך" צילום: אסף גלעד

וזו המטרה של נקסאר. "בניו יורק, למשל, יש מעל 12 אלף רכבים שמוטמעת בהם מצלמה של נקסאר. זה מכשיר לא מאוד חכם אבל הוא מחובר לתוכנה חכמה שרצה על הטלפון של הנהג, ומקבלת כל הזמן את סרטוני הווידיאו מאותם 12 אלף רכבים ובאמצעות בינה מלאכותית היא מזהה רכבים, רמזורים, עבודות בכביש. ואת המידע הזה אנחנו מעבירים בין המכוניות בזמן אמת. כלומר יכול להיות שמכונית שנמצאת חמישה רכבים לפניכם תעשה בלימת חירום - והמידע יעבור אליכם תוך עשירית שנייה כדי שתאטו".

מה רמת הדיוק? זיהוי מדויק הוא קריטי לכל השרשרת, לא רק לרכב אחד.

"יש לנו כל מיני אתגרים, ושם אנחנו באמת טובים; אני מאוד גאה ביכולות שלנו, והרבה מהשיער הלבן שלנו קבור שם. ורמת הדיוק גבוהה מסיבה מאוד פשוטה: מה שבאמת צריך כדי להגיע לאיכות גבוהה של דיוק והבנה זה כמויות מאוד גדולות של דאטה, ושם יש לנו יתרון משמעותי. אנחנו אוספים היום דאטה על הכביש יותר מכל חברות הרכב יחד, וזה מאפשר לנו להגיע לרמות דיוק גבוהות".

המצלמה של נקסאר בפעולה

הדרך להגשמת החזון הזה עוברת בליקוט נהגים שיסכימו להתקין את המצלמות של נקסאר במכוניות שלהם. ולמרות שהוא יזם מצליח שכבר מכר חברה ליאהו והיה יזם הבית של קרן אלף, שיר לא מהסס לכתת רגלים ולאסוף את הנהגים האלה. "אסור לך לעוף על עצמך ואתה חייב להיות מחובר לשטח", הוא אומר. "כשהתחלנו לעבוד בניו יורק, לפני שלוש שנים, הלכנו לנהגי אובר ולנהגי מוניות, אחד אחד, בחניונים ליד שדות התעופה עם פלאיירים. צריך לעשות את העבודה דרך השטח".

בראיון מרתק לכמוסה, הפודקאסט מבית "כלכליסט", שיר מגלה שהוא לא מאמין שחזון המכוניות האוטונומיות יקרום עור וגידים בקרוב, וסבור שזה ייקח יותר מזמן מהתחזיות האופטימיות - אם כי המכונית האוטונומית תשתלב היטב בעתיד שנקסאר רוצה ליצור, כי "אפשר יהיה לעשות באמת אופטימיזציה של הכביש, שכולם ייסעו יחד לפי טראפיק קונטרול. כשאתה נכנס לכביש עם מכשיר ששוקל טון ויכול להרוג אנשים את צריך קצת לאבד את הרצון החופשי לעשות מה שבא לך כי זה אשכרה מסוכן. אנשים מתים מזה".

כשהשיחה עוברת לעסוק באורח החיים המנוטר של האנושות בימינו, ובכוהנת הגדולה של הניטור הזה, פייסבוק, שיר מסביר את הסכנה שמסתתרת במטרה הראויה לכאורה של קישור כל חברי האנושות זה לזה. "אני חושב שצוקרברג מאמין באמת שהוא מפתח עתיד טוב יותר לאנושות, ושכל השאר זה תשלום שנדרש כדי לממש את החזון. שהמטרה מקדשת את האמצעים. הבעיה היא שהוא מייצר מודל תמריצים חולני ומסוכן. המנהלים תחתיו לאו דווקא כאלה אידיאליסטים, אבל יש להם כר חופשי לעשות מה שבראש שלהם כי הם רוצים את הבונוס. זה כמו וול סטריט בהרבה מובנים".

רעיונות ואנשים יוצאי דופן שיגרמו לכם לראות את העולם קצת אחרת

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).