"תראו מה קורה עכשיו: 'הנוקמים: סוף המשחק' בבתי הקולנוע; העונה האחרונה של 'משחקי הכס' משודרת והדראפט של NFL נמצא בעיצומו. בנטפליקס שואלים 'רגע, לאן כולם הלכו?'"
ג'ימי פאלון במונולוג הפתיחה של "תוכנית הלילה" באן.בי.סי, בסוף השבוע שעבר
נקודה הנוכחית בזמן, לנטפליקס יש כוח כה רב שנדרשת הסופה המושלמת כדי לגרום לאנשים לנטוש את הרגלי הצפייה שלהם. האמריקאים מאוהבים בחלוצת הסטרימינג שמציעה להם כמעט כל סדרה אהובה, זמינה לצפיית בינג'. ולכן רק כוח אחד, נבל אחד, אם תרצו, יכול עליה — תאגיד הענק דיסני, שבבעלותו אולפני מארוול, ערוצי ESPN ואיי.בי.סי ועוד שורה ארוכה של גופי תוכן חשובים ומשפיעים. 14 שנה אחרי שכמעט נמחקה, דיסני נמצאת בפתחו של עידן חדש שבו היא שולטת ברוב מותגי הטלוויזיה והקולנוע שאתם אוהבים. על הדרך היא גם מרככת אותם לגרסה נטולת סקס, אלימות גרפית וכל תעוזה יצירתית שמאתגרת את הגביע הקדוש של PG13 — ההגדרה של צפייה לכל המשפחה.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
- דיסני גייסה את כל גיבורי העל והזניקה את המניה לשיא
- מיליארד משתמשים לא טועים: 2019 היא שנת המהפכה הטלוויזיונית
- דיסני יוצאת למלחמה נגד נטפליקס: מחיר שירות הסטרימינג - 7 דולרים בחודש בלבד
לפני שלושה שבועות חשף בוב אייגר, מנכ"ל התאגיד, את שירות הסטרימינג דיסני+, שעליו עובדת דיסני בארבע השנים האחרונות. השירות, שכבר קיבל בתקשורת את הכינוי "מחסל הנטפליקס", יושק בנובמבר הקרוב ויעלה רק 6.99 דולרים לחודש (5.8 דולרים לחודש במנוי לשנה מראש) — הרבה יותר זול מה־9.99 דולרים שגובה נטפליקס. אבל המכה הכואבת באמת תגיע בגזרת התוכן: דיסני+ יציע למנוייו את כל התכנים של תאגיד דיסני התמנוני, כולל לא מעט סדרות חדשות ובלעדיות, ובראשן סדרות של מארוול ולוקאספילם (הבית של סרטי "מלחמת הכוכבים"), החברות־הבנות של דיסני.
"הנוקמים: סוף המשחק". שבר את שיאי ההכנסות לסופ"ש הפתיחה עם 1.2 מיליארד דולר ברחבי העולם, פי 2 מהשיא הקודם צילום: © Marvel Studios
דיסני+ הוא השלב העליון, לעת עתה, בתהליך התפשטות עצום שעשה התאגיד ב־14 השנים האחרונות. כמו תאנוס, הנבל האימתני של "הנוקמים" שאסף את אבני האינסוף ב־11 שנות היקום הקולנועי של מארוול, כך ליקטה דיסני אולפן אחרי אולפן — פוקס, ABC, ESPN, נשיונל ג'יאוגרפיק, ערוץ ההיסטוריה ועוד ועוד — ושיבצה אותם על הכפפה שלה, כדי שבנובמבר תוכל לנקוש באצבעה ונטפליקס תתאדה באוויר.
כל המהלכים הללו הגיעו לשיא בחודש החולף. ההשקה של דיסני+, חשיפת הטריילר הראשון ל"The Rise of Skywalker", החלק הבא בטרילוגיית "מלחמת הכוכבים" ועלייתו לאקרנים של "הנוקמים: סוף המשחק" — כל אלה הקפיצו את מניית דיסני ב־26% בתוך פחות מחודש, לשיא כל הזמנים.
האימפריאליזם של דיסני הוא סיפור חדש יחסית, ושורשיו נעוצים באמצע העשור הקודם, כשהחברה הידרדרה לשפל המדרגה. אחרי שיאי ההצלחה של שנות התשעים, ובראשם "אלאדין" ו"מלך האריות", הגיע רצף הכשלונות של תחילת המילניום עם סרטים נשכחים כגון "דינוזאור", "הקיסר מת מצחוק", "102 דלמטיים" ו"הילד". אבל המכה הכואבת ביותר הגיעה מחוץ לאולמות הקולנוע, כשב־2005 תאגיד הענק קומקאסט ניסה לבצע השתלטות עוינת על החברה, ונבלם ברגע האחרון. דיסני הבינה שכדי להינצל עליה להמציא את עצמה מחדש.
מנכ"ל החברה מייקל אייזנר, שחתום על הקלאסיקות של שנות התשעים, הודח, ובמקומו מונה בוב אייגר, שמכהן בתפקיד עד היום. אייגר בחר להתמקד בשלוש אסטרטגיות עיקריות ועיצב את פניה של דיסני כפי שאנחנו מכירים כיום — מסע רכישות של מותגים ותיקים אחרי שיאם, התאמתם לכל המשפחה, ופריצת החומה של השוק הסיני.
יריית הפתיחה נורתה ב־2006 כשאייגר החליט לקנות את פיקסאר, חברת האנימציה העצמאית של סטיב ג'ובס, בסכום אגדי של 7.4 מיליארד דולר. למעשה, זו לא היתה רכישה אלא מיזוג. ג'ון לאסטר, מנכ"ל פיקסאר, נהפך לסמנכ"ל הקריאייטיב של התאגיד, ואחד האנשים הקרובים והמשפיעים ביותר על אייגר בכל הנוגע להחלטות תוכן. המטרה של לאסטר ואייגר היתה פשוטה: לשחזר את הילדות שלהם. לאסטר הניח — בצדק — שקניית מותגים שעליהם גדלו בני דורו, תמשוך לא אותם, אלא גם קהל צעיר שיגלה אותם לראשונה. כך, למשל, דירבן לאסטר את אולפני דיסני להפיק סרטי "החבובות", מותג שהחברה קנתה ב־2004, אבל לא עשתה בו שימוש.
שנה לאחר מכן נפרדה דיסני מהאחים הארווי ובוב וויינסטין, בצעד שסימן את גבולות החירות האמנותית שהחברה מוכנה להתיר. בשנות התשעים, כשאייזנר קנה את מיראמקס, החברה של הוויינשטיינים, הוא קיווה לשדרג באמצעותם את המעמד האמנותי של התאגיד. אבל בסופו של דבר האחים היו עצמאיים ודעתניים מדי עבור דיסני, כך שהם היו חייבים להיפרד.
ב־2008 רשם אייגר את ההישג המשמעותי הראשון שלו, כשחתם עם סין על עסקה חסרת תקדים להקמת דיסנילנד בשנגחאי בעלות של 5.5 מיליארד דולר. בדרך להסכם ההיסטורי דיסני נדרשה לשורה של ויתורים יוצאי דופן עבורה — מריכוך האלמנטים המערביים בפארק, דרך עיצוב מתקנים באלמנטים סיניים ועד הוויתור על ערוץ דיסני בטלוויזיה הסינית. ובכל זאת, לדיסני היה שווה לבלוע את הגלולות המרות — מעבר להכנסות מהפארק, שנהפך בתוך שנה לאחד מעשרת הפארקים המצליחים בעולם, עם 11 מיליון מבקרים בשנה (נכון ל־2017), העסקה פתחה את שערי סין לסרטים של דיסני, שהוחרמו שם עד אז. כך, "הנוקמים, מלחמת האינסוף" הכניס בסין 355 מיליון דולר, ואילו "הנוקמים: סוף המשחק" רשם סכום דומה כבר בסוף השבוע הראשון שלו.
"אווטאר". הסרט המצליח בכל הזמנים יקבל שלושה המשכונים תחת דיסני צילום: © Twentieth Century Fox Film Corporation
אבל לכיבוש סין יש השלכה עמוקה יותר על העולם. כשדיסני חתמה על הסכם הכניסה לסין היא בעצם הכניסה את הצנזורה הסינית למערב בדלת האחורית. השמרנות של הקהל האמריקאי היא כאין וכאפס בהשוואה לזו שמכתיב המשטר במעצמה הקומוניסטית. וגם אם דיסני לא שינתה באופן רשמי את מדיניותה בעקבות המהלך, הגיוני להניח שכל סרט שהיא מייעדת להפצה עולמית יעבור מראש התאמה למכנה המשותף הרחב ביותר — כלומר צנזורה נוסח סין.
משנכבשה החזית המזרחית, אייגר יכול היה להתפנות לשלב הבא, למשימת־העל — הדיסניפיקציה של העולם. ב־2009 דיסני קנתה את אולפני מארוול ושנתיים לאחר מכן את לוקאספילם — שניהם מותגים מבוססים שהיו נואשים לשדרוג. סרטי "מלחמת הכוכבים" היו במצב בעייתי אחרי הטרילוגיה השנייה, שאמנם הצליחה מסחרית אבל פגמה בסדרה קשות מבחינה תדמיתית. ואילו אולפני מארוול ניסו לייצר קונטרה למותגי הקולנוע של די.סי, ששלטו אז בקופות עם טרילוגיית באטמן, אבל לצד כמה הצלחות רשמו המון פספוסים.
בשני המקרים דאגה דיסני להזיז הצידה בכירים דעתניים מדי שעלולים להכשיל את המהלך (אבי ארד במארוול וג'ורג' לוקאס עצמו בלוקאספילם), והמכירה יצאה לדרך כשבראשות החברות מפיקים שיודעים למסחר את המותגים שלהם למקסימום. זה אולי נשמע ציני, אבל אי אפשר להתעלם מהאפקטיביות של המהלכים האלה. כך למשל, תחת מטריית דיסני האולפנים מגיבים בזריזות מרשימה למגמות עדכניות בכל הקשור לפוליטיקת הייצוג שמאוד מעסיקה את האמריקאים, ומסיטים עוד ועוד נרטיבים מגיבורים לבנים לטובת גיבורות וגיבורים לא־לבנים בתוך היקומים הבדיוניים הוותיקים. את השמרנים הלבנים באמריקה זה הוציא מדעתם, אבל הקהל מריע ונוהר בהמוניו. הסרטים האלה נהפכו לתופעות גלובליות, לכל מגדר, לכל גזע, לכל גיל. כלומר אם אתם בגילי 5 עד 15 או במנטליות של הטווח הזה. אבל האם יש לדיסני מה להציע לקהל בעל טעם בוגר יותר?
ב־2009 מת רוי דיסני, אחיינו של וולט דיסני, ובדיעבד האירוע הזה נהפך לסמל — הרגע שבו לא היה עוד אף אחד בשם דיסני בתאגיד, וכל קשרי העבר הגיעו לסיומם. אולם דווקא כשדיסני השתחררה מכבלי המשפחתיות, היא בחרה להמציא את עצמה מחדש בצלמו ובדמותו של וולט דיסני, כחברה אולטרה־שמרנית שמייצרת תכנים לכל המשפחה, כאלה שיהיו לא פוגעניים — וניתנים לניצול מקסימלי. כי סרטים הם חומרי הגלם מהם יופקו אחר כך סדרות לטלוויזיה, מחזות זמר לבמה, צעצועים לחנויות ואטרקציות לדיסנילנד.
כל עוד דיסני התמקדה בתכנים לילדים ולנוער הגישה שלה היתה הגיונית ומוצדקת, אפילו חתרנית בגבולות הגזרה הזאת (למשל הסוף מרובה המוות של "הנוקמים: מלחמת האינסוף"). אבל השנה, כשהיא השתלטה על תאגיד פוקס, העניינים החלו להיות מדאיגים יותר.
פוקס חריגה ברפרטואר הרכישות של דיסני. תחתיה כלולים ערוצי משפחה משפחתיים יחסית כגון פוקס ("משפחת סימפסון"), נשיונל ג'יאוגרפיק ופוקס ספורט, אבל גם ערוץ הטלוויזיה FX ("פארגו" ו"אטלנטה"), חברת ההפקות פוקס סרצ'לייט ("צורת המים" ו"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי"), וחברת התוכן אנדמול־שיין (הבעלים של "האח הגדול") — כולם מנפיקים יצירות עם שפע של דם, סקס ושפה גסה, שאינם הולמים את ערכי המשפחה השמרניים של האמריקאים. אפילו חברת ההפקות המרכזית של פוקס, שחתומה על "X־מן", "אווטאר" והסרט הבא של סטיבן ספילברג, התגאתה בשנים האחרונות בפריצות הדרך האמנותיות של "דדפול" ו"לוגאן", שהביאו את גיבורי מארוול למקומות אפלים שמוגבלים לקהל מבוגר.
והסימנים המדאיגים לא איחרו לבוא. יום למחרת העסקה דיסני סגרה את הלייבל "פוקס 2000", מיני־אולפן שנוהל באופן עצמאי והפיק סרטים כגון "באהבה, סיימון", סרט נעורים שבמרכזו נער הומו בארון, ו"מאחורי המספרים", שעסק בסיפורן האמיתי של מדעניות נאס"א שחורות שלא זכו להכרה. הרשת הוצפה מיד בתגובות נוסח "ידענו שזה מה שיקרה", עדות לכך שדיסני חוששת מתכנים בעלי אופן מאתגר. כמה שבועות אחר כך פורסם ש"באהבה, סיימון" ייהפך לסדרת טלוויזיה בדיסני+, אבל הנזק התדמיתי כבר נעשה.
בידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"הוליווד ריפורטר" צוטטו מקורות שהביעו דאגה מכך שאלן הורן, יו"ר אולפני דיסני, עובר אחד אחד על הסרטים שמיועדים להפקה בפוקס ובוחן מחדש אם להתקדם איתם או לבטל אותם. אחד מהם הוא הסרט "Mouse Guard", שמבוסס על קומיקס על עכברים בעלי תודעה ביקום ימי־ביניימי מקביל. הורן טען שהסרט, שתוקצב ב־170 מיליון דולר, יקר מדי ולא כדאִי כי אי אפשר לעשות לו פרנצ'ייז, כלומר אין לו סיכוי לסרטי המשך.
זו המנטליות העסקית שלתוכה נכנסו עכשיו אולפני פוקס. האולפנים שחתומים בין השאר על "צלילי המוזיקה", "טיטאניק" ו"רפסודיה בוהמית" וזכו 12 פעמים באוסקר לסרט הטוב ביותר, מול אפס פעמים של אולפני דיסני — צריכים כעת לעבור להלך המחשבה שלפיו סרט שאין לו סיכוי להמשך או ספין־אוף, יצטרך להסתפק בתקציב הפקה מצומצם, או לא להתקיים בכלל.
ציטוט מדאיג נוסף מאותה ידיעה עסק בסרטו הבא של ספילברג, הרימייק שלו ל"סיפור הפרברים". הורן, כך סופר, מודאג מהעובדה שהסרט מציג אנשים מעשנים. זאת אף שהורן אמר ל"הוליווד ריפורטר" בפברואר כי פוקס יוכלו להמשיך להפיק סרטים לקהל מבוגר. "אנחנו נקבל עליהם מכתבי תלונה", אמר אז והבטיח להשאיר חופש אמנותי לפוקס. "קח את 'רפסודיה בוהמית'. זה סרט שהצליח אבל לא היינו יכולים להפיק אותו בדיסני. פוקס יפיקו את הסרטים שאני אומר להם 'לא' בדיסני".
הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
מצד אחר, הרכישה של אולפני פוקס מעניקה לדיסני את המתנה הכי גדולה שקיבלו — סרטי ההמשך של "אווטאר", שעדיין אוחז בתואר "הסרט הכי קופתי בכל הזמנים". צילומי "אווטאר 2" הסתיימו בדיוק לפני שבועיים, ועוד שניים מתוכננים בהמשך. אם ההצלחה שלהם רק תתקרב לזו של הסרט הראשון, ייתכן שהם לבדם יחזירו לדיסני את כל עלות הקנייה של פוקס ויאפשרו יותר חירות לסרטים האחרים.
ב־14 שנותיו של אייגר כמנכ"ל, דיסני נהפכה מתאגיד ענק לתאגיד עוד יותר ענק, שבבעלותו אולפני קולנוע, רשתות שידור של ברודקאסט וכבלים, חברות הפקה וחברות טכנולוגיה (אפילו מצלמות גו פרו שייכות לדיסני). זאת, כמובן, נוסף לפארקי השעשועים הממותגים שלהם ברחבי העולם ורשתות המלונות והספנות. ובכל זאת, זה לא מספיק לה. דיסני רוצה גם נתח מעוגת הסטרימינג, לנצח את נטפליקס במגרש הביתי שלה.
שתי החברות נמצאות במלחמת תוכן, שמתקיימת מתחת לפני השטח כבר כמה שנים. זו מלחמה שבבסיסה פרדוקס: דיסני נכנסת לעולם הסטרימינג שש שנים אחרי שנטפליקס התחילה להגיש למנוייה תוכן בלעדי (החל מ"בית הקלפים" ב־2013) ושלוש שנים אחרי שנטפליקס פתחה בהשתלטות גלובלית מוצלחת שכבר השיגה לה כמעט 150 מיליון מנויים בעולם. דיסני בעצם אומרת כעת "נטפליקס צדקו, סטרימינג זה העתיד, אבל אנחנו נעשה את זה יותר טוב". כלומר, נקודת המוצא שלה היא כניעה למודל של נטפליקס, פלוס טינה על הצלחתה ורצון להביס אותה. נטפליקס היו החלוצים, דיסני הם האימפריאליסטים.
הדרך של דיסני לנצח את נטפליקס היא לעשות שרירים תאגידיים: הם אוספים את כל התכנים שלהם המצויים אצל ספקי תוכן עצמאיים ומחזירים אותם הביתה, שם ייארזו לשימוש בלעדי למנויי דיסני+. דפדפו בשירותי התוכן הזמינים לכם כרגע בישראל — נטפליקס, yes, HOT, סלקום טי.וי ופרטנר טי.וי — וחפשו את התכנים של דיסני: סרטי "מלחמת הכוכבים", מארוול ופיקסאר וסרטי האנימציה של דיסני. בנטפליקס תמצא עדיין את "רוג 1", "שומרי הגלקסיה 2" ו"מואנה", וזהו. בשירותי ה־VOD האחרים יש יותר תכנים, אבל גם הם לא יישארו שם לאורך זמן.
דיסנילנד שנגחאי. בתוך שנה נהפך לאחד מעשרת הפארקים המצליחים בעולם צילום: איי פי
במחלקת הרכש של אחד משירותי התוכן הישראליים סיפרו ל"מוסף כלכליסט" שדיסני לא ביטלה את החוזים מולם, אבל היא מגבילה אותם מאוד. אם בעבר הם יכלו לקנות סרט או סדרה של החברה לחמש שנים, כעת החוזים הם לשנה אחת בלבד. כך שתוכני דיסני כנראה לא ייעלמו בבת אחת, אלא בהדרגה. ובכל מקרה המטרה תהיה אחת: לגרום לכם להזדקק למנוי לדיסני+ כדי לקבל את התכנים האלה. וקהל היעד הראשון והעיקרי של התאגיד הוא הקהל הכי שבוי — הורים לילדים. דיסני+ ייהפכו לבייביסיטר הרשמי של היקום.
הלחץ על נטפליקס משמעותי. ב־2018 חמש הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס ארצות הברית היו "המשרד", "חברים", "מחלקת גנים ונוף", "האנטומיה של גריי" ו"הבחורה החדשה". שלוש מתוכן שייכות לדיסני, וייעלמו עם השקת דיסני+. "חברים" שייכת לתאגיד וורנר, שהסכים לחדש את החוזה מול נטפליקס לשנה אחת בעבור 100 מיליון דולר, ואחריה הוא ייקח את הסדרה לשירות הסטרימינג שהוא משיק בעצמו. ואילו "מחלקת גנים ונוף" שייכת ליוניברסל שבבעלות קומקאסט, שגם היא מתכננת שירות סטרימינג משלה, רק שעוד אין לו תאריך יעד. מבין 20 הסדרות הכי נצפות בנטפליקס, 13 לא שייכות לה. זה עקב אכילס שעלול לפגוע קשות בהרגלי הצפייה של מנויי השירות כבר בשנה הבאה.
גם תוכני המקור של נטפליקס ספגו מכה קשה. סדרות מארוול שהופקו עבור נטפליקס — "לוק קייג'", "ג'סיקה ג'ונס", "המעניש", "דרדוויל" ו"אגרוף הפלדה" — בוטלו כולן, משום שדיסני סירבה לאפשר להן הפקות של עונות חדשות בשירות המתחרה. מנגד, דיסני מתכננת להשיק שורה של סדרות לדמויות מהיקום של "הנוקמים" (וונדה, ויז'ן, פלקון, חייל החורף ולוקי) וסדרה ששמה "מנדלוריאן", המתרחשת ביקום של "מלחמת הכוכבים".
לכן הפתרון של נטפליקס הוא להשקיע כמות עצומה של כסף על תוכן בלעדי — 8 מיליארד דולר רק ב־2019. ומתוך ההבנה מה הולך לקרות, הם חטפו לדיסני בעד המון כסף את שני יצרני התוכן הכי חשובים שלהם — שונדה ריימס, יוצרת "האנטומיה של גריי", וריאן מרפי, שחתום על "אימה אמריקאית", "פשע אמריקאי" ו־"Glee". כל אחד מהם קיבל 300 מיליון דולר בעבור חמש שנים של סדרות בלעדיות עבור נטפליקס — ריימס תוכל לספק לקהל של נטפליקס דרמות רגשניות אך אינטיליגנטיות, ואילו מרפי יוכל להציע שלהם את מה שדיסני לא תעז: סקס, אלימות ומנה נאה של קאמפ.
באופן תיאורטי, אין מניעה שמנויי נטפליקס יעשו במקביל גם מנוי לדיסני+ ויקבלו את התכנים הבלעדיים של שניהם, אבל ההנחה בשוק היא שעם ריבוי שירותי הסטרימינג הצרכן הממוצע יבחר בסופו של דבר לשלם רק לאחד או שניים מהם. בעולם שבו כבר יש את הולו, "HBO Go", אמזון ונטפליקס ושאליו ייכנסו השנה לא רק שירותי הסטרימינג של דיסני אלא גם אלה של וורנר ואפל, במי יבחרו הצופים? אם יבחרו רק בשניים מההיצע, מי יהיו אלה שיקרסו?
למרות כל הדרמטיות — ככל הנראה נטפליקס לא תימחק. מעבר ליתרון שלה כמובילת השוק הנוכחית, רוב המתחרות — ודאי דיסני — לא מעיזות להשקיע כמותה בתכנים מקוריים, ואין סיכוי שישוו את קצב הוספת התכנים החדשים של נטפליקס, שמתגאה בכ־300 כותרים חדשים בשנה, כלומר סרט או סדרה חדשה כמעט בכל יום. במקביל נטפליקס, שזיהתה את האיום של דיסני על קהל הילדים, נהפכה בשנה האחרונה למעצמה עבור האחים הגדולים יותר, בני ובנות נוער. "13 סיבות" היא אחת הסדרות הכי נצפות של נטפליקס ב־2018. "דוכן הנשיקות" ו"לכל הבנים שאהבתי", שני סרטים המיועדים לבנות 14, נהפכו בקיץ הקודם ללהיטים, עם כ־80 מיליון צפיות.
נוסף לכך נטפליקס מכוונת גבוה אף יותר, לקולנוע האיכות שגורף תשואות ממבקרים ופרסים נחשבים — תחילה בקטן עם "פרחים בבוץ" שניסה להשיג מועמדות צנועה לאוסקר של 2017, וביתר שאת בשנה שעברה כש"רומא" של אלפונסו קוארון היה כבר הפייבוריט לזכייה באוסקר, וקטף לבסוף את פרסי הבימוי, הסרט הזר והצילום. נטפליקס גם מנסה להושיט זרועות אל מחוץ לעולם הווירטואלי ולאחוז בנכסי קולנוע ממשיים: היא קנתה אולפן הפקה בניו מקסיקו ונמצאת במגעים לרכישת בית הקולנוע המיתולוגי בלוס אנג'לס, Egyptian, שיאפשר לה לעמוד בדרישות ההקרנה באולמות של הפסטיבלים.
האם נטפליקס תהיה המושיעה הגדולה של חובבי סקס, סמים ואלימות על המסך? האם שונדה ריימס יכולה להביס את סטיבן ספילברג? "רומא" את "אווטאר"? לנטפליקס יש את יתרון הראשוניות וההרגלים, לדיסני יש את יתרון המותגים והעוצמה התאגידית. זה הולך להיות קרב בין טיטאנים. הכינו את הפופקורן.
