הקואליציה שתחלץ את נתניהו מכתבי האישום

1. 

נדמה שהתסריט לקואליציית ימין קיצוני־חרדים ששורטט כאן שלשום תחת הכותרת: "מה צופנת הקואליציה של נתניהו: ניסוי מצמרר בעתידה של המדינה" - בדרך להתממש. וזו הקואליציה שהליכוד צפוי להקים עם החרדים (16 מנדטים) והימין הקיצוני־הכהניסטי (חמישה מנדטים). שתי קבוצות שהדמוקרטיה משוקצת בעיניהן. 56 חברי כנסת נכללים כעת בקואליציה זו ונותר לראות מי ישלים אותה - כחלון, ליברמן או שניהם.

בנימין ושרה נתניהו בנאום הניצחון בליל הבחירות. בדרך לקואליציה צרה צילום: תומריקו

בהינתן התיקו בין הליכוד לבין כחול לבן התוצאה המתבקשת היא ממשלת אחדות, או לפחות ניסיון כן למיצוי אפשרות כזו. אבל, בוודאות גבוהה, ניתן להעריך שזו לא תהיה התוצאה. למה? כי לנתניהו יש אפשרות להקים קואליציה צרה, תרתי משמע, שתחלץ אותו מכתב אישום באמצעות חוק החסינות/ החוק הצרפתי, או תאפשר לו לכהן כראש ממשלה במהלך משפטו. טובת נתניהו תגבר על טובת המדינה.

מבין אפשרויות החילוץ המשפטי לראש הממשלה המיועד נתניהו, מסתמנת כרגע עדיפות להחזרת חוק החסינות למתכונתו הקודמת מלפני 2005. אז, היועץ המשפטי לממשלה נדרש לבוא לוועדת הכנסת, להציג לה את כתב האישום ולבקש את הסרת החסינות. ועדת הכנסת נהגה להקשות ואף לסרב.

בתגובה תוקן החוק בכך שפטר את את היועץ מלבקש. במצב כיום, על הנאשם לבקש תוך 30 יום שתישמר חסינותו ולהתמקד בטענה שהיועץ פעל נגדו שלא בתום לב. למשל שהפעיל נגדו אכיפה בררנית או שרדף אותו פוליטית. התיקון המדובר יחזיר את השליטה בתהליך לוועדה ולמליאת הכנסת שתוכל לסרב ליועץ. ראש הממשלה יוכל לומר: דווקא רציתי להוכיח את צדקתי במשפט, אבל הכנסת מנעה זאת ממני. לתיקון חוק החסינות לא צפויה התנגדות של היועץ או של בג”ץ בגלל שהוא כבר שכן בספר החוקים. זאת, להבדיל מהחוק הצרפתי שיימנע העמדה לדין של נתניהו בעת כהונתו. לחוק הזה הביעו כבר התנגדות כמה בכירים בליכוד, וגם משה כחלון שאמור להצטרף לממשלה. בנוסף, זהו גם חוק פרסונלי שיגרור עתירות לפסילתו ואז תידרש הקואליציה לחוקק פסקת התגברות למניעת פסילתו בבג”ץ.

החוק הצרפתי בטוח יותר אבל קשה יותר להשגה. תיקון חוק החסינות בטוח פחות (לך תסמוך על חברי ועדת הכנסת), אך קל יותר לחקיקה.

מלבד אופציות החילוץ החקיקתיות, קיים התרחיש של העמדה לדין וניהול המשפט במהלך הכהונה. הסניגורים החלו לפעול בכיוון הזה כשביקשו דחייה לשימוע שנקבע להם לתחילת יולי. הזמן קצר, הקלסרים מרובים, וגם כספי שכר הטרחה טרם הגיעו. האפשרות שמנדלבליט ישתכנע לבטל או לרכך את האישומים או את חלקם, קיימת רק אם יצליחו נתניהו וסניגוריו להפתיע אותו בעובדות חדשות או בטיעונים משפטיים מבריקים במיוחד. עובדות וטיעונים שנעלמו מסיעור המוחות הקפדני והממושך שערך היועץ על צוותיו הרבים. סביר יותר שנתניהו יסתפק בהישג של הארכת/ מריחת זמן נוספת מאשר הפלת כתב החשדות. הארכה כזו אפשרית אם היועץ יחליט לפתוח בחקירה חדשה בפרשת המניות.

אופציות נוספות הן עסקת טיעון - הליכה הביתה תמורת אי־הליכה לכלא, או, כאמור, ניהול המשפט תוך המשך הכהונה. אופציה הזויה זו מתאפשרת לפי החוק, אלא אם עמיתיו לליכוד ושותפיו לקואליציה של נתניהו יגדלו עמוד שדרה פוליטי ויאמרו לו עד כאן. עמוד שדרה שיצטרף להזדמנות פוליטית לרשת את נתניהו. מי יודע, אולי סער, ארדן וחבריהם יצליחו איפה שהגנצים נכשלו.

2. 

ברגעים אלה, עדיין לפני קולות החיילים, נפתלי בנט ואיילת שקד בחוץ. הם נענשו על “בגידה”, הנטישה של הבית היהודי. בנט גרר את שקד להימור הזה, שמנע ממנה לממש את האהדה כלפיה על פועלה במערכת המשפט ואת ההערכה לכישוריה. במערכת המשפט נושמים לרווחה, כי שקד לאחר שצברה ניסיון בקדנציה הקודמת, איימה לשוב למשרד המשפטים נחושה להעמיק את החיסול. לעבור מסיכולים ממוקדים להפצצות שטח: לבטל את הוועדה למינוי שופטים, לבטל את המהפכה החוקתית של ברק.

אבל השמחה עוד תתברר כמוקדמת אם יריב לוין יירש אותה במשרד המשפטים. לפחות לפי הרטוריקה שלו הוא יתחיל ישר בהפצצות השטח. הנחמה היא, כדברי אלה שמכירים אותו: נביחתו חזקה מנשיכתו.

3. 

המפלגות החרדיות התחזקו בשלושה מנדטים (13 בכנסת היוצאת) והערבים ירדו בשלושה מנדטים (גם כן 13 בכנסת היוצאת). לשינוי הזה במפה יהיה חלק גדול בניצחונו הברור של גוש הימין. החרדים התגייסו, הערבים השתמטו. החרדים ישכילו לגבות את המחיר ואילו והערבים איבדו את הסיכוי לשנות את חוק הלאום ולהוסיף את השוויון המיוחל. הכדור הזה נמצא כרגע בעתירה בבג”ץ, ומי יודע, אולי בתת ההכרה של השופטים תחלוף המחשבה: אם את הערבים זה לא מעניין למה שאנחנו נתאמץ ונסתכן עבורם.

בנוסף, המשמעות היא שהחרדים, כהרגלם, יקבלו את ועדת הכספים, את הבריאות, את הפטור מגיוס, את הפקעת הכותל, את המשך הפגיעה ברפורמים ובקשרים עם יהדות ארה”ב. הסמוטריצ’ים יוסיפו את הגזענות, הדרת הנשים ושנאת הלהט”בים וגם את דרישותיהם לחינוך, לרפורמות משפטיות להתנחלויות — תקציבים, עיבוי ואת החלת הריבונות שנתניהו הבטיח כדי לשאוב את מצביעיהם. המחירים האלה הם סכנה ממשית להמשך הדמוקרטיה הישראלית.

4.

מעניין לבדוק איפה קוששו שני הטוענים לכתר את קולותיהם. ארץ ישראל השנייה הצביעה לנתניהו, הראשונה לגנץ. טבריה, דימונה, שדרות, קריית שמונה ואור עקיבא לביבי; תל אביב, חיפה, גבעתיים, קיסריה, רמת השרון, וסביון לגנץ. כך גם בחלוקת ההצבעה בין העשירונים. העליונים - לגנץ, התחתונים לביבי, שאין לו חבר אחד שלא נמנה על האלפיון העליון. הדפוס הזה שמקיים את הבייס הליכודי מאז ימי בגין לא רק שאינו משתנה, אלא מעמיק. אפשר לראות בזה הצבעה שבטית ואפשר לראות בזה את המשך הנקמה במפא”י שהקימה את המעברות ושלחה את עולי צפון אפריקה לעיירות הפיתוח.

הנקמה לא מופנית כלפי מי שפגע בהם, אלא כלפי מי שמאיים לפגוע בנתניהו, שמזוהה כמותם כמקופח האליטות הנצחי. את המותג הזה מקפיד ביבי לטפח.

וכך, בבחירות הנוכחיות, נותרו לשמאל הציוני כעשרה חברי כנסת. כלומר, נקבר לגמרי השמאל הציוני שהקים ובנה את המדינה.