הפסיקה שתעלה למשרדים הגדולים בתל אביב מיליוני שקלים בשנה

עסקים המחזיקים בחניון לעובדיהם יידרשו לשלם ארנונה גבוהה יותר באופן משמעותי מזו ששילמו עד היום, כך פסק היום שופט בית המשפט המחוזי אליהו בכר.

השופט דחה היום בחמש עתירות שהוגשו נגד עיריית תל אביב שהחליטה ב-2015 להעלות את תעריפי הארנונה של חניונים שאינם בתשלום (השייכים לחברות למשל) ולהצמיד את הארנונה לאותם מבנים לנכס מסוג משרד. עיריית תל אביב עשתה את אותו שינוי לאחר שביקשה אישור לשינוי חריג משרי האוצר והפנים אך בקשתה נדחתה.

חניון תת קרקעי צילום: מאור סוויסה

בין העותרות נמצאת חברת צ'ק פוינט, פנרמה אחזקה, מקורות ולשכת המסחר תל אביב והמרכז. כאמור בית המשפט פסק כי לא נפל פגם בתיקון שביצה העירייה לצו הארנונה ללא אישור השרים ולמעשה קבע כי התעריף הנכון הוא לא הגבוה יותר שקבעה העירייה- 64 שקלים במקום 36 שקלים) . השופט קבע כי על אותם חניונים צריכים לשלם ארנונה לפי התעריף של העסק שמחזיק אותם. לשם השוואה, משרדים משלמים בין 261 שקל ל-382 שקל למ"ר בשנה, חברות ביטוח 580 שקל למ"ר לשנה ובנקים בתל אביב משלמים 1394 שקל בשנה למ"ר.

על פי הערכות של גורמים שונים, מדובר בפועל בתוספת של עד מאות מיליוני שקלים לקופת העירייה על חשבון החברות שמחזיקות בחניונים לעובדיהן. למעשה, להחלטה יכולות להיות השלכות רחבות הרבה יותר לגבי רשויות אחרות ואף לגבי חניונים של מגורים. מומחי בתחום הארנונה העלו תהיות לגבי הפסיקה המבוססת על עמדת היועמ"ש לממשלה, שייתכן ולא הבינו את היקף ההחלטה שלהם.

צ'ק פוינט ויתר החברות טענו כי העלאת התעריף לאחר כ-30 שנה נעשה בניגוד לחוק וכי הסיווג הנכון לחניונים הוא "אחר". למעשה מאז 1985 החזיקה עיריית תל אביב בסיווג הנקרא "בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום והמוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים", תעריף הארנונה של סיווג זה נע בין 36 שקל למ"ר ל-43 שקל למ"ר (לשנה), בהתאם למיקום בעיר.

ב-2014 מצאה העירייה כי החניונים נכללים בסיווג של "משרד, שירותים ומסחר" אולם שם התעריף המינימלי עומד על 64 שקל למ"ר לשנה. בתחילת אותה שנה אישרה מועצת העיר את השינוי, ולאחר מכן הגישה זאת לאישור שרי האוצר והפנים כפי שקובע החוק. מאותה בקשה עולה כי הגדלת התעריף היא בשיעור של 52% ל-2,455 חשבונות והגדלה בשיעור של 78% ל-352 חשבונות.

סה"כ זו תוספת של 16.5 מיליון שקל בשנה לקופת העירייה. השרים אמנם דחו את הבקשה, אולם בפגישות שהתקיימו באותה שנה בין נציגי העירייה לנציגי משרד הפנים נאמר לעירייה כי אין צורך בקבלת אישור השרים בסוגיה הזו שכן מדובר בהתאמת התעריף לתעריף החוקי, וכי הבקשה עצמה לא נדחתה לגופה.

גם היועץ המשפטי לממשלה החליט להגיב לגבי אותה עתירה לאור גודל הסוגיה ומסר כי עמדתו היא כי כאשר החניון הוא שטח נלווה לנכס העיקרי (למשל משרדים או בנק) התעריף שצריך לחול עליו הוא התעריף של הנכס המרכזי. עוד הוסיף כי מאחר וחניון ללא תשלום לא נכנס בתקנות תחת הסיווג של חניון, אין צורך לקבל לכך את אישור שר הפנים ושר האוצר, שכן הסיווג עד היום היה מוטעה.

כאמור בית המשפט קיבל את עמדת היועמ"ש לפיה סיווג של חניונים שלא בתשלום כ"נכס אחר" ייעשה רק כמוצא אחרון ויש להתאים את התעריף לעיסוק של הנכס העיקרי. העותרים התייחסו לכך שברשויות אחרות לחניונים שלא בתשלום יש תעריף מינימלי של "שירותים" אולם השופט קבע כי אלו לא מטים את הכף לטובתם במקרה של החלטת עיריית תל אביב.