"העיר המשובחת והמהוללת בעולם“, כך כינה מרקו פולו, הסוחר האיטלקי שביקר בסין במאה ה־13, את האנגג‘ואו. בימים ההם נדרש שיט ממושך לאורך התעלה הגדולה כדי להגיע מבייג‘ינג להאנגג‘ואו, אך היום אני גומא את 1,100 הקילומטרים שבין שתי הערים בנסיעה של ארבע שעות וחצי בלבד בזכות רכבות הבולט החדשות. זה מאות שנים שסמל העיר האנגג‘ואו הוא האגם המערבי הפסטורלי, שהיווה השראה לדורות של משוררים וציירים. בשעת אחר הצהריים אביבית, מאות מקומיים מתאספים על הטיילת שסביבו, שרים, רוקדים או משחקים מה־ג‘ונג סיני.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
אי שם בשנות השמונים הסתובב כאן ילד מקומי רזה ונחוש ששמו מא יון, שארב למבקרים זרים כדי לתרגל את האנגלית שלו. האנגלית שלמד תביא אותו כמתורגמן לארצות הברית ב־1995, שם יגלה את הדבר שישנה את מסלול חייו - האינטרנט. עליבאבא, אימפריית המסחר באינטרנט שהקים ב־1999 אותו הילד, שמוכר במערב כג‘ק מא, נהפכה מאז לסמל הכי מוכר של האנגג‘ואו. יותר מהאגם.
מא ליד משרדו המעוצב כבית אירוח מסורתי. התחייב שעליבאבא תספק משלוחים בינלאומיים בתוך 72 שעות צילום: Alibaba
האימפריה של מא שווה כיום 470 מיליארד דולר ונחשבת אחת מ־10 החברות הגדולות בעולם. האתרים שלה, שמשמשים קניונים מקוונים לאלפי סוחרים עצמאיים קטנים, גלגלו בשנה שעברה מכירות של 768 מיליארד דולר בסין לבדה, ויחד עם השוק הבינלאומי ייצרו לעליבאבא הכנסות של כ־40 מיליארד דולר. מטה החברה נמצא בשכונת "שישי“, הנמצאת במרחק 18 ק“מ מהאגם המערבי, והנסיעה אליו נמשכת יותר משעה בפקקים של הבוקר. זהו הגדול מתוך שלושת הקמפוסים שיש לחברה ברחבי העיר.
ניהול המטה מתוקתק. לאחר שהוזמנת לביקור תקבל הודעת SMS עם מספר זיהוי אישי לשימושך. כשתגיע לקמפוס תתבקש להזין את המספר לאחת מעמדות המחשב, שתדפיס עבורך תג כניסה. בסוף היום תישלח אליך בקשה למלא חוות דעת על הביקור, כאילו היה המטה עוד אחד מהמוצרים שעליבאבא מוכרת.
כ־20 אלף בני אדם עובדים בקמפוס המפואר, שמתפרש על 260 אלף מ“ר. הקמפוס נבנה על פי עקרונות הפנג שואי הסיני ובמרכזו פארק ירוק עם נחל טבעי, שריד מאדמת הביצות שהיו פה בעבר. מצד אחד, יש כאן סטנדרטים של עמק הסיליקון — חדר כושר ענקי, מגרשי כדורסל, מכון ספא, מרכז יוגה, מספרה, דואר, חנות נוחות, סניף של סטארבקס ואפילו תחנת משטרה, שלא ברור לגמרי באיזו פשיעה היא מטפלת. ומצד אחר, עמוק בתוך הפארק מסתתרת גם גרסה משודרגת לבית אירוח סיני מסורתי. שם נמצא משרדו של מא, שאליו הוא מזמין אורחים רבי־מעלה שמגיעים למקום.
בתוך הקמפוס העצום, המקום שתופס עלי אקספרס — האתר של עליבאבא שמיועד לשוק הבינלאומי והפנים המוכרות של החברה בישראל — הוא יחסית קטן, קומה וחצי בלבד, שבהן עובדים כמה מאות עובדים. אני עולה לקומה הרביעית ונכנס להאנגר גדול עם תקרות גבוהות ושורות של מחשבים. זה נראה מרווח בהרבה מהסטנדרט הסיני, אפילו הישראלי, אבל חדר הישיבות די קטן וצריך לוודא שמזמינים אותו מראש. יש דברים שלא משתנים בשום מקום בעולם.
עליבאבא היא אמנם שם מוכר בעולם, אך את הרוב המכריע של רווחיה היא עדיין עושה בתוך סין, שבה היא משמשת לא רק אתר המסחר האלקטרוני הגדול ביותר אלא גם רשת סופרמרקטים, חברת תיירות, ספקית שירותי ענן ומפיקת סרטים. הכנסות החברה ממכירות בשוק הבינלאומי עמדו על 3.3 מיליארד דולר בלבד בשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2018 — מצד אחד, המכירות עלו ב־70% לעומת 2017, מצד אחר, הן היוו בסך הכל 8% מכלל הכנסות החברה. ובכל זאת, מבחינת עליבאבא התמקדות בשוק הבינלאומי היא צו השעה כדי להמשיך לגדול, לאחר שמיצתה את רוב מנועי הצמיחה בשוק המקומי, שבו היא נתקלת ביותר ויותר תחרות.
עלי אקספרס פונה ליותר מ־200 מדינות בעולם, ובאפריל האחרון חצה את גבול 150 מיליון הלקוחות. האתר עלה לאוויר ב־2010 כפלטפורמה למכירת גדג’טים קטנים וזולים מסוחרים בסין, ומאז הוא מנסה לשנות את פניו ולהיהפך לאתר שמציע הכל מהכל — בחודש שעבר החלו למכור ברוסיה אפילו מכוניות של חברת צ‘רי הסינית באמצעות עלי אקספרס.
"בתחילת הדרך היה לנו רק מבחר קטן של מוצרים שנשלחו כולם מסין, אבל המטרה שלנו היא להפוך את עלי אקספרס לאתר שמוכר מוצרים ומותגים מכל העולם. אנחנו לא רוצים למכור רק מוצרים זולים אלא כאלה שנמצאים בכל טווח המחירים אבל נותנים תמורה לכסף“, אומרת ל“מוסף כלכליסט“ צ‘ר ג‘אנג (Zhang), מנהלת פיתוח שווקים חדשים בעלי אקספרס. "כבר היום אתה יכול לקנות אצלנו סמארטפונים ממותגים זרים ולא רק סיניים. אנחנו במגעים עם מותגים בינלאומיים גדולים, כמו פיליפס, כדי להכניס עוד מוצרים לאתר, ונוסף על כך, עובדים מול מותגים מרוסיה, ספרד, איטליה וטורקיה כדי לענות על הצרכים של הלקוחות המקומיים ולקוחות אחרים שמעדיפים מוצרים שאינם מסין".
הישועה תבוא מטורקיה
חמישה חדרי אוכל פזורים בקמפוס של עליבאבא, ובתוכם דוכנים עצמאיים שמוכרים מאכלים מרחבי סין. בעבר היה פה גם דוכן פיצה שניהל בחור איטלקי, אבל המקום לא שרד בתחרות מול האוכל הסיני. העובדים מקבלים סבסוד של 15 יואן (שמונה שקלים) לארוחת צהריים ועוד סכום דומה לארוחת ערב; את שאר העלות הם משלמים מכספם או יותר נכון מאפליקציית התשלומים של עליבאבא, עליפיי, שמקושרת ישירות לכרטיס העובד שלהם.
למרות המבחר המטורף בקמפוס, כשמגיעה שעת צהריים מחליטים מארחיי לקחת אותי למסעדה סמוכה עם אוכל מדרום סין. אני צריך להתעקש לעבור דרך חדר האוכל כדי לפחות לראות במה מדובר.
הקפטריה נראית כמו העתיד. העובדים לא צריכים לשלוף את הסלולר או את כרטיס העובד בחדר האוכל משום שהתשלום נעשה באמצעות סריקת פנים. מערכת אחרת מזהה אוטומטית את המנות שבחרת ויודעת לחייב אותך אוטומטית על מחירן, העיקר שלא תצטרך להיפגש חס וחלילה עם קופאי אנושי. זיהוי פנים משמש גם כדי להיכנס לבניינים השונים בקמפוס של עליבאבא, שההגעה אליהם נעשית ברכיבה על האופניים הכתומים שפזורים ברחבי המתחם. עליבאבא היתה הראשונה להכניס אופניים לקמפוס שלה, שיטה שכיום אימצו גם חברות טכנולוגיה מעמק הסיליקון.
ג'אנג. "הקנייה של לקוח ישראלי גבוהה מהממוצע העולמי"
כשאנחנו חוזרים לחדר הישיבות אני נותן לג'אנג הרצאה קצרה על המושג “יוקר המחיה”, וקצת מופתע לגלות שהסיבה שמניעה את גלגלי ההצלחה של עלי אקספרס בישראל לא ממש הגיעה לאוזני המנהלים בהאנגג‘ואו. ישראל היא אמנם מדינה קטנה, אך מבחינת עלי אקספרס היא לא פחות ממעצמה, אחת מעשר המדינות המובילות בהזמנות. בחג הרווקים הסיני האחרון הגיעה ישראל למקום הרביעי ברכישות, אחרי רוסיה, ספרד וארצות הברית. ההסתערות העיקרית של הישראלים היתה על מכשירי סלולר ואחריהם על שמלות ושואבי אבק, שרשמו עלייה מסחררת של 215% במכירות ביחס לשנה הקודמת.
הצמיחה הזאת במכירות הכניסה את ישראל לאחרונה לרשימת השווקים שבהם מטפל הצוות של ג‘אנג. מבחינת עלי אקספרס, שני השווקים המפותחים ביותר כיום הם רוסיה וספרד, שבהם החברה כבר מפעילה משרדים, רשת לוגיסטית ומחסנים קדמיים, ששומרים במלאי את הפריטים הפופולריים ביותר ומאפשרים אספקה מהירה ללקוחות. אחריהם באים השווקים המתפתחים כמו צרפת, פולין, טורקיה, סעודיה, איחוד האמירויות ועכשיו גם ישראל. "אלו שווקים שאנחנו רוצים לפתח בשנה הנוכחית ומשקיעים בהם יותר כסף ועבודה בשיווק, לוגיסטיקה ושיפור חוויית הלקוח“, מסבירה ג‘אנג. "אנחנו מתחילים בשיפור חוויית הלקוח מבחינת התרגום, החיפוש באתר, אפשרויות התשלום והלוגיסטיקה. אחר כך נגדיל את ההשקעה בהגדלת הכניסות לאתר בעזרת קידום ברשתות החברתיות".
אוהלים שהציבה עליבאבא לקראת חג הרווקים האחרון, כדי שהעובדים יוכלו לנוח בין המשמרות התובעניות צילום: Zhejiang Daily
למה החלטתם להכניס את ישראל לרשימה הזאת?
"אנחנו מחפשים שווקים שיש בהם מודעות גבוהה למותג שלנו ושאנחנו ממלאים צורך של צרכנים. עדיין לא יצא לי לבקר בישראל אבל חברי הצוות שלי, שנוסעים באופן קבוע, אמרו שהם מרגישים שהם מתקבלים באופן טוב מאוד. נוסף על המכירות, אנחנו רואים שיש מעורבות גבוהה של הלקוח הישראלי ואנשים מתייחסים לעלי אקספרס כמשהו שהוא חלק מהחיים שלהם. יש בישראל הרבה מובילי דעה שמשתפים בקניות שלהם באתר ואנחנו רואים שהם מקבלים תגובות טובות. הקנייה הממוצעת של לקוחות ישראלים גם גבוהה מזו של לקוחות במקומות אחרים".
אני מספר לג'אנג שבשלוש שנותיי בבייג'ינג התרגלתי לחיי נוחות בכל הנוגע לקניות באינטרנט כי רכישות בפלטפורמות הסיניות של עליבאבא מגיעות לפתח ביתי בבייג'ינג עם שליח בתוך 3–4 ימים, אבל חבריי הישראלים מחכים בממוצע חודש־חודשיים לקבלת הרכישות, לפעמים אפילו יותר. בשנה שעברה הציב מא את היעד הבא: לספק את כל ההזמנות בתוך 24 שעות ללקוחות בסין ובתוך 72 שעות לכל מקום ברחבי העולם, אך החזון האוטופי הזה נראה רחוק מאוד ממימוש.
"אנחנו יודעים שהחוויה של אנשים נפגעת מאוד מכך שהם לא יודעים מתי הם יקבלו את המוצרים בדיוק, אבל חשוב לזכור שהמשלוח הוא תמיד פונקציה של העלות“, אומרת ג'אנג. "כדי לשלוט בעלויות אנחנו מטיסים מוצרים מסין לישראל בטיסות לא ישירות ומשתמשים בשיטות שלוקחות יותר זמן".
יש סיכוי שתקימו מחסן קדמי בישראל שיקצר את עלויות המשלוח?
"אנחנו נמצאים בשלבים הראשונים של פיתוח השוק הישראלי. האוכלוסייה בישראל יחסית קטנה, ואנחנו לא נעשה השקעה גדולה בתשתית כל עוד לא נבטיח שנפח הפעילות מצדיק זאת, אבל יש עוד פתרונות שאנחנו בודקים. אנחנו נמצאים למשל בשלבים של הכנסת יותר מוצרים מטורקיה, איטליה וספרד לעלי אקספרס. התחלנו עם מותג האופנה הטורקי טרנדיול (Trendyol) ואנחנו רואים שהוא נמכר טוב מאוד בישראל. אנחנו מקווים להכניס גם מוצרים נוספים כמו שטיחים, מוצרים לעיצוב הבית ומותגי ביגוד והנעלה. למוצרים האלה יהיה זמן משלוח קצר יותר מאשר דברים שנשלחים מסין, במקום 30 יום הם יגיעו בתוך 10 ימים בלבד. עוד אפשרות שאנחנו בוחנים היא שטורקיה תשמש מחסן אזורי ללקוחות מישראל גם עבור מוצרים מסין".
ראש בראש עם אמזון וטראמפ
בשעת בוקר שמשית הקמפוס של עליבאבא נראה כמו שילוב בין אוניברסיטת עילית אמריקאית לדיסנילנד, מלא צבעים ודמויות קומיקס חמודות שמביטות בך מכל כיוון - חלק מהן לקוחות מהמיתולוגיה הסינית, כמו אל אריכות הימים החייכן שואו שין גונג, אחרות הן מהעולמות של אומנויות הלחימה האהובים על מא (למשל, לוחמי וושיה, מעין סמוראים סינים) והשאר הן חלק מאוסף הקמעות מהפלטפורמות השונות של החברה, ובראשם "טאו" - בובה כתומה וחייכנית עם פס של שיניים לבנות והכיתוב "I love Taobao" על חולצתו.
שלט בולט בקמפוס מציג את המספר "102“ - ביטוי לחזון של המייסד ג‘ק מא כי החברה תשרוד 102 שנה, כלומר גם הרבה אחריו. עליבאבא אמנם תחגוג בחודש הבא בסך הכל שני עשורים להקמתה, אבל בקמפוס כבר יש מוזיאון שמתעד את תולדות ההצלחה. החברה נולדה במקור כאתר שנועד לסייע לעסקים סיניים קטנים ובינוניים למכור את הסחורה שלהם לחברות בחו“ל, והפריצה הגדולה שלה באה ב־2003, כשהקימה את אתר הסחר טאובאו, שפנה ללקוחות פרטיים.
הפריצה הזו הציבה בפני עליבאבא גם את האתגר הגדול ביותר בתולדותיה, כשנאלצה להתמודד ראש בראש מול eBay, ששלטה אז ב־70% מהשוק הסיני. מא היה נחוש לנצח את איביי וסירב להצעות האמריקאיות לרכוש את טאובאו. בסיוע השקעת ענק של מיליארד דולר מיאהו! ושורה של מהלכים מבריקים, אילצה עליבאבא את איביי לנטוש את השוק הסיני. כך, למשל, ויתר מא לחלוטין על גביית עמלות מסוחרים באתר כדי לשכנע אותם לעבוד עם עליבאבא ולא עם המתחרה האמריקאית. "איביי היא אולי כריש באוקיינוס, אבל אני קרוקודיל בנהר היאנגצה“, אמר אז מא. "אם נילחם באוקיינוס נפסיד, אבל אם נילחם בנהר ננצח".
כיום התחרות העיקרית של עליבאבא בעולם, לפחות אסטרטגית, היא מול אמזון. ענקית המסחר האמריקאית אמנם חלשה מאוד במכירה לסינים ומחזיקה פחות מ־1% מהשוק המקומי, אך רבים מהסוחרים באתרי המכירה הבינלאומיים של אמזון מגיעים מסין, מה שהופך את המדינה לחשובה מאוד עבורה. וככל שעליבאבא תתרחב יותר בעולם, כך תעמיק התחרות בין השתיים — ויותר מכך, תחרות הסחר הכוללת בין סין לארצות הברית.
מא הבין זאת, ובינואר 2017 מיהר להיפגש עם דונלד טראמפ, עוד לפני שהאחרון הושבע פורמלית לנשיאות. בסיום הפגישה התחייב מא כי ישלב מיליון עסקים אמריקאיים קטנים ובינוניים בפלטפורמות של עליבאבא וכך ייצור מיליון משרות חדשות בארצות הברית. אלא שהניסיון להקדים תרופה למכה נכשל ועליבאבא השתרבבה למלחמה בין המעצמות.
כבר בתחילת 2018 חסם ממשל טראמפ את מכירת חברת העברת הכספים MoneyGram לעליבאבא תמורת 1.2 מיליארד דולר מסיבות של ביטחון לאומי. בהמשך השנה הוא פתח במלחמת סחר כוללת מול סין כשהטיל שורה של מכסים מוגדלים על מוצרים מיובאים מסין, שבתורה הגיבה בחבילת מכסים משלה. אף שעליבאבא הצהירה כי מלחמת המכסים לא תשפיע עליה, כי היא תעבור למכור יותר מוצרים מקומיים במקום מיובאים, החשש בשווקים וההאטה הכללית בכלכלה הסינית הביאו לירידה של 20% במנייתה במהלך השנה.
אבל המכה הישירה החמורה ביותר עבור עליבאבא היתה באוקטובר, כשטראמפ הורה לשירות הדואר האמריקאי לפרוש מהאמנה הבינלאומית, בת 144 שנה, של ארגון הדואר העולמי (UPU), שקובעת את תעריפי המשלוח בין מדינות. מאז 1969, מדינות מתפתחות ועניות, כולל סין, משלמות תעריפים נמוכים יותר על משלוח חבילות קטנות, ובארצות הברית טוענים כי התעריפים שנועדו לקדם פיתוח באסיה ואפריקה מנוצלים בידי חברות סיניות כמו עליבאבא לשליחת מכשירי אלקטרוניקה וביגוד לארצות הברית. הממשל דורש תיקון של האמנה כדי שתשקף את המציאות הנוכחית.
בעקבות החרפת מלחמת הסחר חזר בו מא מההבטחה לייצור מיליון משרות בארצות הברית, ואמר כי מדינות כמו סין חייבות לפתח בעצמן טכנולוגיית שבבים כדי להשתחרר מהשליטה של ארצות הברית בתחום.
מא וטראמפ בפגישתם, ינואר 2017. מא ניסה למנוע את מלחמת הסחר וכשל צילום: איי אף פי
אם ארצות הברית תצליח ועלויות המשלוח מסין יעלו, זה יכול להרוג את עלי אקספרס.
"אני לא חושבת שעלות המשלוח היא מה שקובע את הצלחת העסק שלנו", אומרת ג'אנג. "בתחילת הדרך אנשים אולי נכנסו לעלי אקספרס וקנו כי זה היה זול, אבל היום זה לא המצב. היום נהפכנו לאתר לייפסטייל שאנשים נכנסים אליו כי הם יכולים למצוא את הדברים שהם רוצים במחיר סביר. כשאתה מחפש שמלה שחורה בעלי אקספרס, תקבל 150 אלף פריטים. אם תחפש כיסוי לטלפון, תקבל 800 אלף תוצאות. זה מבחר אדיר. במקביל, לקוחות שלנו מתקשרים היום יותר עם המוכרים באתר כדי ליצור שמלת כלה או תכשיטים בהתאמה אישית. המגע הזה עם המוכרים, זה מה שאנשים אוהבים".
ובכל זאת, מוכרים בעליבאבא יכולים להרשות לעצמם לשלוח בחינם עט שעולה פחות מדולר ללא עלות לישראל. איך מרוויחים מזה?
"זה לא שוק של שליחת עט אחד פעם אחת. החנויות באתר מוכרות הרבה דברים, והמוצרים הקטנים מהווים אחוז קטן מהמכירות לרוב. אז הן שולחות יחד הרבה מוצרים ולא רק עט אחד. חוץ מזה שעלויות המשלוח תלויות גם בגודל השוק וסין היא שוק ענקי. חברות השילוח יכולות לאגד יחד הרבה מוצרים ולשלוח אותן לקבוצה. זה מוזיל עלויות".
המשלוח הזול הוא כמובן רק חלק מהחבילה. עלי אקספרס מתבססת בסופו של דבר על אלפי מפעלים קטנים ובינוניים ברחבי סין, שבנויים על כוח העבודה הזול בחלקים גדולים במדינה. "ככל שכוח הייצור הסיני חי וקיים, הסוחרים יוכלו להתאים את עצמם לתנאים המשתנים", מסבירים זאת בחברה. עלויות הייצור בסין נמצאות במגמת התייקרות, אך עדיין זולות בהרבה מבמערב. ובניגוד לאמזון, שמוכרת את רוב המוצרים מהמחסנים שלה עצמה, עליבאבא היא פלטפורמה שמאפשרת לקנות היישר מהיצרן.
אחת היוזמות הגדולות של עליבאבא בתחום כוח אדם היא הקמת "כפרי טאובאו“. אלו כפרים שמקבלים תמיכה לוגיסטית ושירותים מעליבאבא ובתמורה הכפר צריך לייצר הכנסה של לפחות 10 מיליון יואן בשנה (כ־5.4 מיליון שקל) ממכירות בפלטפורמות של החברה, כש־10% מהתושבים לפחות עוסקים בתחום. נכון ל־2017 היו בסין יותר מ־2,000 כפרי טאובאו ויותר מ־200 עיירות טאובאו. מרבית המחקרים הנוגעים לתופעה היו חיוביים והדגישו את הצלחת היוזמה במלחמה בעוני ואפילו בהורדת הפשיעה ב־50%. אך לצד זה נשמעה גם לא מעט ביקורת בסין כלפי היוזמה — על זיהום השטחים החקלאיים, הפגיעה במרקם היחסים בכפר, ההכנסה העלובה לתושבים שעוברים לעסוק במסחר אלקטרוני וייצור ברמה נמוכה.
אבל הביקורת העיקרית על עליבאבא, מבית ומבחוץ, היתה ונשארה על מכירת מוצרים מזויפים שפוגעים בקניין הרוחני של מותגים מוכרים. טאובאו של עליבאבא ממשיך להיות מוגדר "שוק ידוע לשמצה“ על ידי הרשויות האמריקאיות בשל הפרות קניין רוחני. מנכ“ל המתחרה JD, ריצ‘רד ליו, טען בעבר כי עליבאבא יכולה להסיר את החיקויים בקלות אם תרצה. "זה ייקח יום עבודה של מתכנת לעשות זאת“, אמר ליו.
בעליבאבא טוענים בתגובה כי החברה מעמידה את המלחמה בהפרות קניין רוחני בעדיפות עליונה, אך לא קל לה למצוא את הזיופים בתוך מאות מיליוני הפריטים הנמכרים. החברה מפעילה יחידה עסקית מיוחדת שמפקחת על כל המוכרים באתרים הסיניים ובעלי אקספרס ומאפשרת למותגים עצמם להגיש תלונה על הפרת זכויות. במקביל מפעילה היחידה טכנולוגיית בינה מלאכותית שסורקת אוטומטית את המוצרים ומחפשת זיופים. המצב אמנם טוב בהרבה מאשר בעבר, אך נראה שמי שיחפש זיופים בעלי אקספרס יוכל למצוא אותם בקלות.
"אין לעובדים זמן לבלות"
הקמפוס של עליבאבא מלא בפסלים יפהפיים, שלהם תפקיד חשוב: להנחיל ערכי מוסר לעובדים. הפסל הבולט ביותר בקמפוס הוא של שלושה גברים ירוקים ענקיים, עירומים לגמרי ומורכני ראש. המסר שלו הוא "היו חזקים אך צנועים“, אבל זה בעיקר מצליח לקלקל לי את תחושת הדיסנילנד, המוחלפת באווירת טקס יום זיכרון.
עליבאבא ידועה בתרבות העבודה האגרסיבית שלה, ומספיק סיבוב קצר כדי לחוות את דרישתה למחויבות טוטאלית של העובדים: כבר בכניסה למרכז המבקרים מוקרן סרטון שבו העובדים מדברים בשבח העבודה בחברה ששינתה את חייהם; שלט גדול בקמפוס מכריז "אני מודה לעצמי על היותי חרוץ“; פסל שני מציג ספינת משוטים שתקועה על סלע מכיוון שחלק מהשטים חתרו לכיוון אחד והאחרים לאחר (המסר: עִבדו קשה למען אותה מטרה); ופסל שלישי ומדכדך במיוחד מציג אדם מכונס בתוך עצמו כשהוא נושא על גבו שריון צב — ביטוי לקשיים המלווים את החיים.
לעליבאבא מיוחסת ההמצאה של שיטת עבודה אכזרית, המכונה בסין ”996“ - עבודה של שישה ימים בשבוע מתשע בבוקר ועד תשע בערב. מא העיר פעם כי אנחנו "מבקשים משלושה אנשים לעשות את העבודה של חמישה ומשלמים להם כמו לארבעה". אני מביט באיש עם שריון הצב והמספר "996" מצלצל לי באוזניים.
הדרישות מהעובדים מחריפות במיוחד לפני חג הרווקים, חגיגת הקניות הגדולה של 11 בנובמבר שהמציאה עליבאבא. בתקופה הזאת בשנה נפוצים באינטרנט הסיני סרטונים שבהם נראים האורות בחלונות הבניינים במטה דולקים גם בשעות הקטנות של הלילה. החברה גם מציבה עשרות אוהלים ברחבת הבניינים כדי שהעובדים יוכלו לתפוס תנומה קצרה בין המשימות. כשאני מברר עם ג‘אנג איך מבלים כאן באזור אחרי שעות העבודה, היא משיבה בצחוק: "אין לנו זמן לבלות, אנחנו עובדים".
העובדים מגיעים לעבוד בעליבאבא מכל רחבי סין. רובם גרים מסביב לקמפוס, ובני המזל שזכו בהגרלה גרים ב־2,000 הדירות שבנתה עליבאבא ממש בסמוך לחומה. הדירות מבוקשות גם בשל הקרבה למשרד וגם בגלל השכירות הנמוכה. מכיוון שהמרחק לדאונטאון גדול, בנה מא קניון ליד הקמפוס עם מסעדות, בתי קולנוע וחנויות, כדי שלעובדים ומשפחותיהם יהיה משהו לעשות אחרי העבודה.
מלבד התפקיד התובעני נדרשים עובדי עליבאבא גם להתנדב למען הקהילה. "שלוש שעות לעולם טוב יותר“, מכריז שלט אחר בקמפוס, המבטא את הדרישה של מא מהעובדים לתת שלוש שעות בשנה למען הקהילה.
"כבדהו וחשדהו" גרסת סין
בספטמבר הקרוב עתיד מא לסיים את תפקידו כיו“ר החברה, לרגל יום הולדתו ה־55, ויעבור לעסוק במיזמים פילנתרופיים. לפי "פורבס", הונו האישי נאמד ב־38.5 מיליארד דולר, מה שממקם אותו במקום 21 ברשימת עשירי העולם. ב־20 שנות פעילותו צברה עליבאבא כוח אדיר בסין, שאף חברה מקבילה לא מחזיקה בארצות הברית. הכוח הזה נובע לא רק מהנכסים שבבעלותה אלא גם מהיותה תומכת מרכזית בשורה ארוכה של חברות אחרות בסין בכל תחומי הטכנולוגיה.
בשנה שעברה נחשף לראשונה בתקשורת הסינית כי מא הוא חבר רשמי במפלגה הקומוניסטית. הגילוי שמא, המייצג הבולט של היזמות הפרטית החדשה, שייך גם הוא לחברי המפלגה השולטת, התקבלה במערב בתדהמה. אבל אלו לא היו חדשות מפתיעות כלל, כי כדי לעשות עסקים גדולים בסין, בעיקר בתחומים רגישים כמו אינטרנט, חייבים ליישר קו ולזכות לאמון הממשל.
עובדים צופים ברובוטים לחלוקת חבילות במטה. השוק הבינלאומי מהווה רק 8% מכלל הכנסות החברה צילום: בלומברג
מא התייחס בעבר ליחסיו עם הממשל ואמר כי ”צריך להתאהב בממשלה אבל לעולם לא להינשא לה“, סוג של "כבדהו וחשדהו" בגרסה הסינית. במשך השנים היו לו מחלוקות פומביות עם הממשל, והוא גם נכנס לא אחת למאבק מול חברות חזקות שבבעלות ממשלתית כמו הבנקים הגדולים, שספגו מכה קשה מהצלחת הארנק הדיגיטלי של עליבאבא. אולם בסופו של דבר הוא ידע למצב את עצמו כמי שמביא תועלת לממשלת סין בכל זמן נתון, כשהוא מבין לאן נושבת הרוח ותופר את המסר שלו לפי הצרכים של הממשל. לאחר שהנשיא שי ג‘ינפינג נסע לכנס דאבוס והצהיר כי סין תומכת בגלובליזציה כלכלית, מא יישר קו וערך כנס גדול בדטרויט כדי לסייע לחברות אמריקאיות ובינוניות לייצא לסין.
עליבאבא ביצעה במשך השנים גם פרויקטים עבור הממשל כמו פיתוח של אפליקציית תעמולה, שיצאה בתחילת השנה בסין ובמרכזה פולחן אישיות לנשיא. ב־2015 רכשה עליבאבא את העיתון “סאות‘ צ‘יינה מורנינג פוסט”, עיתון ותיק ומוערך מהונג קונג. השינויים שעבר העיתון מאז הם נושא לוויכוח נרחב — המבקרים טוענים כי העיתון נוקט עתה קו פרו־סיני יותר, בעוד אחרים מצביעים על שורה ארוכה של פרסומים ביקורתיים מאוד, שהתפרסמו בו מאז.
הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
הראיון נגמר, ואני רוצה להספיק לקפוץ לקניון לפני שאשוב לבייג'ינג. בדרך אני פוגש סלבריטאי מקומי, בריאן ואנג, מי שהיה העובד 51 של עליבאבא וכיום מכהן כסגן נשיא בחברה. הוא הגיע מעמק הסיליקון ב־1999 כדי לעבוד בפיתוח עסקי בחברה, שפעלה אז מדירת מגורים של 150 מ“ר בבעלות אשתו של מא.
האתוס של החברה, שעוצב באותה דירת מגורים, עדיין נוכח. באחד ממבחני הקבלה בארגון המועמדים נדרשים לבצע עמידת ידיים לבד או בעזרת אחרים, כפי שעשו המתכנתים באותה דירה כדי להתעורר אחרי לילה ארוך של תכנות. ואנג האמריקאי הוא גם אחד משני הזרים הראשונים בעליבאבא, לצד בחור אוסטרלי שהקדים אותו בכמה מספרים. אני מנסה לברר מה קרה לשני, וּואנג אומר שגם הוא עדיין כאן אבל הוא לא בטוח במה הוא עוסק כיום. "הוא נעלם לתוך זה“, הוא מצביע על קמפוס הענקי מאחור.
