הקרב על התעשייה במפרץ חיפה: משרד הכלכלה נגד משרד הסביבה

"אנו מבקשים שתחדלו מהליכי האכיפה מול בתי הזיקוק ביחס לחריגות שנמדדו על גדר המפעל". זו השורה התחתונה במכתב ששלח ביום חמישי מנהל תחום סביבה במשרד הכלכלה ד”ר דוד אסף לראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה ד"ר צור גלין.

אסף מתייחס במכתבו להליכי השימוע שנוקט המשרד להגנת הסביבה נגד קבוצת בזן בעקבות שורה של ניטורים שביצע המשרד בחודשים האחרונים, ובהם נמצאה חריגה של המזהם בנזן מערכי הסביבה המוגדרים בתקנות חוק אוויר נקי.

בנזן מוכר על ידי ארגון הבריאות העולמי ועל ידי משרד הבריאות הישראלי כחומר מסרטן ודאי. המקור העיקרי של הבנזן שנמצא באוויר בא בעיקר מתעשיית הזיקוק והנפט.

בזן השקיעה 40 מיליון שקל בפרויקטים לצמצום פליטת הבנזן מהמפעל צילום: אלעד גרשגורן

על פי המכתב של אסף, מדיניות המשרד להגנת הסביבה מחמירה ביחס למקובל בעולם, בתי הזיקוק ומפעלים אחרים לא יכולים לעמוד בה, והליכי השימוע אינם הוגנים. כמו כן, הוא סבור כי הדיווח התקשורתי מציג את בתי הזיקוק באור שלילי אף שלדעתו המציאות שונה לחלוטין. לטענתו, "מצטיירת תמונה לא מדויקת לאוכלוסייה מהצגת הממצאים המנוטרים על הגדר כערכי סביבה שאליהם חשופה האוכלוסייה הכללית".

הטענות של אסף הן נגד שילוב של שני מרכיבים שהופכים, לדעתו, את יעדי פליטת הבנזן לאוויר לבלתי אפשריים. ראשית, ערכי איכות האוויר שאימצה המדינה בתקנות של חוק אוויר נקי הרבה יותר חמורים מהערכים המקובלים בעולם. התקן השנתי בישראל הוא 1.3 מיקרו גרם בנזן למטר קוב (מק"ג) בממוצע שנתי, לעומת 5 מק"ג באיחוד האירופי ובמדינות נוספות.

מלבד זאת, בישראל קיים תקן ממוצע יומי שלפיו אין לחרוג מרף של 3.9 מיקרו גרם ממוצע ביום. אסף אומר כי לא קיים כלל תקן יממתי בעולם. התקן השנתי מציב רף גבוה יותר מאשר התקן היומי משום שהמטרה היא למנוע חשיפה ארוכת טווח לבנזן, וההבנה כי יכולות להיות חריגות יומיות בעקבות פעילות חד־פעמית במפעל או עקב שינויי מזג האוויר.

ישר בן מרדכי, מנכ"ל בזן צילום: גיל נחושתן

“מדידה שלא מייצגת”

המרכיב השני שהוביל לצעדי האכיפה נגד בזן הוא מדיניות חדשה שהמשרד להגנת הסביבה החל לפעול על פיה בחודשים האחרונים – ניטור בסמוך לגדר המפעל. הטענה היא כי מדידה על הגדר, בקרבת המפעל, אינה מייצגת את ערכי הסביבה, הערכים שנמדדים גבוהים בשל הקרבה למפעל, אך הם לא מייצגים את הנזק הסביבתי האמיתי.

לדבריו, הניטור צריך להתבצע דווקא בסמיכות למקום מגורים. "מקומות שבהם אין התיישבות קבע של אוכלוסייה או גישה חופשית של אוכלוסייה אינם מהווים אזור שבו יש לבצע דיגום", אומר אסף.

אסף מוסיף כי "דרישות הדיגום שאליהן נדרשו המפעלים לא עומדים במבחני עלות־תועלת", שכן "ההשקעות של בזן הנן מעבר לתועלת הכלכלית אשר צפויה להתקבל מהן. אסף מבהיר כי בזן השקיעה יותר מ־40 מיליון שקל בפרויקטים בבתי הזיקוק כדי לצמצם את פליטת הבנזן. בזכות ההשקעות האלה, לדבריו, "הפליטות לאוויר של בנזן ממפעלי קבוצת בזן יחדיו נמוכות יחסית לתעשייה המקבילה באירופה".

ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בעמותת אדם טבע ודין ד”ר אריה ונגר אמר ל”כלכליסט” בעניין הטענות של משרד הכלכלה כי "חוק אוויר נקי לא קובע באיזו נקודה במרחב צריך לנטר. בכל נקודה אתה חייב לעמוד בתקן. והמשרד להגנת הסביבה קבע בוודאות שיש קשר בין זיהום האוויר לבזן”.

לדברי ונגר, “בנזן הוא חומר מסרטן. לחומר כזה אין סף בטוח של חשיפה ולפיו כמה שמפחיתים אותו יותר זה טוב יותר. הטענה שבזן הפחיתה את פליטות הבנזן היא הוכחה שהאכיפה יעילה ולכן אסור להפסיקה. יש להם קשיים? שישקיעו. הם לא סובלים מחסרון כיס".

ממשרד הכלכלה נמסר: “אין כל מקום לקבוע תקינה מחמירה באופן משמעותי מזו הנהוגה במדינות המתקדמות באיחוד האירופי או בכל מדינה אחרת. לפיכך נפעל למניעת החמרת הרגולציה שלה אין הצדקה”.

אפס סובלנות

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: “בזן אינה עומדת בדרישות היתר הפליטה שקיבלה אף שניתנה לה תקופה ארוכה להפחתת פליטות הבנזן, ולכן לא מדובר בדרישות מחמירות שהפנה אליה המשרד להגנת הסביבה, אלא דרישה לעמוד בחוק. חלק משמעותי מפליטות המפעל לא מוקדיות. הדרך העיקרית לאתר את הפליטות היא במדידה על גדר המפעל, וכך נדרש מבזן בהיתר הפליטה. המשרד מגלה אפס סובלנות לחריגות, בייחוד כשהמפעל ממוקם בלב המטרופולין. לפני נקיטת הצעדים נגד בזן נערכה התייעצות מקצועית עם משרד האנרגיה, לוודא שהצעדים לא יפגעו במשק”.