תתחילו להתרגל לאגרה בכניסה עם רכב לערים

והליכוד שוב לא ענה

"כלכליסט" פנה בשבוע שעבר בשורת שאלות למפלגות השונות, כדי להבין מה הן מציעות בתחומי התחבורה השונים. בלטה בחסרונה תגובת הליכוד, זאת כאשר שר התחבורה ישראל כץ היה מושא הביקורת של דו"ח המבקר. גם ש"ס וישראל ביתנו לא טרחו להבהיר מהן עמדותיהן בתחום. יהדות התורה ואיחוד הימין הסתפקו בתגובה לאקונית, מה שמעלה ספקות האם כל המפלגות הללו מתעניינות בכלל במצוקה התחבורתית של אזרחי ישראל. שאר המפלגות ענו ברמת בקיאות כזו או אחרת, כאשר התשובות התקבלו לפני שמבקר המדינה פרסם את הביקורת הנוקבת שלו.

מימין, עם כיוון השעון: בני גנץ, ישראל כץ, אורלי לוי־אבקסיס ואבי גבאי צילומים: עמית שעל, אוראל כהן

תחום התחבורה הוא עתיר מימון – כלומר כל פתרון תחבורתי הוא בהכרח מאוד יקר. כך למשל עלות הקמת קו הרכבת הראשון בתל אביב עומדת על 17 מיליארד שקל, הקו החשמלי של הרכבת מירושלים נאמד ב־7 מיליארד שקל, והשקעות בקווי רכבת עתידיים שכבר יצאו לדרך בתכנון או במכרז נאמדות ב־50 מיליארד שקל. מכאן החשיבות הרבה בציון מקור תקציבי בתחום. בעוד שמרצ מבטיחה שהכל ייעשה "בצורה מחושבת כדי לחסוך בכספי ציבור", יתר המפלגות מציעות סלילת מסלולי אוטובוסים או מדרכות לרוכבי אופניים, פעולה שלא רק תסתיים בממשלה שתבוא אחרי הקדנציה הבאה, אלא כזו שגם תדרוש מימון רב ומלחמת חפירות עם ראשי הערים השונים.

במפלגת כולנו מעלים את ההצעה להקים "גוף על" שיתכלל את הצרכים של המדינה ברמת המאקרו, או כמו שקראו לזה "קבינט התחבורה". מדובר בהצעה טובה בעיקר על הנייר מכיוון שהיא מרוקנת חלק מסמכויות הביצוע של משרד התחבורה, פעולה שכל שר במשרד זה יתנגד לה באופן אוטומטי וההיתכנות שלה קלושה.

במקביל מציעים בכולנו להקים רשויות מטרופוליניות, כאשר חניכתן של שתיים בתל אביב ובחיפה תצביע על שינוי אמיתי. מדובר בגוף מקצועי א־פוליטי שמתכלל את צרכי כל אזור במנותק ממה שהשר הממונה אולי רוצה. אם למשל היתה רשות מטרופולינית בירושלים קו הרכבת החצי חשמלי והלא גמור לנתב"ג מעולם לא היה נוסע, ולא משנה כמה השר כץ היה דורש זאת.

מנגד, בכולנו גם משכפלים את תוכניות העבודה של כץ עם רכבת לקריית שמונה, מסילה רביעית לרכבת באיילון וקידום המסילה המזרחית (מלוד לחדרה), אחד הפרויקטים הכי חשובים כרגע במדינה. זו המסילה שתשמש כתחליף למסילת תל אביב חיפה שנסתמת לא פעם בשל בגלל עבודות, כשבנייתה נמרחת עשור ויותר.

ומה לגבי הארנק של האזרח? בכמה מפלגות – עבודה, זהות, מרצ ואפילו כחול לבן – לא מתביישים לומר שהם ישקלו ברמת ודאות כזו או אחרת פגיעה בכיס של בעלי המכוניות במטרה להוציא להם את החשק מלהיכנס למטרופולינים בשעות העומס. קוראים לזה אגרות גודש, וזה נמצא בערי אירופה כבר עשור ויותר, ומאיים "לעשות עלייה" כבר בממשלה הבאה.

עוד בצד של הארנק מגיעה הצעה של מרצ לסבסד יותר ממה שמסבסדים היום את התחבורה הציבורית, או מתן רישיון גורף לאובר מצד הימין החדש – נושא שישראל כץ ובתי המשפט חסמו באופן אקטיבי. בעבודה רוצים לבלום חישוב תעריפי הנסיעה באוטובוסים כפי שהם מחושבים כיום עם עדכון מדדי חצי שנתי, כך שיהיו יותר הוגנים לנוסעים.

ומה לגבי תחבורה אלטרנטיבית? כאן בולט בחסרונו השימוש בגז טבעי כמשאב שיכול להפחית זיהום אוויר עם המעבר של התחבורה הכבדה לשימוש בגז, או לחילופין השימוש בחשמל וגז כתוכנית להפוך את האוויר הנקי במדינה לנקי בפועל. הצעה נוספת שמגיעה רק מצד הימין החדש היא הגבלה של כוחם של הוועדים, זאת לאור השמות שוועד עובדי הרכבת מעולל בשבועות האחרונים להנהלה.

שאלה של גמישות

בצד הפתרונות מחוץ לקופסה מפתיעה גשר עם הצעה למתן תמריצים למעסיקים לאפשר לעובדיהם לעבוד בשעות גמישות (flextime) ובכך יוכלו האחרונים להגיע לעבודה שלא בשעות העומס. "תמריצים אלו יכולים לבוא בדמות שיעורי מס מופחתים כאשר שיעור ההפחתה ייקבע בהתאם למספר השעות הגמישות אשר נרשמו בכל חודש", אומרים שם.

עוד בפתרונות היצירתיים – הכנסה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך שיעורי חינוך להתנהגות בכביש ולימוד מעשי מגיל צעיר (עבודה), משימה שהממשלה הנוכחית וקודמותיה נמנעו ממנה עד היום לאורך כל שנות הלימוד, בעיקר ממניעים כספיים.

עוד מדגישים בעבודה את נושא התחבורה הציבורית בשבת והפעלתה, מבלי לספר שמי שלא רוצה את זה הם מפעילי חברות האוטובוסים שנאנקים בימי השבוע עם מחסור אקוטי בנהגים.