אוטו שמח: פחות דוקר, מתוק יותר

כדאי לרכוש סיטרואן קקטוס. הדגם החדש. מדוע? הנה ההסבר: לפני כשלוש שנים החליטה סיטרואן לייצר רכב כביש־שטח ראשון. קראו לו קקטוס. ליתר דיוק, סיטרואן C4 קקטוס. יש להבדיל: סיטרואן C4 היתה מכונית משפחתית משעממת למדי, כזאת ששולבו בה כמה גימיקים סיטרואניים כדי להצדיק את הסמל מקדימה.

לעומת C4 המשפחתית, היה הקקטוס כל מה שסיטרואן מודרנית צריכה להיות: כלומר חוויית הנהיגה בו הזכירה רכב כביש־שטח של סיטרואן ששולב עם סיטרואן דה־שבו: מושבי ערסל, מנוע רועש, ביצועים רגועים שאילצו את הנהג להסתגל לקצב התקדמות אטי, בקרות פשוטות. השילוב הזה של עבר ועתיד היה מקסים, הבעיה היתה שהוא לא התאים לכולם. יצרניות רכב שמעוניינות לייצר מכוניות מיוחדות לא יכולות להתקיים כיום. עובדה. כך שמה שהצרכן מקבל כיום הוא גרסה שפויה יותר, מונגשת יותר של קקטוס. אפשרות לחוות ייחודיות סיטרואנית, אבל מרוככת. סיטרואן עם קונדום.

סיטרואן קקטוס. הותאמה לקהל רחב יותר צילום: עמית שעל

קצת פחות “סיטרואניות”

מבחינת סיטרואן, קקטוס חדשה היא רכב שמייצר דילמה. מצד אחד, יש לשמור על המאפיינים שהפכו את קקטוס הקודמת לרכב מצליח. מצד אחר, יש להחליש את מידת הסיטרואניות, אך לבטח שלא ברמה שתגרום ללקוחות המסורתיים לברוח. הטיפול בקקטוס הוא הרבה יותר ממתיחת פנים שגרתית: מדובר בשינוי כולל שרובו מוצלח. ראשית, מה הלך בקקטוס: אין יותר יריעות פלסטיק גדולות על הדלתות, כאלה שיש בהן בועות אוויר מיוחדות שמיועדות למנוע מכות חניה. מתברר שאף אחד לא רוצה להכות קקטוסים בחניה. גם אין יותר מתקן גג עשוי שתי מסילות פלסטיק, פשוט מכיוון שאין בהן צורך, בניגוד לדה־שבו הקשישה. אם מישהו ינסה להתקין סל נצרים מלא בבאגטים ולנסוע במהירויות שבהן הקקטוס מסוגלת לנסוע, נראה שהכביש יתמלא באגטים, וחבל. קקטוס כן נראית מיוחדת, וזה חשוב: עדיין יש צמד יחידות תאורה משוגעות מקדימה, פנסים דו־מפלסיים ומלאי אופי שמסוגלים להאיר בשני מצבים. עדיין יש לה צללית דומה לזו של הדור הקודם, אך המראה החדש הרבה יותר מוצק, הרבה יותר נוכח, בין היתר הודות לעיגול של כל מה שהיה עוד איכשהו זוויתי. יחידות התאורה האחוריות שהזכירו מעט פנסים של מכוניות ישנות השתנו, חבל, אך נוסף פס נאה בצד הרכב שממשיך לאורך התקרה גם בחלק האחורי, מחווה דיסקרטית לסיטרואן DS. קקטוס הוא רכב נאה, נקודה.

יש אנשים שקונים רכב כביש־שטח קוריאני. יש אנשים שקונים רכב כביש־שטח יפני. הם קונים את רכב הכביש־שטח שלהם בלי להשקיע יותר מדי מחשבה. הם הולכים לסוכנות, מסמנים בקטלוג, איש המכירות מראה להם את תא הנוסעים, לרוב הם לא טורחים לשבת בפנים. מזל טוב. סיטרואן קקטוס היא רכב שמייצר תחושה שקשה למצוא ברכב כביש־שטח יפני ובלתי אפשרי למצוא במשהו שיוצר בקוריאה: מדובר ברכב שמייצר שמחת חיים, תחושה של הנאה מנסיעה שלא תמצאו בשום רכב שהגיע באונייה דרך נמל אילת. הסוד הוא בעיצוב ובירידה לפרטים הקטנים. קודם כל, אין פלסטיק שחור. יש מדף קדמי גדול כמו בזה של הדגם היוצא, שאפשר לפתוח למעלה, נעים למגע, גמיש. יש הגה קטן בעל טווח כיוון מרשים ואין כיסאות. יש כורסאות. כמו של סיטרואן GS, כמו של סיטרואן DS. למי שמעולם לא ישב במכונית כזאת, העיקרון פשוט: אלה לא כיסאות מסובכים או מורכבים, הם פשוט בנויים נכון. גם לקקטוס הקודמת היו כאלה כיסאות, אך החדשים נוחים יותר. ויש גם שפע של מקום.

סיטרואן קקטוס צילום: עמית שעל

התפעול למערכת השמע, המזגן והצימוד למערכות סלולריות עדיין מתבצעים באמצעות מסך מגע נוח לשימוש. המזגן עדיין מצויד רק בשלושה פתחים, במרץ זה נסבל, בקיץ קשה לדעת. ובנוסף, קקטוס היא רכב שדורש חלון פתוח, מכיוון שרכב שיודע לייצר שמחה דורש יכולת לפתוח את החלונות ולהכניס פנימה אוויר. וזה חבל, כי החלונות מאחור עדיין אינם נפתחים כראוי, רק לחרכים. עוד נקודה לרעת קקטוס: אמנם בניגוד לדור היוצא שצויד במערכות בטיחות נחותות לדור החדש יש מערכות מקוריות, אך עדיין לא מדובר במערכת שיודעת איך להסיט את הרכב בשעת סכנה, רק להתריע. זה גם עולה יותר.

הרבה יותר נוח

סיטרואן קקטוס הקודמת היתה רכב נוח. עניין של גישה: זו סיטרואן, ולכן היא חייבת להיות נוחה. סיטרואן קקטוס החדשה הרבה יותר נוחה, זה עניין של עיקרון: סיטרואן טוענת שבמתלים החדשים נעשה קסם צרפתי כלשהו, כיול של קפיצים, ערבוב של בולמים, הזזה של מתגים, זה עובד. הנוחות מעולה. יש הרבה מכוניות בעלי נוחות מעולה. הן יקרות להפליא. מה שמעניין בקקטוס זו היכולת להתנהל בנונשלאנט מופגן על פגעי אספלט במהירויות נמוכות וגבוהות בלי דרמה אף שלא מדובר ברכב יוקרה. זה עניין של דנ”א. המנוע הוא אותו מנוע מוכר של PSA, הקונצרן שעומד מאחורי פיז'ו וסיטרואן: שלוש בוכנות, טורבו, תיבה אוטומטית. בעוד הדור הקודם צויד בחלק מהגרסאות במנוע רועש למדי, דווקא כדי להדגיש עד כמה האופי סיטרואני, הדור החדש מצויד במנוע שעדיין משמיע רעש דומה, אך אי שם הרחק מקדימה. התיבה, בעלת שש מהירויות, עובדת לרוב היטב, אף שלפעמים מפספסת הילוך, בייחוד במהירויות עירוניות. היה נחמד גם לקבל ידיות מאחורי ההגה להעברת הילוכים.

הרבה יותר טובה מכל קרוס אובר עממי מיפן או קוריאה צילום: עמית שעל

שורה תחתונה: סיטרואן קקטוס המחודשת מצליחה להרשים, מכיוון שמדובר ברכב שממחיש היטב כמה סיטרואן יודעת לשחזר בהצלחה אינספור מהלכים היסטוריים שהתרחשו בתולדות החברה. התהליך תמיד דומה: סיטרואן מציגה דגם עממי עם נגיעות של אקסצנטריות. הדגם תופס את תשומת לבם של המשוגעים לדבר וגם מצליח לסחוף חלק מן הלא משוגעים לדבר, בגלל האיכויות. בסיטרואן מבינים שהמהנדסים השתוללו קצת יותר מדי, ומשנים את הרכב כך שיתאים לקהל רחב יותר אך לא יאבד את האיכויות. מי שהתרגל לאקסצנטריות עשוי לא לאהוב את המהלך, אך המוצר בהחלט טוב יותר. קקטוס המחודשת היא דוגמה קלאסית לתהליך: סיטרואן שהיא מספיק מיינסטרים אך עדיין קורצת באופן מובהק לצד האקסצנטרי.

סיטרואן קקטוס

מנוע: בנזין, נפח 1,199 סמ"ק, הספק מרבי 110 כ"ס, מומנט מרבי 20.9 קג"מ

ביצועים: מהירות מרבית 193 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.9 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן 19.6 ק"מ לליטר. נתוני מבחן 13.7 ק"מ לליטר

בטיחות: 6 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה

קבוצת זיהום: 3

מחיר: 115 אלף שקל