ניתוח כלכליסט
פברואר השחור: החודש שמאותת על האטה כלכלית
הגירעון של החודש החולף היה הגבוה בכל הזמנים; ב־20 השנים האחרונות נרשם עודף בינואר־פברואר, למעט שלוש השנים שבהן המשק נקלע למשבר; ובינתיים הצמיחה מאטה והמנועים שלה נחלשים, ולא ניתן לסמוך על חיזוק מצד הכלכלה הגלובלית
במהלך הימים האחרונים השמיעו שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל משרדו שי באב"ד קולות הרגעה בכל הנוגע למצבה הפיננסי של ממשלת ישראל ומצבו של המשק הישראלי. אך היה קשה להשתכנע מהקולות האלו, משום שבאותו הזמן פורסמו בארץ ובעולם נתונים שמרכיבים יחדיו תמונה מאקרו־כלכלית שמדירה שינה מעיני מקבלי ההחלטות בישראל, אולי אפילו מכחלון עצמו.
- בעיית הגירעון: 2019 חושפת את משחקי האוצר
- הסתרת נתוני הגירעון מהציבור? זה לא שפוי
- סמוך לחצות הודיע האוצר: הגירעון גדל ל-3.5% בפברואר
לפי הנתונים של החשב הכללי באוצר, הגירעון בחודשים ינואר־פברואר הגיע ל־5.6 מיליארד שקל - הגירעון הגבוה בהיסטוריה של ישראל, שהביא את הגירעון המצטבר ב־12 החודשים האחרונם ל־3.5% מהתמ"ג - הרבה מעל היעד ל־2019 שעומד על 2.9%. אגב, אם לוקחים בחשבון את תוכנית הדגל של כחלון - מחיר למשתכן - שאינה ממומנת באמצעות הגירעון אלא באמצעות החוב, הגירעון מתקרב כבר ל־4% מהתמ"ג.
על כך יש להוסיף את העיתוי. בכל 20 השנים האחרונות נרשם עודף בינואר־פברואר, למעט בשנים 2003, 2009 ו־2013 שבהן היה משבר כלכלי.בנוסף, 2003 ו־2009 (שבהן נרשם רבעון אחד לפחות של צמיחה שלילית) היו השנים האחרונות שבהן נרשמה צמיחה לנפש שלילית.
גורלה של 2013 היה שונה משום שלאחר המשבר של 2012 שר האוצר דאז יובל שטייניץ העלה שלל מסים (סיגריות, אלכוהול, מע"מ) כדי להתמודד עם המשבר. כמו כן, פברואר 2013 היה החודש האחרון שבו נרשמה עלייה בגירעון המצטבר, ומאז הוא ירד. זה לא מה שצפוי להתרחש במרץ 2019.
מחיר התרגילים של האוצר
האנליסטים תוהים אם פריצת הגירעון נובעת מסיבות אמיתיות, כמו האטה במשק שמובילה לירידה או התמתנות בהכנסות, או בשל תרגילים חשבונאיים שבוצעו קודם לכן לבקשת כחלון במטרה לעמוד ביעד הגירעון של 2018, על חשבון העתיד (כמו הקדמת הכנסות ודחיית הוצאות).
בנימין נתניהו ומשה כחלון (ארכיון) איי אף פי מאחורי התרגילים והספינים מסתמנת מגמה ארוכת טווח ומדאיגה: גירעון מבני. כלומר, הפער בין ההכנסות להוצאות גדל בעקביות. לפני שנה וחצי בלבד הכנסות המדינה ממסים כשיעור מהתמ"ג עמדו על 27% בעוד ההוצאות עמדו על 28%. כעת, הכנסות המדינה ממסים עומדות על קצת יותר מ־25% מהתמ"ג בעוד ההוצאות מתקרבות ל־29% מהתמ"ג. הפער הזה, שהולך וגדל בעקביות, חושף במידה רבה את ערוות המדיניות של כחלון.
הנתונים הפיסקאליים המדאיגים האלו מצטרפים לנתונים מטרידים הנוגעים לצמיחה במשק ומקורותיה. אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים הנוגעים לצמיחה במשק שלא מותירים מקום לספק: האטת הצמיחה מחריפה.
משום שהם מצויים ביצומו של קמפיין, הפוליטיקאים, ובראשם כחלון ונתניהו, בחרו להפנות את תשומת הלב לכך שהצמיחה של 2018 עודכנה כלפי מעלה בשיעור זניח, ולכך ששיעור הצמיחה של ישראל הוא אחד משלושת הגבוהים ב־OECD.
 | |||
אך כשמרחיבים את המבט, מתגלה התמונה המדאיגה. המשק הישראלי צמח ב־2018 ב־3.3% בלבד - פחות מ־2017, אז הצמיחה הסתכמה ב־3.5%, ופחות מ־2016, אז הצמיחה עמדה על 4%.
כשבוחנים את מקורות הצמיחה, מגלים שהמנוע האמיתי של המשק - התמ"ג העסקי (שמתקבל כשמנכים את השירותים הציבוריים ואת שירותי הדיור) - נחלש גם הוא. התמ"ג העסקי ב־2018 עלה ב־3.4%, זאת לאחר שבשנה הקודמת הוא עלה ב־3.6% ובשנה שלפניה ב־4.2%.
נגיד בנק ישראל, אמיר ירון צילום: אוהד צויגנברג אל הנתונים האלו מצטרפת הצמיחה לנפש, אחד המדדים החשובים במדינה שבה הריבוי הטבעי עומד על 2%, שעמדה על 1.3% בלבד ב־2018 - הרבה מתחת לממוצע של ה־OECD שעמד על 1.9%. בנוסף, נתון זה מציב את ישראל בין עשר המדינות עם הצמיחה לנפש הנמוכה ב־OECD. גם בכל הנוגע למדד זה ישראל נסוגה ביחס לעצמה. ב־2017 הצמיחה לנפש עמדה על 1.5% וב־2016 היא עמדה על 2%.
צמיחת המשק היא פרמטר חשוב, אך ההרכב של הצמיחה, שמצביע על הקטרים של המשק, חשוב לא פחות. לכן יש מקום לדאגה כשבוחנים את נתוני הלמ"ס שמעידים על ההאטה בהשקעות במשק - מנוע שמשפיע על הצמיחה לטווח ארוך. הירידה הזו נובעת בשל צניחה של 8% ביחס ל־2017 בתחום הכי חשוב לכחלון - השקעות בבנייה למגורים. משמעות הירידה היא שההיצע פוחת, מה שמבשר על עלייה עתידית במחירי הדיור.
המורשת של 2008
ההאטה בנתוני 2018 אינה נובעת מביצועים חלשים בתחילת השנה שהשתפרו לקראת סופה, להפך. כשבוחנים את הנתונים לפי רבעונים או מחציות, ניכר כי במהלך 2018 ההאטה החריפה. כך למשל הצריכה הפרטית לנפש במחצית השנייה של 2018 נותרה כמעט ללא שינוי בעוד שבמחצית הראשונה של 2018 ובמחצית השנייה של 2017 הצריכה עלתה ב־2.1% ו־3.2% בהתאמה. בנוסף, הצריכה של מוצרים בני קיימא לנפש במחצית השנייה של 2018 צנחה ב־17% בעוד במחצית הראשונה של השנה נרשמה עלייה של 12.9% ובמחצית השנייה של 2017 נרשמה עלייה של 2.6%. הצריכה של מוצרים בני קיימא היא אינדיקציה חשובה למצב המשק משום שמדובר בנתון שנוטה להיות פחות מושפע ממחזוריות.
הנתונים החצי־שנתיים הצביעו על חולשה של מנוע צמיחה נוסף: יצוא הסחורות והשירותים, בניכוי יהלומים וחברות סטארט־אפ, עלה ב־0.5% בלבד, בעוד שבמחצית הראשונה של 2018 הוא עלה ב־3% ובמחצית השנייה של 2017 הוא עלה ב־12%. הסיבה לכך ש־2018 הסתיימה בצמיחה היא בזכות עלייה של 4.2% בהוצאה הציבורית במחצית השנייה של השנה שהגיעה לאחר עלייה של 5.9% במחצית הראשונה. העלייה בהוצאה הציבורית מעמיקה את הגירעון.
לנתונים האלו יש להוסיף את מצבה של הכלכלה הגלובלית, שלא תומכת בכלכלת ישראל. תחזית הצמיחה של מדינות רבות עודכנה כלפי מטה בסקירה חדשה של הכלכלנית הראשית של ה־OECD לורנס בון, שהתריעה כי "החרפת ההאטה באחת מהכלכלות הגדולות עלולה לשבש את הפעילות בעולם כולו". זו המורשת של 2008.
ההשקעות הזרות הגיעו לשיא: 22 מיליארד דולר ב-2018
היקף ההשקעות הזרות הישירות (FDI - Foreign Direct Investment) במשק הישראלי ב־2018 עמד על 21.8 מיליארד דולר - שיא של כל הזמנים. חצי מההשקעות, שבמסגרתן רכשו זרים חברות ישראליות או השקיעו בהן, בוצעו ברבעון האחרון של השנה (אוקטובר־דצמבר). מדובר בעלייה של כמעט 20% ביחס לשנה הקודמת, שהיתה בעצמה שנת שיא, שבה היקף ההשקעות הזרות הישירות עמד על 18.2 מיליארד דולר.
היקף ההשקעות הזרות הישירות, יחד עם השיא שנרשם ביצוא השירותים ב־2018, שעמד על 50 מיליארד דולר (עלייה של 12% בהשוואה ל־2017), הביא לכניסה מסיבית של מט"ח, בעיקר דולרים, למשק הישראלי. התוצאה היא עלייה של כמעט 9% בעודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים של ישראל שהגיע ל־11 מיליארד דולר, כך עולה מנתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מדובר בנתון המשפיע ביותר על שער החליפין, שכן מדינה שסובלת מגירעון בחשבון השוטף צפויה לספוג פיחות במטבע המקומי שלה, בעוד עודף גורר אחריו התחזקות של המטבע המקומי.
העודף בחשבון השוטף בשנה שעברה עמד על כ־3% מהתמ"ג - שיעור דומה לזה שנרשם ב־2017. מדובר בעודף גבוה ביחס למדינות העולם. לשם השוואה, ממוצע העודף בקרב מדינות ה־OECD הוא 0.5% בלבד מהתמ"ג. מדובר גם בנתון גבוה של ישראל, שרושמת עודף בחשבון השוטף מאז 2003 ברצף, ביחס לעצמה. ב־20 השנים האחרונות עמד העודף הממוצע על 2.2% מהתמ"ג.
הנתונים החיוביים האלו הם בגדר נחמה מסוימת לשר האוצר משה כחלון, שבשעת לילה מאוחרת ביום חמישי האחרון נאלץ לפרסם נתונים לא מחמיאים על הגירעון הממשלתי שעמד שעמד בינואר־פברואר על 3.5% - הרבה מעל היעד ל־2019 שעומד על 2.9% בלבד.
