בכירי תעשיית הרכב העולמית לא מתביישים להיות מעל החוק

מבוכה לא קטנה נגרמה בשבוע שעבר לבכירים בתעשיית הרכב הגרמנית, כאשר נציגים מטעם התובע הכללי פשטו על משרדי פורשה בשטוטגרט.

בצל פרשת זיוף נתוני פליטת הפחמן, שנודעה כדיזלגייט, ואשר גם פורשה היתה מעורבת בה, פשיטה של רשויות החוק על משרדי יצרניות כלי רכב כבר לא נחשבת לאירוע חריג. עם זאת, האירוע נגע הפעם לנושא אחר - חשד להטבות לא חוקיות שקיבלו בכירים בחברה.

לפי פרסומים בתקשורת הגרמנית, החקירה נוגעת לחובות מס שצברו עובדים לשעבר בחברה וגם להחזרי מס על טובות הנאה שקיבלו בכירים. עם הבכירים הללו נמנה מתיאס מולר, המנכ"ל לשעבר בשנים 2018־2015, שהחזיק גם בתפקידי ניהול בפולקסווגן. ב־2017 עמד שכרו על 12.5 מיליון דולר.

טיסות פרטיות במטוסי חברה

הפרשה שבה מעורבת פורשה קשורה, בין השאר, למה שתיארה התקשורת הגרמנית כ"מסיבות, נסיעות מותרות פרטיות של בכירים בחברה במטוסי החברה, שימוש ברכבי חברה ונהגי חברה ואיחור בתשלומי מס". הפרסומים בגרמניה מדגישים אירוע אחד באופן מיוחד. מסיבת יום ההולדת של מולר, שהיתה כל כך ראוותנית, עד שנדרש תיקון בדיווחי המס של פורשה כדי לספוג את העלויות. המסיבה הזו היא רק סממן להתנהלות ענף הרכב העולמי בשנים האחרונות.

במהלך חקירתו של קרלוס גוהן, נשיא רנו ניסאן מיצובישי המודח, הוא התנדב במפתיע לפצות את ארמון ורסאי בסכום של 60 אלף יורו על מסיבות שערך בנכס הלאומי. על פי דיווחים בצרפת, רנו חתמה על חוזה מול ארמון ורסאי שלפיו תוכל לשכור את הארמון מעת לעת, בין היתר לאירועים בינלאומיים ואירוח של ראשי מדינות. עם זאת, גוהן לא השתמש בארמון למטרות הללו, כי אם לעריכת מסיבת חתונה ראוותנית במיוחד, שבמהלכה צוין גם יום ההולדת של אשתו השנייה. לפי דיווחים של אורחים שנכחו באירועים הללו, נהג גוהן לערוך מסיבות בסגנון לואי ה־16 עם מלצרים בבגדים תקופתיים ו"הררי עוגות". חבילת השכר שלו ב־2017, הסתכמה ב־16.9 מיליון דולר.

לאחר מעצרו אותרו בדירתו בריו דה ז'נרו שבברזיל רהיטים מעוצבים, חפצי אמנות יקרים, מזומנים ושלוש כספות. כמו כן נמצאו בה מסמכים המפלילים את גוהן. הדירה עצמה נרכשה עבור נשיא החברה ב־2011 לאחר שהיא פתחה מפעל בעיר סמוכה, והיא אחת מני רבות שהועמדו לרשותו ברחבי העולם. מחיר הנכס נאמד ב־12 מיליון ריאל ברזילאי (3.07 מיליון דולר).

אחרי 108 ימים שאותם בילה במעצר בטוקיו, שוחרר גוהן בשבוע שעבר בערבות של מיליארד ין (9 מיליון דולר). על פי תנאי השחרור, הוא נדרש להישאר ביפן ויענוד צמיד ניטור. בנוסף, הוא אינו רשאי לגלוש שאינטרנט או לשלוח מיילים. גוהן נעצר בחשד כי במשך שמונה שנים הוא העלים 80 מיליון דולר בהכנסות והעביר הפסדים מהשקעות פרטיות שביצע, לספרי החשבונות של ניסאן. אם יורשע, הוא צפוי ל־15 שנות מאסר. מאז מעצרו ב־19 בנובמבר בנמל התעופה האנדה בטוקיו, גוהן הודח מכל תפקידיו בניסאן רנו מיצובישי, תאגיד יצרניות הרכב הגדול בעולם שהוא עצמו היה אחראי להקמתו ולשגשוגו. הקבוצה מייצרת אחת מכל תשע מכוניות שנמכרות בעולם ומעסיקה יותר מ־450 אלף בני אדם.

גוהן ומנהלי פורשה מצטרפים לשורה של בכירים אחרים בתעשיית הרכב שהיו תחת חקירה. כך, למשל, טרם מותו ב־2018 נחקר מנכ"ל FCA סרג'יו מרקיונה על ידי ה־FBI בחשד כי נהג להעניק מתנות יקרות ערך למקורבים, בהם ראשי ארגוני עובדים. אחד מהם אף קיבל במתנה מכונית פרארי. עם זאת, בשל מותו של מרקיונה, הפרשה לא זכתה לפרסום רב. בשנה האחרונה לכהונתו משכורתו של מרקיונה עמדה על 11.9 מיליון דולר.

עד למשבר הכלכלי הגלובלי של 2008 גם ענקי התעשייה בארה"ב לא הצטיינו בצניעות. כך, למשל, לפגישה עם נציגי הממשל הפדרלי כדי לדון בחילוץ לתעשיית הרכב הגיעו הבכירים במטוסים פרטיים.

סקס, סמים ונסיעה נגד הכיוון

לראוותנות של בכירי תעשיית הרכב יש שורשים היסטוריים, ולמעשה, עוד במאה ה־19 ראו עצמם קברניטים רבים של תעשיית הרכב העולמית כחסינים בפני החוק, זאת לנוכח היקף המשרות וההכנסות שהם יצרו. אנזו פרארי, הנרי פורד, ג'יאני אניילי מייסד פיאט - כולם היו אנשי רכב מוכשרים, אך כאלה שאורח חייהם דמה מאוד לזה של בני האצולה והטייקונים שרכשו את מכוניותיהם. פורד, שהתגורר במישיגן, במה שנחשבה לאחוזה המפוארת ביותר בארה"ב, התעלל בעובדיו באופן שיטתי. אניילי צרך כמויות לא מבוטלות של קוקאין והחליף נשים באותה מהירות שהחליף יאכטות. הוא גם אהב לנהוג ברחובות טורינו עירו נגד כיוון התנועה, זאת במכוניות עם מנועים מחוזקים, שפיאט יצרה במיוחד עבורו.

גם אם בשנות ה־50 וה־60 היתה התנהלות כזאת מקובלת, הרי שבמהלך שנות ה־70 וה־80, עם תחילת הפלישה של תעשיית הרכב היפנית לאירופה ולארה"ב, נאלצו יצרני הרכב לרסן התנהגותם ולקצץ עלויות.

מנכ"לי העל נכנסו לנעלי אצולת הרכב הישנה

בשנות ה־70, לאחר שחלף מהעולם דור מייסדי הרכב ההיסטורי, מאניילי מייסד פיאט ועד לפרארי, החלו להופיע בענף העולמי מנכ"לים שכירים. אלה היו מודעים היטב לאורח החיים הראוותני של קודמיהם ולביקורת הציבורית בנושא.

שנות ה־90, שליוו את קריסת תעשיית הרכב הבריטית ותחילת ההתחזקות של הקוריאניות, היו גם שנות לידתם של מנכ"לי העל - דור חדש של בכירים בענף הרכב. המנהלים החדשים יצרו מיזוגים שהפכו אותם לטייקונים שחלשו על מאות אלפי מקומות עבודה, עשרות מפעלים וכושר ייצור של מיליוני מכוניות.

מארי בארה מנכ"לית GM צילום: בלומברג

עם מנכ"לי העל הבולטים נמנו סרג'יו מרקיונה מ־FCA, החברה־האם של פיאט וקרייזלר; קרלוס גוהן, לשעבר נשיא רנו ניסאן מיצובישי; מארי בארה, מנכ"לית ג'נרל מוטורס (GM); וקרלוס טווארס, נשיא PSA, החברה־האם של פיז'ו וסיטרואן.

הבכירים הללו החזירו את תהילת העבר ליצרניות הרכב, ובמקרים רבים גם החלו לנהל אורח חיים שהדהד את זה של קודמיהם. משימה לא קשה במיוחד לנוכח העובדה שרוב היצרניות מחזיקות בנכסים בשווי מאות מיליוני דולרים.

הפזיזות שבה נהגו בכירי התעשייה העולמית לא נגעה רק למסיבות ולמטוסים, אלא גם להתנהלות עסקית בעייתית. הפרשה הבולטת ביותר היתה דיזלגייט, אז נחשף כי בכירי פולקסווגן אישרו לכאורה את השימוש בתוכנה מיוחדת שאפשרה למכוניות להתל בבוחני איכות סביבה. פרשות דומות נחשפו בשנים האחרונות, ובהם זיוף של נתוני צריכת דלק בסובארו, זיוף נתוני צריכת דלק במיצובישי ועבירות על תנאי הגבלים עסקיים. עתה, עם זאת, השתנה האקלים, וסיכוייהם להמשיך ולהתנהל כך פוחתים והולכים. משקיעים עצבניים, רגולטורים נחושים ודעיכה כללית של התעשייה לטובת רכבים חשמליים ואוטונומיים - כל אלה יבטיחו, ככל הנראה, את סופם של הררי העוגות והמסיבות בארמונות.

תומר הדר