"ההדתה היא מכשיר חשוב בידי הפיקוד הצבאי ליצור מחדש מוטיבציה להקרבה"

“החל משנות התשעים, הצבא התחיל להתאים את עצמו למציאות החדשה. הוא לא חשש יותר מדיבורים על הפרטה ומיקור חוץ, אימץ את הליסינג כאופנה ניהולית ועשה כל מיני פעולות שאפשרו לו לחיות עם פחות משאבים - מפני שהחברה לא הייתה מוכנה להעמיד עוד לרשותו את האמצעים שעמדו לרשותו בעבר. הוא החל לאמץ שפה שמתכתבת עם חברת השוק והקפיטליזם, ולדבר על שכר ושירות לקוחות. זו תסמונת אופיינית לצבא שנמצא במציאות חדשה, שאנחנו מכנים חברת שוק". כך מתאר יגיל לוי, פרופ' למדיניות ציבורית וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטה הפתוחה, את תוצאות המפגש של צה"ל עם הקפיטליזם, שהעלה אותו על נתיב להפיכה לצבא מקצועי לכל דבר.  

המיליארדים הרבים שזורמים לתקציב הצבא, בטח בתקופות של הידוק תקציבי, גוררים שוב ושוב ביקורת ציבורית על מערכת הביטחון. אבל לוי מסביר שכבר מזה עשורים התקציבים שזורמים לצבא דווקא הולכים וקטנים, באופן יחסי. מאז שנות השמונים מונהגת בישראל מדיניות כלכלית יותר ניאו-ליברלית, כהגדרתו, כזו שמפעילה שיקולי יעילות, מעדיפה הפחתות מיסים ומעודדת שימוש בהפרטה. וכתוצאה מהתהליך הזה, אומר לוי, תקציב הצבא ירד כאחוז מהתוצר. "אחד הדברים שרואים מאז הוא ירידה שיטתית בחלקה של הצריכה הביטחונית מהתוצר. גם אם המיליארדים שהצבא מקבל נותרים יציבים, התוצר גדל ולכן חלקם בו יורד. כלומר החברה הישראלית מקצה פחות לביטחון". וכעת, כשהשמיכה קצרה, צה"ל מתחיל לתעדף את ההוצאות שלו ולקדש את היעילות. וזו אחת ההתפתחויות העומדות בלב ספר שיוצא לאור בימים אלה, "הצבא וחברת השוק בישראל", שלוי הוא אחד מעורכיו.

פרופ' יגיל לוי. "אם לא נותנים לצבא יותר משאבים, צריך לצמצם את המשימות שלו" צילום: עמית שעל

בראיון מרתק לפודקאסט "הכמוסה" מבית כלכליסט מתאר לוי את ההשלכות הנרחבות, הדרמטיות, לעתים גם המפתיעות של חלחול עקרונות השוק לצה"ל. אחת מהן היא ביטול מודל הפנסיה הנדיב לאנשי הקבע."זה הולך ונעלם", אומר לוי. "לפי הרפורמות האחרונות שהצבא הנהיג, קצינים בקבע שלא יכולים להגיע לדרגת סא"ל עד גיל מסוים נפלטים החוצה. הם מקבלים פיצוי יחסית הוגן ואפילו נדיב, אבל לא ממשיכים הלאה. הצבא אומר שרק אחד מכל עשרה אנשי קבע יגיע לפרישה, ומה שחשוב הוא לא רק האמירה אלא גם הגאווה של הצבא שאין בו יציבות תעסוקתית ושיש אצלו ארעיות. הצבא היה צריך להתאים את עצמו לביקורת על כך שהוא מנהיג מודל קבע מפנק וחריג, אז הוא עושה תפנית ומאמץ תרבות שוק לכל דבר. זה עידן חדש".

בספר של לוי מובא ציטוט מאלף של בכיר בחיל הים, שאומר שצריך לספר בריאיון לתקשורת על הצוללות כי הציבור הוא בעל עניין בצבא, ומגיע לו לקבל דו"ח בעלי עניין. "זה חלק מתסמונת חברת השוק, שלפיה ציבור משלמי המסים הופכים להיות בעלי מניות במה שעושה הצבא, והצבא צריך להסביר לבעלי המניות איך הוא מנצל את המשאבים, שהרכישות שלו הולמות. הייתי אפילו אומר שהפטפטת שאיפיינה את את סוף כהונת אייזנקוט, שבה הצבא והדרג הפוליטי דיברו חופשי והתגאו במספר הפעולות המיוחדות של הצבא, היא חלק מהתופעה שבה הצבא חושב שהוא צריך להצדיק את משאביו בפני הציבור. הוא חש שהוא מתחרה על המשאבים האלה עם יעדים אחרים, בין אם זה מצוקת המחלקות הפנימיות בבתי החולים, מערכת החינוך או הרשויות המקומיות. השיח של 'לאן הולך הכסף' הוא שיח של חברת שוק".

למעשה אתה אומר שהקטנו את התקציב של הצבא, ושיש לזה מחיר שלא הפנמנו עד הסוף.

"נכון. הביקורת או החששות שלי הולכים בשלושה כיוונים. הראשון הוא חוסר התאמה בין מה שהצבא עושה לבין משאביו. אני לא קורא בהכרח לתת לו את המשאבים, אבל אם לא נותנים לו יותר משאבים צריך לצמצם את המשימות שלו. וזה אומר שאם אנחנו רוצים מדי פעם להפציץ יעדים איראניים בסוריה ובלבנון, יש לזה מחיר וזה אומר להגדיל את תקציב הצבא על חשבון שירותים אחרים לאזרחים. הדבר השני הוא התהליך המהיר שבו מודל השירות הופך מהתנדבותי למקצועי כי יש לזה מחירים. למשל, ירידה במידת העניין הציבורי במה שעושה הצבא".

"העניין השלישי - אולי מעט מפתיע - הוא תסמונת ההדתה בצבא. כשהצבא מדבר בשני קולות - כשחקן בחברות שוק שמדבר על יעילות ומבחני רווח והפסד, שבו זמנית תובע את הדבר הלא פופולרי שנקרא הקרבה או מוות - הוא צריך לאזן ביניהם, ואחת הצורות היא לאפשר צמיחה של רוחניות בצבא. חיזוקם של כמרים בצבאות ארצות הברית ובריטניה מזוהה עם העובדה שהם אימצו דפוסים של שחקנים בחברת שוק. גם ההדתה בצה"ל היא מכשיר חשוב בידי הפיקוד הצבאי ליצור מחדש מוטיבציה להקרבה, כאשר החברה מסביב מאותתת את ההיפך. פופולרי היום לחשוב שהרבנים נטלו סמכות לא להם, אבל היה מי שעודד אותם, או לפחות איפשר להם לעשות את זה. חינוך אורתודוקסי לאומני, שמציב את הקרבת החיים כערך חשוב, הוא כלי חשוב לצבא להציב סכר להשפעות חברת השוק הליברלי שמאיימות לתוכו ומאיימות על יכולתו להקריב חיים".

רעיונות ואנשים יוצאי דופן שיגרמו לכם לראות את העולם קצת אחרת

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).