להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
לידה ממתינה סאאב 9,000 משנות התשעים ובסמוך סאאב 900 ישנה בצבע קרם. ליד המשרד הקטנטן של גרוסמן, הגדוש בספרות מקצועית בשבדית, מונפת באוויר סאאב 3–9 קבריולה, מכונית יוקרה ספורטיבית נדירה, שהיתה מתחרה לגיטימית לב.מ.וו ולמרצדס. החניון שברחוב נראה כמעט כמו טְרוֹלהֵטַן, עיר הבית של סאאב, חוץ מהעובדה שטרולהטן היא עיר אלגנטית שעוטה כרגע שלג, ואילו פה, במתחם שבין התחנה המרכזית הישנה בתל אביב לזו החדשה, שמש פברואר אופה את הסאאב שעומדות בחוץ עד השחמה. מה שמפתיע אף יותר מריכוז הסאאב האלה רחוק כל כך מסטוקהולם הוא היותן במצב מעולה. משימה לא קלה, בהתחשב בעובדה שחברת סאאב עצמה כבר לא קיימת.
גרוסמן בעבודה על סאאב 95 משנות השבעים. "אני כמו הסאאב: יש לי מיליון קילומטר מכיוון שאני בנוי להיות תכליתי" צילום: עמית שעל
גרוסמן, בן 82, הוא המוסכניק המומחה האחרון בישראל לסאאב, מכונית שמלכתחילה לא היתה נפוצה כאן. את המוסך שלו - כמה חללים גדולים ברחוב לבנדה, שחלק מהם מאוכלסים במכוניות שלא נסעו עשרות שנים - ניתן להגדיר "כאוס": מנוע טורבו חדיש של סאאב 5–9 וערכת מחשבי מנוע ממתינים להשתלה, לצדם ערכת מאיידים של סאאב 96 שייצורה הופסק לפני כמעט 40 שנה, ואלה טובלים בשלל פגושים, מנועים, ציריות. גרוסמן מנצח על הכאוס המכני הזה במיומנות מדהימה. "מאחורי השולחן”, הוא אומר, “ליד השלט הכחול של הסאאב שהבאנו בשנות השבעים תראה מנוע V4 של סאאב מודל 1968. זה המנוע שהחליף את מנועי השתי פעימות. אני מחכה להרכיב עליו את הקרבורטורים, ובזה אני מסיים והמנוע יהיה כמו חדש".
לקוחות של סאאב, הוא מדגיש, הם לא לקוחות של סובארו. סאאב זה אוטו מיוחד: "לחנה מרון, אשה מקסימה, היה סאאב והיא היתה באה לטפל. לליאורה ריבלין היה סאאב. שלמה בראבא נסע בסאאב הרבה שנים. משה דיין אהב מאוד סאאב, היתה לו סאאב 95 וגם לאשתו רות. תא המטען שלו תמיד היה מלא בכלי חפירה ואדמה, הוא אהב עתיקות".
דפיקה נשמעת בדלת המוסך. שלמה וישינסקי הגיע כדי להחליף סוללה. לוישינסקי יש קטע עם שבדיות, הוא בעליהן של וולוו לבנה ישנה ושל סאאב בת 20, צעירה במונחי סאאב. גרוסמן אומר לו שהמכונית תיסע לתיאטרון עוד שנים רבות, גם בלי מצבר מהניילון. וישינסקי מחייך והולך ללטף את הסאאב.
הגישה של גרוסמן, לעומת זאת, היא שבדית־פרקטית לחלוטין. "אין לי סיפורי קשקושים על זה שהלב שלי במכוניות סאאב”, הוא אומר. “אני לא רומנטיקן. אני עובד כל עוד אני יכול. עד שאחרון הסאאב בישראל יהיה על הכביש, אני אהיה שם כדי לטפל".
"מוסכניק שמכיר רק קוריאניות עושה לסאאב נזק, ולי פרנסה"
"סאאב זה אוטו טוב יותר ממרצדס, אבל עם מזל מחורבן", מסביר גרוסמן. "זה אוטו שבנו כדי שייסע בחורף של פינלנד ושבדיה, רק תשים לו שמן בזמן והוא יחיה יותר מהנהג".
קצת היסטוריה: סוונסקה ארופלאן אקטי־בולאגט (תאגיד המטוסים השבדי, ובראשי תיבות SAAB) הוקם ב־1937 כדי לייצר מטוסים לחיל האוויר השבדי. ב־1945 הגיעו בחברה למסקנה שמלחמת עולם נוספת אינה עתידה להתרחש בקרוב, והחליטו להתמקד בייצור מכוניות. המכונית הראשונה, סאאב 92, הוצגה ב־1949. ב־1969 התאחדה סאאב עם יצרנית המשאיות השבדית סקאניה (כיום חלק מפולקסווגן). מאז ידעה סאאב גלגולים רבים, כולל מכירות חוזרות ונשנות ופשיטת רגל. ב־2009 הופסק הייצור והחברה התגלגלה למיזם רכב חשמלי ששמו NEVS, שב־2015 נרכש על ידי הסינים. שנה מאוחר יותר הודיעו הסינים על מחיקת המותג סאאב.
לישראל הגיעו מכוניות סאאב ב־1962, כשחברת רכב סילון קיבלה את הזיכיון. "אני עבדתי במוסך שלהם", מספר גרוסמן. "היו אז סאאב 92, 95 ו־96, מכוניות עממיות עם הנעה קדמית שהיו מאוד נוחות ועמידות, ובישראל מכרו אותן בעיקר לחקלאים. הייתי שוליה במוסך, למדתי היטב את הדקויות של הסאאב ולמה הן שונות מכל המכוניות האחרות, עד שב־1973 פתחתי מוסך סאאב משלי".
עם השנים המותג עבר ידיים, עד שב־1980 ויתרה עליו המחזיקה יפנאוטו. "כשסגרו את הזיכיון קיבלתי את הזכות להיות מרכז השירות ויבואן החלפים של החברה, ישירות משבדיה. אז היו בארץ כמה מאות מכוניות סאאב על הכביש. למען האמת, הנתון הזה לא השתנה. אולי היום יש פחות". רק ב־1998 חודש היבוא, על ידי UMI, שלא השקיעה במותג. הרוכשים אז היו רק מכורי סאאב, בהם רה"מ המנוח אריאל שרון ואלוף במיל' אביהו בן־נון. הפער הזה ביבוא, 18 שנה, הוא הסיבה לכך שרוב הסאאב בישראל הן מכוניות קלאסיות.
גרוסמן נהג לנסוע בסאאב שלו כל יום מכפר סבא למוסך בתל אביב — תחילה בסאאב ישנה משנות השבעים ואחר כך בדגמים חדישים יותר. היום הוא נוסע ברכבת, בגלל הגיל. בשיא הפריחה של הסאאב היו שמונה עובדים במוסך. היום עובדים בו רק גרוסמן ויאיר, אחד משני בניו. "אין כאן סאאב חדשה לטיפול כל יום, כי התנועה הולכת ויורדת. אני חי ממה שיש. פעם אנשים היו באים על כל דבר, היום הם באים רק כשיש להם בעיה גדולה ואחרי שהם הולכים למוסכניקים שהראש שלהם מכוון לטפל בסובארו וביונדאי, מכוניות שלא בנו בשביל טייסים. הם עושים נזק, ואז לי יש פרנסה. מי שיודע לעבוד על סאאב יֵדע גם לתקן מיצובישי. אבל מי שיודע לתקן מיצובישי לא ידע איך לגשת לסאאב. זה אוטו לא פשוט למוסכניק. לוקח זמן לטפל בו, צריך לחשוב".
מכוניות סאאב אכן מורכבות יחסית - לא בגלל בעייתיות מכנית, אלא בשל התעקשותה של היצרנית על הנדסת יתר. "סאאב מייצרת מכוניות שהמפתח שלהן ברצפה. ההתנעה היא בין הכיסא של הנהג לכיסא של הנוסע, כדי שהרגליים של הנהג לא ייפגעו בתאונה. אף אחד אחר לא חשב על זה. בסאאב 3-9 החליטו, לראשונה בעולם, שהמוזיקה תעבור לרמקולים עם סיב אופטי, אז אם מחליפים דלת חייבים לעשות תהליך מיוחד עם מחשב כדי שהסאאב לא תדחה את הסיב האופטי. זו טכנולוגיה שרק אחרי שנים המשיכה למרצדס. בסאאב הרכיבו מגבים לפנסים לפני שמישהו שמע על זה. כיוון שזו היתה חברת מטוסים, יש בסאאב פטנטים שלקוחים מקוקפיט של מטוס, כמו מתקן שמחשיך את לוח המחוונים בלילה כדי שהנהג לא יתבלבל. כשג'נרל מוטורס קנתה את סאאב בשנות התשעים, הם עשו את זה בשביל הטכנולוגיה, לא בשביל העיניים היפות של השבדים.
"סאאב גם תמיד היתה ידועה בבטיחות שלה. הפעם הראשונה שבה נתקלתי בחגורת בטיחות בסאאב היתה בשנות השישים המוקדמות, כשאף אחד פה לא ידע בכלל מה זה חגורה. מכוניות סאאב תמיד השתתפו במירוצי ראלי ולכן השבדים צברו איתן ניסיון. מעולם לא שמעתי על מישהו שנהרג בישראל בתאונה עם סאאב. בשנות השמונים היה לי קליינט שהתהפך בדרך לאילת, אבל הוא יצא מזה והלך לסאאב אחרת".
"אין חלק שאין לנו, אף שהחברה לא קיימת"
סיפורים על לקוחות לא חסר. "מכיוון שסאאב היתה חברה של מטוסים, טייסים אהבו מאוד סאאב", אומר גרוסמן. “היו כאן לא מעט טייסים שהגיעו לטיפולים, חלק מהם נפלו בשבי וחזרו עם סיפורים".
לדבריו, נהגים של סאאב הם קהל שבוי. "ברגע זה יש במוסך עשר מכוניות סאאב”, הוא אומר. “אולי יותר אם מחברים את כל מה שמפורק כאן. יש לקוחות שנותנים לי במתנה. מה שמעניין בסאאב הוא שהן עוברות מאב לבן, או שהבן מוצא סאאב אחרת. יש לנו לקוח מרמת אביב שאבא שלו היה קליינט שלנו. בשנות השמונים האבא קנה סאאב חדשה והעביר את הסאאב 95 הישנה לבן שלו, שהיה נהג חדש. הסאאב הזו עמדה שנים עד שהבן היה צריך להרוס את הבית שלו ולבנות בית חדש. הבן שיפץ אצלנו את הסאאב לפני כמה שנים למצב נסיעה כמחווה לאביו המנוח. על סאאב טובה לא מוותרים, הלקוחות מתמכרים אליה, מי שיש לו לא מוכר. זה לא דרעק יפני, זה אוטו שנוסע מיליון קילומטר בקרח ושלג, צריך רק לדעת לטפל בו".
גרוסמן מחזיק, לטענתו, במלאי חלפי סאאב הגדול בישראל. "יש כאן עשרות אלפי חלפים”, הוא אומר. “אין חלק שאין לנו, ומה שאין אנחנו יודעים לייבא אף על פי שסאאב לא קיימת. מכיוון שהסאאב לא שווה הרבה, יש לקוחות שקונים כמה סאאב ומביאים לי שאעשה מזה מיש־מש וארכיב יחד. יש לי סוד מקצועי: אני נוסע לאמריקה בחג המולד, כי אז אין לפירוקיות עבודה. אני הולך לפירוקיה של סאאב, עומד בשלג לבד ומפרק חלקים. אם לקוח רוצה לשמר סאאב ישנה, אני עושה את זה. עוד לא קרה בחיים שלי שהרמתי ידיים. סאאב זה אוטו שלא נכנע לשום דבר, אז שאני אכנע בגלל בעיה באוטו?".
עם זאת, גרוסמן מבין היטב שכמה עשרות מכוניות של חברה ללא עתיד לא יספקו פרנסה הולמת לו או לבנו. "אנחנו מחכים שיביאו לישראל את NEVS, גלגול המכונית החשמלית של סאאב”, הוא מסביר, “אבל כנראה זה לא יקרה בימי חיי. בינתיים אני כאן, מתקן סאאב. אני כמו הסאאב: יש לי מיליון קילומטר מכיוון שאני בנוי להיות תכליתי. זה שיצא מהחיים שלי גם סיפור מעניין, זה לחלוטין בטעות".
