"זה לא שיש איזה אבקה מיוחדת בפריפריה שגורמת לאנשים להיות בעלי הכנסה נמוכה"

"הפער בין יוצאי עדות המזרח לבין עדות אשכנז הצטמצם לראשונה אחרי הרבה מאוד שנים, ולא בשיעור זניח, אלא בשיעור משמעותי, וזו מגמה שנמשכת בשנים האחרונות", כך מתאר פרופ' מומי דהן, מהכלכלנים הבולטים בישראל, את ממצאי אחד ממחקריו העדכניים. "הפער העדתי עדיין לא נסגר, אבל הוא הולך ומצטמצם. וזה אחרי שבמשך עשרות שנים המחקרים הראו שהפערים הבין עדתיים לא רק מצטמצמים אלא מתרחבים. במובן הזה אלה חדשות מאוד מאוד משמחות. אנחנו רוצים לראות סגירה של הפער, ושיש שוויון הזדמנויות".

בראיון לפודקסט הכמוסה מבית כלכליסט מתאר פרופ' דהן, המלמד כיום בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים, “צמיחה בלתי רגילה" של המעמד הבינוני-גבוה המזרחי. "אם בעבר מזרחיים כמעט ולא איכלסו את העשירונים העליונים של ההכנסות, היום יש יותר מזרחיים מחלקם באוכלוסייה גם בעשירון השביעי, גם בעשירון השמיני וגם בעשירון התשיעי. והמחקר שלי מראה שגם בעשירון העליון המזרחיים נמצאים כמעט כמו חלקם באוכלוסייה".

פרופ' מומי דהן. "ההבדל הגדול הוא לא בין פריפריה למרכז, אלא בין אלה שיש להם השכלה ואלה שאין להם" צילום: רפי קוץ

דהן רואה את התופעות האלה כאשר הוא מסתכל על נתונים יבשים, כמו התפלגות ההכנסות במשק. אבל הוא מציע גם עדויות מהשטח למגמות שהוא מתאר. למשל, "הופעות של זמרים מזרחיים בקיסריה. חלק מהפריחה של הזמר המזרחי היא בגלל הפריחה של המעמד הבינוני-גבוה המזרחי, שיכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס בכמה מאות שקלים לקיסריה או לנוקיה, ולצפות בזמר המזרחי האהוב עליו".

בראיון פוקח עיניים, דהן מזכיר שאי-השוויון בארץ עדיין גבוה ביותר בהשוואה עולמית, מפרט את חלקה של הממשלה במצב הלא מחמיא הזה, וגם מסביר למה לכולנו צריך להיות אכפת מאי-שוויון - ולא רק מטעמים מוסריים, אלא גם מטעמים כלכליים נטו. "אי-שוויון מופרז עלול להעיד גם על חוסר יעילות כלכלית. כי אם מפלים קבוצה מסוימת לרעה, אם זה נשים, ערבים, או כל קבוצה אחרת, זה אומר שיש קבוצה מסוימת שהפוטנציאל הכלכלי שלה אינו ממומש במלואו".

אבל אולי, בכל זאת, אין טעם להתעסק יותר מדי באי-שוויון? יש טענה כזאת: במקום להתעסק בשאלות על אי-שוויון וחלוקת הכנסות, עדיף לשאול איך אפשר לצמוח יותר מהר. במקום לשאול איך לחלק את העוגה, עדיף לשאול איך אפשר להגדיל את העוגה.

לדהן יש תשובה: יכול להיות שאי-שוויון מפריע לצמיחה. למשל, כשיש אי-שוויון גבוה יותר, יש גם יותר אנשים שלא יכולים להשקיע מספיק בחינוך של הילדים שלהם. והם גם נוטים להביא יותר ילדים. והתוצאה היא שמדינות עם אי-שוויון גבוה הן מדינות שבהן ההשקעה בהון האנושי נמוכה. כדי להדגים את זה, דהן מציע את הדוגמה של דרום קוריאה והפיליפינים. האחת צמחה בעשורים האחרונים בצורה פנומנלית, השנייה דרכה במקום. "כל ההבדל נובע מההבדל ביכולת של ההורים להשקיע בילדים שלהם. ולכן אי-שוויון הוא שאלה מרכזית גם בכלכלה".

ואם לחזור לישראל, הרי שדהן מסביר שהגידול בהשכלה הוא גם גורם מרכזי לצמצום הפערים שנרשם אצלנו. ויותר מזה, ההבדלים בהשכלה הם גם אלה שמסבירים, לפי דהן, את הפערים בין המרכז לפריפריה: "זה לא שיש איזה אבקה מיוחדת בפריפריה שגורמת לאנשים להיות בעלי הכנסה נמוכה. ההכנסה הנמוכה בפריפריה היא בעיקרה תוצאה של השכלה נמוכה. כלומר, אחרי שמנטרלים את ההבדלים בהשכלה, כמעט ואין הבדלים בהכנסה בין פריפריה למרכז. כך שההבדל הגדול הוא לא בין פריפריה למרכז: ההבדל הגדול הוא בין אלה שיש להם השכלה ואלה שאין להם השכלה. זה ההבדל הגדול בזירה הכלכלית הנוכחית בישראל".

דהן אומר כי "השכלה היא אולי מכשיר המוביליות המרכזי כיום, ללא קשר אם אתה נמצא בפריפריה במרכז או מאיזה מוצא אתה. אם אתה מצליח להשיג דרך להשכלה יותר גבוהה, מצאת דרך להצליח בשדה הכלכלי. והאמת שאנשי הפריפריה יודעים את זה וגם אנשי המרכז יודעים את זה, המזרחים יודעים את זה והאשכנזים יודעים את זה. תמיד ההשכלה היתה חשובה, והיום היא עוד יותר חשוב".

בפרק מרתק של הכמוסה, דהן מסביר מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפערים בישראל, למה הוא מזדעק כשמציעים "לנכות את הערבים והחרדים" מנתוני אי-השוויון, וגם למה כדאי להיות אופטימי: זה פשוט עניין של חישוב עלות-תועלת.

רעיונות ואנשים יוצאי דופן שיגרמו לכם לראות את העולם קצת אחרת

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).