התרופה הפוליטית של ניסנקורן

רק בתחילת השבוע הודיע יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על הצטרפותו למפלגת חוסן לישראל תוך הצהרה ש"הבחירות ב־2019 גורליות, ואני לא יכול לעמוד מנגד". אתמול הוא אכן לא עמד מנגד כשהצליח כבמטה קסם לרפא עשרות נהגי קטר של רכבת ישראל שלא הצליחו להגיע לעבודה בשל מחלה מסתורית.

לפני חמישה חודשים התרחש ברכבת אירוע דומה, כשיותר מ־30 נהגים חלו בנגיף מסתורי שלא אפשר להם להגיע לעבודה, ועשרות נסיעות בוטלו. אז לקח בין 24–48 שעות עד שהעובדים חזרו לעבודה. הפעם נדרשו רק כ־8 שעות להבראתם. ההבדל העיקרי בין שני האירועים הוא מצבו של ניסנקורן. עד לפני חצי שנה הוא היה יו"ר ההסתדרות שרק השלים רפורמה היסטורית בחברת החשמל, ועתה הוא פוליטיקאי, מועמד לתפקיד כלכלי בכיר, אחד שלא יכול להרשות לעצמו שידבק אליו אפילו רסיס של ספק שהוא מחובר למחוברים ולא לאזרחים. ולכן, ניסנקורן היה צריך לבחור אתמול בין שתי אפשרויות: לשבת על כס הנאשמים, מול אלפי נוסעים זועמים שלא קיבלו מענה ברכבת, והד תקשורתי רחב, או לקטוע את המפגע הפוליטי באיבו תוך הוכחת שליטה בארגון וחשיפה רשמית של השקר הגס של הנהגים.

השיבושים אתמול ברכבת צילום: YNET

ברכבת ישנם עדיין סכסוכים פתוחים, אבל בינתיים האזרחים יכולים להתנחם בכך שיו"ר ההסתדרות בעדם לפחות כל עוד הוא לא מעוניין שהתוהו ובוהו של הרכבת ידבק בו. ההנחה הזו תהיה אולי תקפה גם לסכסוכי עבודה נוספים שתלויים ועומדים דוגמת זה בנמל אשדוד, שדרכו עוברות רוב הסחורות במשק והשבתתו תביא לפגיעה קשה בציבור.

סיפור ה"מחלה" של הנהגים יכול היה גם להיראות אחרת. ב־2014 ניסה שר הכלכלה אז נפתלי בנט לאשר תקנות לפיהן כל הצהרת מחלה של עובד מייד תשלח אותו לרופא תעסוקתי לוודא את חומרתה. מי שבלם את המהלך היו ח"כ חיים כץ וההסתדרות, כשניסנקורן היה אז יד ימינו של היו"ר עופר עיני.