כחלון נשלח לשיעור על מגבלות הכוח ברגע הכי לא מתאים עבורו

הודעת מחלקת הבג"צים, שאמורה לייצג את עמדת שר האוצר מול בג"ץ, העבירה מסר לפיו מדיניות ההימנעות המוחלטת של כחלון מהעלאת מחירים כל כך לא סבירה, שבפרקליטות לא מוכנים להגן עליה; גם במקרה החלב וגם במקרה הטבק לגלגול.

משה כחלון. לומד את מגבלות הכוח צילום: צילום מסך שידור לע"מ

שני המקרים מלמדים לא מעט על התנהלות כחלון, לטוב ולרע. על שולחנו של כחלון הונח עוד אשתקד פתרון להעלאת מחירי החלב, אך זה לא קודם בגלל שהיו לו מתנגדים. כעת, עם התקרבות הדיון בבג"ץ בעתירה שהגישה תנובה נגד הימנעות משרד האוצר מקבלת החלטה, כחלון לא בוחל בגלגול האשמה אל הפרקליטות. בסרטון שהפיץ בסוף השבוע אמר כי "לצערי פרקליטות המדינה מסרבת להגן עלינו בבג"ץ מפני תנובה".

אלא שמדיניות של מאבק בחברות הגדולות שגוזרות על הציבור מחירים גבוהים לא יכולה להסתפק במניעת העלאתם של מחירי מוצרים בפיקוח רגע לפני בחירות. בכל זאת, נדרשת עבודה קצת יותר רצינית ומעמיקה. לכחלון היה אפשרות לבצע עבודה כזו ולהוביל מדיניות לפני כשנה, אך הוא ויתר על כך. אם הוא היה מקדם את רפורמת החלב בחוק ההסדרים של 2019 ייתכן שעלויות הייצור של הרפתות לא היתה עולה. אך משכך לא קרה, מנגנון העלאת המחירים המפוקחים קובע שברגע שמחירי הגלם מתייקרים אין מנוס מהעלאת מחיר המוצר הסופי לצרכנים.

כך יצא שבעיצומה של תקופת בחירות כחלון ימצא עצמו "חתום" על התייקרות של מחיר מוצר יסוד, ויצא במתקפה חריפה וישירה נגד יצרנית החלב תנובה: "לא חייבים לקנות מאנשים שמעלים לנו את המחירים בצורה צינית ומיותרת כדי לגרוף רווחים מעל ומעבר למגיע להם".

אף שהאמירה נכונה בבסיסה - תנובה שהודיעה על חלוקת דיבידנד של 200 מיליון שקל בסוף השנה שעברה אינה חברה שצריך לרחם עליה - היה כדאי שכחלון יעשה יותר כדי לפתור את הריכוזיות בשוק מוצרי החלב. ודאי כשמדובר בקטגוריית מוצר שמחירו תחת פיקוח ושחרם צרכנים בו פשוט אינו רלבנטי, שכן המחירים גם כך מתיישרים מעלה.

אותו דבר נכון גם למדיניות כחלון בתחום מחירי הטבק לגלגול. זו לא באמת מדיניות, ודאי שלא סדורה. כחלון זעק נגד העלאת המס על הטבק, אך בג"ץ לא באמת דרש להעלות את המס אלא רק להשוות בינו לזה שמוטל על סיגריות רגילות. במצב שנוצר על רקע הפחתות מסים קודמות והגדלת הוצאות שלא גובו כיאות במקורות תקציביים, לא נותרה ברירה. מדיניות ה"גם וגם וגם" התפוצצה לכחלון בפרצוף.

קל לכחלון להאשים את הפרקליטות ואת בג"ץ, אך האשמה האמיתית מוטלת עליו כמי שסירב להתעמק בשינוי חוקי המשחק באופן יותר רציני ופחות פופוליסטי. הסבירה זאת היטב שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז, שבפסק הדין בעניין המס על הטבק לגלגול כתבה כי "מדיניות אינה מילת קסם הפוטרת את הרשות המבצעת מהחובה לנהוג בשוויון או לבחון טענות רציניות בדבר השלכה שלילית של החלטתה על זכויות, במקרה זה הזכות לבריאות." בפשטות, השופטת אמרה לכחלון שיפסיק להתחבא מאחורי מדיניות.

שר האוצר סירב להכיר בכך שעליו להשוות את המס שנועד לדכא צריכה של מוצרים שמסבים נזקים בריאתיים וסביבתיים זהים; והוא התעלם מהקביעה בחוק שבהיעדר נימוקים מתאימים, הוא אינו רשאי לדחות את המלצות ועדת המחירים. הבחירות שהגבירו את הלחץ של כחלון מונעות ממנו לספק נימוקים טובים, שכן פשוט לא נשאר לו זמן. כך, פוליטיקאי חד ומנוסה ככחלון נאלץ ללמוד על מגבלות כוחות ברגע הכי לא מתאים לו.