הצטרפות ניסנקורן היא הימור מסוכן עבור גנץ

1. מעט מאוד ידוע לנו על התוכניות, האג'נדות והחזון של בני גנץ שמתכוון לכבוש את ראשות הממשלה. בחינת אוסף האנשים שביקש סביבו למילוי רשימתו לכנסת (הסקרים מעניקים לו 20 מנדטים בתרחיש הגרוע ביותר) נראה כמארג אקלקטי לא ברור, יצור כלאיים שקשה לזהות בו סוג של מכנה משותף. הוא גם לא מסייע להבין לאן באמת הוא מתכוון להוביל את מדינת ישראל.

אם סימני השאלה הם גדולים לגבי סוגיות חיוניות כגון ביטחון ודת ומדינה - הם מגיעים למימדים אסטרונומיים כאשר עסקינן בסוגיות הכלכליות. העובדה ששאר המפלגות נוקטות גם הן במדיניות עמימות בנושא הכלכלי – משרתת את גנץ. אלא שהיום, לפחות בעקיפין, ניתן להתחיל להבין מה גנץ מבקש לשדר עם הצטרפותו של יו''ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לשורות מפלגתו. גנץ הבטיח לניסנקורן שיריון בחמישייה הפותחת ותפקיד של שר כלכלי בכיר (שר התעשייה או אפילו שר האוצר).

מימין: בני גנץ ואבי ניסנקורן צילום: הדרי

2. ברור מה ניסנקורן רצה להשיג עם המהלך: הוא לא הצליח להשתלט על המנגנון הכל כך מסובך ומורכב של ההסתדרות, ארגון מסואב, לא שקוף, שתוקע את התפתחות המשק הישראלי. למרות כל ההצהרות, הוועדים החזקים ממשיכים להטיל אימה על כל יו"ר שמאיים הציג שינוי. מה שממש לא ברור הוא מה מצא גנץ בניסנקורן. מדברים על ניצול המנגנון ההסתדרותי, שכן חוסן לישראל היא מפלגה חדשה שנוצרה יש מאין והיא לא תספיק להתארגן לקראת הבחירות. אלא שכאמור, מי שמאמץ הסבר זה, מעריך הערכת יתר את כוחו של ניסנקורן בהסתדרות. כאמור, הוא לא יו"ר חזק ולא ממש הצליח להזיז את המאסות. חברי ההסתדרות לא צפויים ללכת בעקבותיו, וככל הנראה, הם ימשכיו להצביע ל"ביבי" - או לכוכב החדש ישן שהטיב עימם בקדנציה האחרונה - משה כחלון.

3. עם כל הכבוד לניסנקורן, הוא נטול ניסיון ממשלתי. הוא מעולם לא עיצב מדיניות כלכלית. אסור להתבלבל: לדרוש תוספות תקציביות - לא משנה אם הן למען העלאת שכר מינימום או להנהגת ביטוח סיעודי - אינה גיבוש או הובלת מדיניות. דרישות אינן מדיניות. מעניין לראות את ניסנקורן בהזדמנות הראשונה בה הוא יצטרך "לקצץ", "להוריד", "להפחית" משהו, אפילו לתעדף משהו על פני משהו אחר - שכן אם האוצר או הממשלה בה הוא יהיה חבר לא יסכימו לכל הגחמות שלו כפי שכחלון עשה - נשק השביתה איננו עומד לרשותו. אגב, בניגוד ליו"ר הקודם עופר עיני ואפילו עמיר פרץ, ניסנקורן אינו נהנה מתדמית חיובית במיוחד או מוניטין רב בקרב המגזר העסקי -  שם הוא לא נתפס כדמות מנהיגותית או כריזמתית שיידע להוביל את המשק לפיתוח והישגים חדשים, לבטח לא לרפרומות מבניות מרחיקות לכת הכל כך נחוצות בימים אלו.

כחלון וניסנקורן. בגידה קשה לעיכול צילומים: אלכס קולומויסקי, דנה קופל

4. מי שחושב שניסנקורן הצליח לעשות דברים מדהימים למען עם ישראל כולו בהיותו יו''ר ההסתדרות מפספס נקודה קטנה: הצלחתו של ניסנקורן כ"דמות ממלכתית" בזירה הכלכלית מוסברת כמעט כולה במשה כחלון, ותו לא. אילמלא כחלון, שהפך את ניסנקורן לשותפו העיקרי הן למדיניות והן בפוליטיקה ותמך בו בבחירות לראשות ההסתדרות  - אותה "הצלחה" היתה נראית הרבה פחות עוצמתית ומרנינה. אגב, בהקשר הזה, חשוב לציין כי ההתנהלות של ניסנקורן בימים האחרונים מאפשרת לגנץ - אך גם לציבור - ללמוד משהו על יו''ר ההסתדרות הפורש: הוא בעל נטיות בוגדניות. גורמים המכירים את שני השחקנים נעו בקדנציה האחרונה יד ויד הגדירו את המהלך של ניסנקורן כ"בגידת המאה". אחד מהם הסביר כי "אפילו בעולם הפוליטי הציני הבגידה של ניסנקורן בכחלון היא בלתי נתפסת". היא אכן קשה לעיכול, אפילו לאלו שראו בחיבור הזה אחד מהמהלכים המסוכנים ביותר עבור המשק הישראלי.

5. מי שכבר ניצל את המהלך באופן מבריק לצורך הקמפיין הוא לאו דווקא גנץ (שלא בטוח בכלל שיראה פירות פוליטיות ממנו), אלא נפתלי בנט, יו''ר הימין החדש, שצייץ: "גנץ הוכיח הערב שההסתדרות והוועדים הגדולים לפני הכל. במקום לדאוג לציבור הישראלי כולו, להוריד את יוקר המחיה לטובת השכבות החלשות, גנץ מתחבר עם הוועדים החזקים. אתם יכולים לנחש מה זה יעשה לתלוש החשמל, לפנסיות של המחוברים, לשביתות בנמלים, לאפשרות להזיז משהו בשירות הציבורי שכל כך זקוק להתייעלות. ניסקורן איש שמאל מובהק, והחיבור עם גנץ אינו מפתיע". המסר שגנץ מבהיר עם צירופו של ניסנקורן הוא בעייתי ביותר עבור הימין הכלכלי, שגם אם מתעב את בנימין נתניהו, עלול להרגיש נבגד הערב. אחרי שרדף אחרי אורלי לוי אבקסיס, הציע חופש מוחלט לכחלון ועכשיו - אחרי שכולם סירבו לו, צירף יו''ר הסתדרות מיליטנטי - גנץ מבקש להציג עצמו (בעיקר עבור אלו שאינם מבינים כלכלה) כ"חברתי". מה זה חברתי? ובכן, ממש לא ברור. אבל אנו כבר יודעים מה התוצאה של אותה חברתיות: המשך הגדלת תקציבי המדינה ללא הגדלת המסים דבר שמבטיח הגדלת הפער בין הכנסות המדינה להוצאות; גירעון שמאיים להגיע ל-4% תמ"ג; עלייה ביחס חוב-תוצר אחרי ירידה רציפה ומתמשכת במשך עשור; עצירה מוחלטת של רפרומות מבניות (וביצוע רפורמות "סרק" כמו הרפורמה במשק החשמל והרפורמה במשק החלב), ובריחה מאחריות.

המהלך של גנץ הערב, עוד יתברר כהימור מסוכן.