שרגא ברוש שקל להעביר מפעל שבבעלותו לירדן

רק לאחרונה, בעקבות עסקה שביצע ברוש למכירת השטח של המפעל, הוא הפך לשוכר של המבנה תמורת 4.9 מיליון שקל בשנה, ומחויבותו למקום פחתה.

עוד נודע, כי הבדיקה שערך הייתה מעמיקה, וכללה גם נסיעה לירדן לפני כחודשיים ופגישה עם רשות ההשקעות במדינה. הרקע: עלויות הייצור בישראל שממשיכות לעלות, וכן הרגולציה המתגברת. עם זאת, בשלב זה החליט ברוש להישאר בארץ. מקורביו גם הזהירו אותו שמפאת תפקידו בהתאחדות, הוא "יזכה" לביקורת ציבורית חריפה באם יעביר את המפעל.

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים צילום: עמית שעל

בנוסף, נודע שברוש יכריז תוך מספר חודשים על סיום תפקידו, ושאת מקומו ימלא רוני קוברובסקי מנכ"ל קוקה קולה ישראל, מתוקף תפקידו כיו"ר מועצת התעשיינים. אם חברים בהתאחדות לא ידרשו בחירות חדשות, קוברובסקי יהפוך לנשיא הקבוע של ההתאחדות.

מפעל סלינה מייצר אריזות מתוחכמות מפוליאתילן ופוליפרופילן לתעשיית המזון, בעיקר לתוצרת חקלאית, השומרות על אורך חיי המדף של המוצר. המפעל מעסיק כ־120 עובדים, ומחזור מכירותיו עומד על 70 מיליון שקל בשנה, 65% מהם ליצוא. ברוש אמר: "קיבלתי הצעה לעבור לירדן ובדקתי את האפשרות הזאת. כאיש עסקים חובתי לבחון הצעה למקום שבו העלויות נמוכות דרמטית בהשוואה לעלויות המזנקות בארץ: שכר עובד בירדן הוא 200 דולר, כשבארץ עלות עובד בסלינה, כולל משמרות וכו', היא 13 אלף שקל. החיסכון במקרה שלי: מיליון שקל בחודש, שהולכים לשורת הרווח.

"בארץ, בגלל מדיניות הממשלה, עלויות הייצור טיפסו בתוך 8 שנים ב־20% - אבל המחיר לא, והרווחיות נשחקת בהתמדה. בנוסף, הרגולציה מכבידה מיום ליום, ולנהל מפעל זה אתגר גדול מאוד. למרות זאת החלטתי להישאר, גם מטעמים ציוניים".

לדברי מקורבים לנושא, גם ההרעה ביחסים עם ירדן השפיעה על ההחלטה, וייתכן שבטווח הארוך, כשברוש יהיה אדם פרטי, המפעל יועתק לירדן או למקום אחר בחו"ל. יצוין כי בשנים האחרונות, במקביל לקשיים המתרבים של המפעלים המקומיים, בעיקר בתחום העלויות, גדלה כמות המפעלים המעתיקים את פעילותם לחו"ל, או מתרחבים לשם בהקמת קווי ייצור נוספים.

ברוש רכש את מפעל סלינה ב־2012 מידי כונס נכסים, לאחר שהמפעל נקלע לקשיים, ב־24 מיליון שקל. לאחרונה מכר את קרקע המפעל ב־81 מיליון לקרן השקעות בנדל"ן בשם סלע קפיטל, רווח של פי 3.5. אזור המפעל אמור לעבור בקרוב שינוי ייעוד ממלאכה למסחר ומגורים.