"אין מחילה למערכת שמביאה חולים למצב כזה"
ד"ר מעין גלבוע אוהבת את עבודתה אך לא מוכנה לסלוח על קריסת בתי החולים הגורמת לפגיעה אנושה במטופלים. טור אישי של רופאה פנימאית
08:0907.02.19
אני אוהבת את העבודה שלי. "למרות כל הקשיים - המטופלים הקשים והרבים, התנאים הפיזיים הבלתי אפשריים, שעות העבודה הארוכות וחוסר האונים מול מחלות חשוכות מרפא - אני יכולה לדבר שעות על כמה שאני אוהבת את העבודה שלי. כששואלים אותי איזו רופאה אני, ואני עונה פנימאית - לא נדיר שאקבל תשובות כגון 'משתתפת בצערך', 'איך את עושה את זה', 'מזל שיש אנשים כמוך שמוכנים לעבוד שם', ובעיקר מבטים של 'מה בחורה נחמדה כמוך עושה במקום כזה'".
העבודה שלי בכותרות כי לצערי אנחנו בקריסה. "כל המערכת הרפואית בקריסה, והנקודה החלשה ביותר שאליה היא מתנקזת היא הזקנה במסדרון בפנימית והמיון שעולה על גדותיו. עומס העבודה הוא קשה ושוחק, אבל המצב שבו אנו נאלצים לטפל בחולים במסדרון הוא בלתי נסלח. לאף אחד לא מגיע אובדן הכבוד והפרטיות שכרוך בשכיבה במסדרון. אין כל תירוץ ואין מחילה למערכת שמביאה את החלשים, הקשישים והחולים שבה למצב כזה".
ד"ר מעיין גלבוע. בת 34, נשואה + 3. מתמחה במחלקה פנימית ד' בבית החולים שיבא בתל השומר צילום: עמית שעל ליבת יום העבודה היא הביקור הגדול. "הבעיה שהולך ומתקצר הזמן שמוקדש לשיחה ובדיקה של המטופל, למעבר מדוקדק על ההיסטוריה הרפואית, על תוצאות המעבדה וההדמיה ולהחלטות על המשך הטיפול. זה חשבון פשוט - יותר מטופלים על אותו מספר של רופאים, משמע פחות זמן להתעמקות בכל חולה".
לחלק מהמטופלים אנחנו לא יכולים לעזור. "חלקם נשארים במחלקה ימים ארוכים כיוון שידה של המשפחה אינה משגת לשלוח אותם לבית אבות, אחרים ממתינים שבועות למקום במחלקת שיקום או למיטה פנויה במחלקה לטיפול ממושך, מחלקות שנמצאות במחסור תמידי של מיטות. חלק מהמטופלים בכלל לא היו צריכים להגיע אלינו, מצבם אינו מצריך בירור באשפוז, אבל גם רפואת הקהילה קורסת ורופאי המשפחה מפנים אלינו מטופלים בתקווה שבבית החולים יוכלו לזרז בירורים ובדיקות אשר היו צריכים להתבצע בקהילה".
כל הכשלים במערכת מתנקזים לפנימית. "אנו היחידים שלא יכולים לברור את המטופלים שלנו, לקבוע שעות קבלה ולתאם תורים. החולים מתדפקים על דלתותינו ואנחנו מקבלים אותם כיוון שהם חולים מדי מכדי ללכת הביתה. במצב הנוכחי אנו מטפלים יותר ויותר בכיבוי שריפות של כל המערכת, ופחות במתן הערך המוסף שאנחנו יכולים לתת ושמגיע למטופלים שלנו".
אני לא עוף מוזר. "כמוני יש עוד הרבה רופאות ורופאים, ואני מוקפת באנשים טובים שבחרו בעבודה הזו שהיא גם שליחות כי הם נהנים ממנה ואוהבים אותה. אנחנו רוצים להצליח בעבודה שלנו, אבל גם הצלחה של 90% אינה מספקת כשעוסקים בחיי אדם. סביבת העבודה שלנו מאוד לא סובלנית לטעויות, אך לצערי גורמת אותן. עומס העבודה, השעות הארוכות והעבודה בסביבה צפופה מעלים את הסיכון לשחיקה ולטעויות אנוש".
אני מוכרחה לזעוק על קריסת המערכות. "אין פתרון קסם אחד שיוביל לתיקון מיידי שלה. לא מדובר בעוד כמה תקנים או עוד כמה מיטות. יש צורך בשינוי תפיסתי והבנה שהתהליכים המתרחשים במערכת הבריאות מאיימים עלינו לא פחות מאיראן או מחמאס, ושהמצב כנראה רק ילך ויחריף. חשוב שהבריאות תתפוס מקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי שלנו".
סביבת העבודה שלנו מאוד לא סובלנית לטעויות, אך לצערי גורמת להם. עומס העבודה מעלה את הסיכון לטעויות אנוש"
