"עצם העובדה שאנחנו מדברים על פייק ניוז מראה שהוא מצליח"

לפני שבועיים פרסם "Science", מכתבי העת המדעיים המובילים בעולם, מחקר של ד"ר ניר גרינברג, שמצוטט מאז בכלי תקשורת בשלל מדינות. במשך שנתיים בחן גרינברג, עם המנחה שלו פרופ' דיוויד לזאר, את החדשות המזויפות המצויצות בטוויטר, בניסיון לבדוק אם אכן, כפי שנטען לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הן נפוצות יותר מחדשות אמיתיות. לשם כך הוא הרכיב וניתח מדגם מייצג של 16 אלף חשבונות טוויטר של בוחרים אמריקאים.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

גרינברג (35), שגדל בלהבים, "מתכנת פחות או יותר מגיל 9", בחופשים מבתי הספר עבד בחברת התוכנה של אביו, אחרי הצבא עבד בסטארט־אפ, ויש לו תואר ראשון בפיזיקה ומדעי המחשב. אחרי ששקל להתמקד באסטרונומיה ("לקח לי זמן להבין שאני מתעניין בחיים בכדור הארץ יותר מבחיים מחוץ לו") בחר לעשות דוקטורט באוניברסיטת ראטגרס, שעסק ב"שאלות על החיבור בין אנשים למערכות מידע ופיתוח מדדים כמותיים לצריכת מידע אונליין". כעת הוא משלים פוסט־דוקטורט בהרווארד ובאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון.

ד"ר גרינברג, לפני שבועיים בהרצליה. "צריך לחשוב על הגבלות סבירות לשיח הפוליטי בפלטפורמות הדיגיטליות" צילום: דנה קופל

מה המחקר הטרי שלך גילה על הפייק ניוז בטוויטר?

"כותרת המחקר היא הריכוזיות של הצריכה והשיתוף של פייק ניוז. אם נתייחס לטענה שפייק ניוז יותר פופולריות מחדשות אמיתיות, הרי שהמחקר שלנו מראה שזה בכלל לא המצב, ויש בזה משהו אופטימי. מתוך כלל התוכן הפוליטי שהיה זמין לבוחרים בטוויטר, 5% מגיעים ממקורות מפוקפקים. כלומר, זה לא שפייק ניוז או מקורות פייק ניוז יותר פופולריים מחדשות אמיתיות. נכון, גם 5% זה מידה לא מבוטלת. אבל אפילו ה־5% האלה ריכוזיים מאוד מאוד: 80% מהתוכן ממקורות מפוקפקים נצרך בידי 1% מהאוכלוסייה, ו־0.1% מהאוכלוסייה שיתף 80% מהתוכן. זה אומר ש־16 חשבונות בלבד מתוך אותו מדגם של 16 אלף צייצנים היו אחראיים לעיקר השיתוף של התוכן הזה".

יכול להיות שאותו 1% מהבוחרים שצרך את רוב הפייק ניוז היטה את הבחירות?

"טענה לגיטימית, אבל כיום הקונצנזוס בקהילה האקדמית הוא שהיא לא כל כך סבירה. עם זאת, וזה הממצא הכי מדאיג, אם מניחים בצד את ה'סופר־משתפים' וה'סופר־צרכנים' של תוכן פוליטי, כלומר מסתכלים על 99% מהאוכלוסייה, ובתוכה מפרידים בין ימין לשמאל, אנחנו רואים שפחות מ־3% ממצביעי שמאל צרכו כמות משמעותית של תוכן ממקורות פייק ניוז (לפחות אחד מתוך 20 ציוצים פוליטיים ממקורות פייק ניוז), בעוד אחד מתוך שבעה אנשים בימין צרך כמות משמעותית כזאת של פייק ניוז, או יותר".

מה המשמעות של הצריכה המוגברת הזאת בימין?

"עבור 16% מהאנשים בימין, פייק ניוז היוו יותר מ־5% מהתוכן הפוליטי שאליו נחשפו בטוויטר. שוב, זה לא אומר שהפייק ניוז מחליף את כל תקשורת המיינסטרים. אפילו במקרה של הצרכנים הכי כבדים של פייק ניוז עדיין עיקר החדשות שראו הגיע מהמיינסטרים. אבל זה משהו שאנחנו צריכים לשים לב אליו".

"די נמנענו מלנסות לספק הסברים, גם כי הדאטה לא מדברת על זה במישרין. צריך גם לזכור שהמחקר שלנו מתמקד במערכת בחירות אחת, ויכול להיות שבמחזור הבא הדברים יתחלפו".

ובכל זאת בולט שככל שעוברים מהשמאל לימין יש חשיפה הולכת וגוברת לפייק ניוז.

"בהחלט. זה משהו שעולה באופן ברור מאוד מהממצאים. ועוד ממצא שאנחנו מציגים, ולא יותר מדי מפרשים, נוגע לגיל. לצערי נראה שאנשים מבוגרים יותר צורכים יותר פייק ניוז. וזה נכון בכל קבוצות האוכלוסייה, ללא קשר לנטייה פוליטית".

תוכל להרחיב?

"מה שמצאנו הוא שיש מתאם מובהק מאוד בין גיל למידת החשיפה לפייק ניוז. בכל הקבוצות הפוליטיות, מהימין הקיצוני עד השמאל הקיצוני, ראינו שמידת החשיפה לפייק ניוז עולה עם הגיל. ראינו גם אפקט דומה בסבירות שמבוגרים ישתפו פייק ניוז בעצמם. האפקט באופן אבסולוטי לא גדול מאוד (מבחינת חשיפה מדובר בעלייה של עד כ־2%-3% מתוך כל התוכן הפוליטי בפיד של אנשים), אבל בהינתן ששיעור החשיפה לפייק ניוז מלכתחילה הוא באחוזים בודדים מדובר בעלייה די גדולה יחסית".

יכול להיות שלמבוגרים יש פחות אוריינות דיגיטלית?

"יכול להיות. בשלב זה הסיבות לממצאים האלה לא ממש ברורות. יכול להיות שמדובר בירידה קוגניטיבית, כלומר ביכולות זיכרון פחותות. יכול להיות שזה עניין של אוריינות דיגיטלית. ויכול להיות שזה פשוט משהו שמאפיין את קבוצת הגיל הנוכחית ושלא ימשיך כך בעתיד. מה שברור הוא שכרגע מבוגרים צורכים ומשתפים יותר פייק ניוז מאחרים עם אותן נטיות פוליטיות, עניין בתחום ומאפיינים אחרים. ולא רק אנחנו מצאנו את התופעה הזאת: לפני כחודש התפרסם מאמר נוסף שהשתמש בשיטות אחרות לגמרי והסתכל בכלל על פייסבוק ולא על טוויטר והראה את אותן מגמות בדיוק" (המחקר, שנעשה בידי אנשי פרינסטון ו־NYU, מצא בין השאר שבממוצע, משתמשים בני יותר מ־65 שנה שיתפו פייק ניוז פי 7 יותר מבני 29-18).

איך בניתם את המדגם שלכם?

"הצלבנו בין חשבונות טוויטר לאנשים המופיעים בפנקס הבוחרים. וחשוב להדגיש ששני המקורות שהסתכלנו עליהם הם מקורות ציבוריים. לקחנו 2 מיליון שמות של בוחרים רשומים והעברנו אותם תהליך הצלבה סבוך שהתכנס לרשימה של 16 אלף משתמשים בטוויטר. באמצעות כלי ארכיון יכולנו לראות מדגם של 10% מכל מה שהופיע בפיד של המשתמשים האלה בחודשים שקדמו לבחירות, ואת כל מה שהם צייצו, ואז הצלבנו את התכנים הפוליטיים שהם ראו או צייצו עם רשימות ממקורות שונים, כולל בודקי עובדות, של אתרים המוגדרים ככאלה שמפיצים פייק ניוז. מלבד רשימות קיימות גם סיווגנו קרוב ל־200 מקורות נוספים שהופיעו בדאטה שלנו ובודקי עובדות מצאו שהם מפרסמים מידע שקרי. ציוצים שהגיעו ממקורות שהופיעו ברשימות השונות שלנו הוגדרו פייק ניוז, כאשר הרעיון מאחורי ההגדרה הוא שאי אפשר לסמוך על מקורות כאלה גם כאשר הם מפרסמים מידע שבדיעבד מתברר כנכון".

ומי משתף תוכן מהמקורות האלה?

"מתברר שרוב האנשים לא משתפים פייק ניוז: מתוך הצייצנים ששיתפו תוכן פוליטי כלשהו בתקופה שנבדקה, רק 6% שיתפו תוכן ממקורות פייק ניוז, וכאמור קבוצה קטנה של סופר־משתפים, רק 16 משתמשים — שמהם, במפתיע, 12 היו נשים — היתה אחראית ליותר מ־80% מציוצי הפייק ניוז".

ואלה לא בוטים?

"בגלל כל התהליך המחמיר שעשינו כדי לוודא שהמדגם שלנו מכיל בוחרים ואך ורק בוחרים, אפשר לקבוע שאותם 16 חשבונות הם לא בוטים. כלומר אלה לא חשבונות אוטומטיים לחלוטין, הם מעין 'סייבורגים' — חשבונות שמשלבים בין תוכן שנראה אמיתי, עדכונים אישיים כמו שאני ואתה יכולנו לייצר, להרבה מאוד תוכן עם חתימות שמעידות על שימוש בכלים של אוטומציה. לא מדובר בהאקרים סופר־מתוחכמים שבנו לעצמם אלגוריתמים חדשים; נראה שהאנשים האלה משתמשים בכלים סטנדרטיים כמו tweetdeck (כלי לניהול חשבונות טוויטר), ועושים בכלים האלה שימוש אפקטיבי מאוד".

מי האנשים האלה, ה"סייבורגים"? מנהלי מדיה חברתית? הם עובדים בזה?

"עד כמה שאנחנו יכולים לקבוע, הזהות של האנשים האלה אמיתית. יש להם פרופילים ברשתות אחרות, בפייסבוק, בלינקדאין, ונראה כאילו הפרופיל פחות או יותר עקבי. ראינו אנשים עם כל מיני מקצועות סבירים — אחת נראתה כפוליטיקאית מקומית, לאחר נראה שהיה רקע בשיווק ופרסום, אחד אחר היה יוצא צבא. קשה מאוד למצוא מכנה משותף ל־16 החשבונות האלה, מעבר לידע איך להשתמש בפלטפורמה באופן אפקטיבי. אין לי מושג אם יש פה מנגנון כלכלי, אם מישהו משלם לאותם אנשים, אם הם עובדים בזה. מה שיותר מעניין הוא שהאנשים האלה לא עושים שום דבר אסור. הם משתמשים בכלים סטנדרטיים שעומדים בנורמות של הפלטפורמה ובעצם מנצלים את הכללים הפתוחים מאוד מאוד כדי לדחוף את התוכן שלהם".

היה לך פיתוי לדפוק בדלת של אחד הסייבורגים האלה ולראות מי זה?

"ממש לא, יש כללים של אתיקה במחקר, ומאוד מאוד נזהרנו שאף אחד חס וחלילה לא יוכל להיות מזוהה, אף שמדובר בנתונים ציבוריים לחלוטין הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהמאמר שלי ישמש כלי להתנכלות לאיזשהו אזרח אמריקאי".

וכשמנטרלים את הסייבורגים, אילו הבדלים רואים בין הימין לשמאל?

"פחות מ־5% מהמשתמשים במרכז או בשמאל שיתפו תוכן פייק ניוז כלשהו, לעומת 11% ממשתמשי הימין ו־21% ממי שאנחנו מגדירים ימין קיצוני".

מה המסקנה הכללית שלך מהמחקר?

"מצד אחד נראה די חד־משמעי שפייק ניוז לא פופולריות יותר מ־real news, מחדשות ממקורות אמינים. עם זאת, נראה שבקרב פלח קטן של האוכלוסייה יש שימוש באסטרטגיה של הצפה שהפלטפורמות צריכות להתמודד איתה באופן כלשהו. זה מעלה שאלות בסיסיות לגבי חופש הביטוי. בטוויטר אין כמעט מגבלה על כמה אתה יכול לדבר, וזה מנוצל על ידי פלח קטן של האוכלוסייה שמנסה להשפיע על סדר היום. במידה מסוימת, עצם העובדה שאנחנו מדברים על פייק ניוז מראה שהוא מצליח".

ואם היית צריך להציע לקח יישומי?

"במאמר אנחנו נותנים דוגמה למדיניות: נניח שטוויטר היתה מגבילה את מספר הציוצים הפוליטיים. זו מדיניות פשטנית מאוד שאנחנו לא ממליצים ליישם וסביר שהיה אפשר לעקוף אותה, אבל נניח שהיתה הגבלה ל־20 ציוצים פוליטיים ביום. היא היתה משפיעה על פחות מ־1% מהאוכלוסייה, אבל שיעור הפייק ניוז היה קטן ב־30%.

"אנחנו צריכים לדבר או לחשוב יותר על מה הן הגבלות סבירות לשיח פוליטי בפלטפורמות האלה. לי אין תשובה מוחלטת, ואני לא חושב שלמישהו יש. יש כיום יכולות טכנולוגיות שלא היו זמינות כשהרעיונות של חופש הביטוי נוצרו, וכרגע אנחנו צריכים לחשוב איך לאזן את זה עם ערכים אחרים, לא פחות חשובים".

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

יש לקח יישומי מיידי שאפשר להוציא מזה לגבי הבחירות הקרובות בישראל?

"קשה לי לדבר על זה באופן מבוסס, קודם כל כיוון שטוויטר לא כל כך פופולרית בישראל, לפחות לא כמו בארצות הברית. אני לא יודע אם יש כאן מסקנה אופרטיבית לבחירות האלה".

ואם אתה צריך לדבר אל צרכן מדיה חברתית, בוחר ישראלי שרואה משהו בפיד או חושב אם לשתף דבר מה: מה הוא יכול לקחת מהמחקר שלך?

"אני חושב שאנשים יכולים לחשוב באופן ביקורתי. אבל עדיין אחת התוצאות פה היא שיש מספר די מצומצם של מקורות שאחראים לרוב התוכן הזה. זאת אומרת שאם הפלטפורמות היו מאפשרות לקבל קונטקסט טוב יותר של המקור ואיך בודקי עובדות התייחסו אליו בעבר, אז לנו כצרכני מידע היה קל יותר להתמודד עם התופעה. אם למשל לסיפורים שמגיעים ממקורות שאנחנו שמנו בקטגוריה האדומה (כלומר באחת מרשימות הפייק ניוז במחקר) היתה מסגרת אדומה, היית יכול לעשות את החושבים שלך כצרכן מידע".