בדרך לקלפי
פקקי תנועה קטלניים: הנזק למשק יוכפל ל־70 מיליארד שקל
שלושה דו"חות שפורסמו בשנה האחרונה מטעם בנק ישראל, ה־OECD והבנק העולמי מתארים את ישראל כמדינה מוזנחת תחבורתית שבה סלילת הכבישים רחוקה מלהדביק את מכירת המכוניות. כבר היום הנזק השנתי עומד על 35 מיליארד שקל
לפני כחצי שנה, ממש לקראת סוף הקדנציה שלה, הופיעה נגידת בנק ישראל היוצאת קרנית פלוג, בפני ועדת הכלכלה בכנסת. פלוג לא הוזמנה לשמוע ביקורת נוקבת על הטיפול בריבית או על היכולת לקנות דירה. היא הוזמנה להציג את מה שבנק ישראל יודע על מצב התחבורה בישראל.
קראו עוד בכלכליסט:
- שר הפקקים מציג: קדנציה שלישית של הזנחת התחבורה הציבורית
- משרד התחבורה מתזמן עוד שנה בפקקים
- ישראל כץ חונך היום קו רכבת שאינו מוכן: השנה האבודה של התחבורה הציבורית
פלוג, באחת ההופעות היותר משוחררות שלה בכנסת, סיפרה לנוכחים על עובד בבנק ישראל שמתגורר בחבל לכיש, ונוסע כל יום אל הבנק בירושלים וחזרה הביתה. בחלק מהימים הוא עשה ניסוי, והחליט לזנוח ליומיים את הרכב הצמוד ולהשתמש בשירותי התחבורה הציבורית. לדברי פלוג תכנון מסלול הנסיעה של הקולגה שלה היה מדוקדק, וכלל שימוש במאגרי מידע ואפליקציות שונות במטרה לצמצם את הזמן שהוא משקיע בנסיעה. "בשני המקרים קיבלתי ממנו סמס - אני מאחר היום, האוטובוס פשוט לא הגיע", היא סיפרה, וניסחה את השורה התחתונה של הדוגמה באמירה, שכאשר אתה גר בפריפריה, אוטובוס שלא מגיע אומר שאתה תקוע בתחנה עד שהבא יואיל בטובו לעבור, לפעמים בפער של כמה שעות.
"הסיכוי שעובדים כמוהו יבחרו בעתיד, לא מתוך אילוץ אלא מתוך בחירה, להסתמך על תחבורה ציבורית - הוא מאוד קטן", סיכמה פלוג.
בנימין נתניהו וקרנית פלוג (ארכיון) צילום: חיים צח/לע"מ
לא סוגרים את הפער
הסיפור הזה הוא רק דוגמה אחת מני רבות למצב התחבורה הציבורית בישראל. לא פחות משלושה דו"חות פורסמו לאחרונה - מטעם בנק ישראל, ארגון ה־OECD והבנק העולמי - רובם ככולם מתארים את מדינת ישראל כמקום מוזנח מבחינה תחבורתית.
כאשר לפי בנק ישראל: "הנזק השנתי בגין גודש הוערך על ידי משרד האוצר, משרד התחבורה וגופי התכנון בניתוח שפורסם ב־2016 בכ־35 מיליארד שקל ואם לא יבוצע שינוי מהותי הוא צפוי להיות כפול מכך עד 2040".
לשם השוואה, את תקציב המדינה ל־2019 הוא כ-397 מיליארד שקל, הפקקים שיש לנו כבר היום שקולים לכ־9% מהתקציב. אם מסתכלים מעבר למספרים, בנק ישראל מסביר ש"אם נשכיל לבצע שדרוג משמעותי של רמת התחבורה הציבורית הוא יתרום לא רק לרמת החיים אלא לאיכות החיים, לצמצום זיהום האוויר ולהגברת הבטיחות בדרכים - וגם לצמצום הפערים בחברה".
את כל זאת מסבירים בבנק ישראל תחת ההיגיון ש"האתגר הגדול ביותר למשק הישראלי בהסתכלות ארוכת טווח הוא להאיץ את העלייה בפיריון, שבקצב הנוכחי אינה מביאה לסגירת הפער ביננו לבין המדינות המפותחות".
בשורה התחתונה, אם אין לאנשים איך לצאת מישוב מגוריהם או לצמצם את הזמן שהם מחזיקים את ההגה על הכביש - נגרם נזק לכל אוכלוסיית המדינה.
יותר מכוניות, פחות כבישים
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציגים בדו"ח שהתפרסם לאחרונה את ניתוח השינויים בתחבורה שחלו במדינה מאז שנת 2000 ועד 2017.
בדו"ח נכתב כי קצב הגידול בנסועה (קילומטרז') השנתית ובמצבת כלי הרכב - גדול מקצב הגידול באורך הדרכים ובשטחן. "הנסועה השנתית גדלה ב־63% ומצבת כלי הרכב גדלה ב־84%, זאת יחסית לשנת 2000. לעומת זאת, שטח הכבישים גדל ב־45%, ואורך הכבישים גדל ב־19%", נכתב שם.
בשנת 2017 הסתכמה הנסועה של כלל כלי הרכב המנועיים בכ־59.6 מיליארד ק"מ, עלייה של 4.2% בהשוואה לשנת 2016. העלייה הזו מיוחסת להרחבת ההיקף בשיעור של כ־4.9% במספר כלי הרכב שהיו פעילים באותה השנה.
מי מבעלי המכוניות נוסע יותר בכל שנה נתונה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? לעניין זה מציינים בדו"ח שמי שמחזיק רכב צמוד ממקום העבודה שלו מנצל את ההטבה עד תום.
בחינת נסועה של כלי רכב פרטיים, בעיקר כאלו שעלו על הכביש בשלוש השנים האחרונות, מעלה שהנסועה השנתית הממוצעת של כלי רכב פרטי בבעלות חברת החכר (ליסינג) עמדה על 30.2 אלף ק"מ, זאת לעומת כ־28.4 אלף ק"מ לרכב פרטי בבעלות חברה, 27.3 אלף ק"מ לרכב פרטי בהשכרה או בתיור, ו־16.9 אלף ק"מ לרכב פרטי בבעלות פרטית.
