זהירות: המשטרה מצלמת אותך

האירוע המצער שבו נורה למוות הצעיר יהודה ביאדגה בבת ים והוויכוח שבא בעקבותיו, האם השוטר היורה היה באמת בסכנת חיים, הגיע בתזמון מעניין עבור המשטרה - יומיים בטרם הושקה היוזמה לפיה כל שוטר ייהיה מצויד במצלמה על גופו. המטרה: תיעוד פעולות השוטרים במהלך עבודתם כדי לאפשר, מאוחר יותר, פיענוח של טענות כנגד דרך התנהלותם.

היה מאוד נוח להשתמש באירוע כדי לשבח את היוזמה כשבמשטרה הצהירו על המטרה: לחזק את אמון הציבור במשטרה. האומנם?

ראשית יש לעשות קצת סדר. לא את אמון הציבור מבקשים להבטיח כאן כי אם יותר את היכולת של המשטרה להכריע את הציבור, בוויכוח הבא על דרך ההתנהלות של השוטרים. איש במשטרה לא מסתיר כי התיעוד יקל להוכיח שהמשטרה נוהגת כשורה ומבלי להודות בכך, הוא גם יגרום לכך שהשוטר, ביודעו שהוא מצולם, יקפיד יותר על הנהלים.

יהודה ביאדגהז"ל, שנורה על ידי שוטר בבת ים

לכאורה ראוי היה לברך על יוזמה כזו של המשטרה, שבסופו של דבר תביא לכך שהאזרחים ייהנו משירות טוב יותר של המשטרה בשטח, אבל היא לא נקייה מבעיות. הראשונה בהן היא במשטרה עצמה - איזה אדם ירצה להתהלך עם מצלמה על גופו כל היום, גם אם הוא שוטר?

אבל חמור מכך, הפרטיות שלנו, שאנו נלחמים על קיומה, תיפגע שוב. במציאות שבה כל עיר, בית עסק ואפילו נכסים פרטיים מרשתים עצמם במצלמות, תוספת של עוד אלפי מצלמות ניידות, תהפוך כל פינה בחיינו חשופה עוד יותר ותפגע באופן בלתי מידתי בזכותנו לפרטיות. מצלמה כזו יכולה לחשוף אזרחים עוברי אורח תמימים לעין המצלמה, לא תמיד במצבים בהם הם רוצים להיות מצולמים, ויותר מכך – הופכת את פיקוד המשטרה לאח הגדול של השוטרים אבל גם של הציבור.

גם לשוטרים מגיעה פרטיות

אין ספק שגם לשוטרים מגיעה פרטיות בעת עבודתם. לכן אפשר היה לחשוב על אמצעים אחרים להבטיח ראיות מספקות לביסוס טענות השוטרים, מבלי להיזקק למצלמה. כך למשל ניתן להחמיר משמעותית את הענישה עם שוטרים שימצאו כמי שלא נהגו כשורה או פעלו שלא לפי הנהלים, למען יראו וייראו. בנוסף, ראוי שהמשטרה תקנה לשוטרים הרגלי עבודה נכונים ובהתאם לחוק, בלי להטיל על כלל השוטרים את המורא של המצלמה שתתעד את פעילותם.

אבל היוזמה מחדדת בעיה רחבה יותר. כיום אין שום הסדרה בחוק לנושא המצלמות במרחב הציבורי ומתבססים בפעילות בנושא, על חוק בן יותר מ-40 שנה, בתקופה שאיש לא צפה שבכל פינה בעיר תהיה מצלמה.

לפיכך, ראוי שנושא מרכזי כל כך בחיינו יוסדר בחוק המתאים לימנו אלה. חוק שיקבע כיצד תתקבל ההחלטה אם ראוי לרשת אזור מסוים במצלמה. לאחר שזו

תתקבל, על החוק לספק גבולות גזרה ברורים לגבי הדרך הראויה להתקנת המצלמות, כך שיפעלו בדרך פוגענית פחות, איך יש לשמור על תוצרי הצילום, לכמה זמן יישמרו, מה ייעשה איתם בתקופה בה הם נשמרים, ולמי יינתן עותק מסרט צילום ולאיזה צרכים.

הסדרה כזו גם תספק קווים מנחים לגופים כמו המשטרה, שיחליטו לרשת בני אדם במצלמות, ויש לקוות, תביא לשימוש במצלמות במקומות שבהם הן דרושות באמת.

עד שתהיה חקיקה כזו, ראוי שהמשטרה לא תפעל בדרך של "כיבוי שרפות" ותמשיך ברישות המצלמות על גופם של השוטרים, כטלאי שבא לכפות על אוזלת ידה.

מצופה שהיא תערוך בדיקה מקיפה על דרך פעולת המשטרה בשטח, תוך רענון נהלים ועריכת הדרכות פעילות לשוטרים בנושא. המצלמות הן רק חלק מניסיון להשתיק את טענות הציבור נגד המשטרה, לא יותר מכך. וחבל.