תסמונת הדיקטטור: היוהרה הביאה לנפילתו של אפי נוה

לשכת עורכי הדין הוא גוף מוזר למדי. יש בו שני מצבי צבירה בלבד – אנרכיה או דיקטטורה. או מלחמות עולם מדממות, שאפיינו אותה עד לקדנציה האחרונה, או שלטון יחיד כמו שהשליט בה אפי נוה. את המלחמות ניתן לסקור באמצעות הזוגות הניצים, בדרך כלל ראש הלשכה מול ראש ועד מחוז תל אביב: דרור חוטר־ישי נגד שלמה כהן, שלמה כהן נגד אילן בומבך, יורי גיא־רון נגד דורון ברזילי, והשיא שנרשם בעימות בין ברזילי לנוה. אולם משנוה ניצח את ברזילי, השתרר שקט מופתי בלשכה. ברזילי רואיין אתמול ברדיו. בפעם הראשונה ניתן היה גם לראות חיוך ברדיו.

עוד כראש ועד מחוז תל אביב נוה הקים למעשה לשכה מקבילה מול ברזילי. הוא איחד נגדו את ראשי המחוזות, הוא הקים מוסדות מקבילים והריץ קמפיין מוצלח נגד השופטת ורדה אלשיך. בפועל, הוא כבר היה ראש הלשכה. הבחירות רק נתנו לכך תוקף רשמי.

אפי נוה בבית המשפט צילום: תומר גנון

אפי נוה בימים טובים יותר צילום: עמית שעל

יש משהו שובה לב בהתנהלותו של נוה. הוא ישיר, גלוי לב ובעל חוש הומור טוב. הוא שיווק היטב את דמות איש הפריפריה שבא לכבוש את המרכז. בדרך למעלה הוא נעזר ביועץ מיומן כדדי סויסה, אבל בהדרגה למד לעבוד לבד. הבסיס ליחסיו עם סביבתו נשען על כוחנות של תן וקח. לצ'פר את המקורבים ועושי דברו, לבעוט וחזק בראש של המתנגדים. ולא נשארו לו הרבה כאלה. הקואליציה שלו במועצה היא כמעט מקיר לקיר והלשכה הפכה קטנה עליו. הברית שלו עם שרת המשפטים איילת שקד הזניקה אותו לגשר הפיקוד של המשפט הישראלי. משולש הפיקוד המסורתי שר משפטים־נשיא בית המשפט ההעליון־היועץ המשפטי לממשלה הפך למרובע. ולא רק שקד, גם אביחי מנדלבליט הפך לחבר קרוב שמנוע מלטפל בענייניו. היעד הבא שלו היה הפוליטיקה, מן הסתם בפלטפורמה החדשה של שקד.

וכרגיל, שמן ישורון ויבעט. הזחיחות וההיבריס שיבשו קצת את שיקול הדעת. בהתחלה היה השידור ב"עובדה", שנרתמה כדי להאדירו בתמורה למיקרופון שנשא עליו, ושבו השתמש כדי להביך שופטים. אחר כך היה הסיפור בנתב"ג וכתב האישום על גניבת הגבול וההתנפלות על פרקליט המדינה שי ניצן, שוב ב"עובדה". ועכשיו מגיע הסיפור הנוכחי שנבנה נגדו בתחקיר של הדס שטייף.

בדרך צבר נוה אויבים רעשנים אבל גם אפקטיביים. בראשם עו"ד ברק כהן והעיתונאית שרון שפורר, שנגדה הגיש תביעת דיבה. בתביעה הזו מסתתרים כמה סיפורים בעייתיים, לא פחות ואפילו יותר, מהדרמה הנוכחית. למשל סיפורי חלוקת הבוררויות. אבל מה שכנראה הפיל עליו את הבית, תרתי משמע, הוא סכסוך הגירושים המדמם עם אשתו, שהפעילה נגדו חוקרים פרטיים שאספו עליו חומרים שיש להניח שביססו את התחקיר נגדו. מה שמתחיל ביחסים אינטימיים, סופו להיגמר ביחסים אינטימיים: עורכת הדין עמה "גנב" את הגבול ועורכת הדין שמונתה לשופטת שלום.

נוה הגיע לכרך הגדול מאשקלון. אחד השירים שהריצו אתמול הליצנים ברשת הוא על "השד מאשקלון" - גוליית מהשיר של דני סנדרסון ולהקת כוורת שנפתח במלים "זהו שיר מאוד עצוב, הנושא כזה כאוב, אם תשים תחבושת, לא יעזור לך שנתיים. הגיבור של הסיפור, להגיד אותו אסור, נגלה רק שהשם שלו כמו....".