חוק חדלות פירעון: לא גן עדן ולא גיהינום. הזדמנות

מאז חקיקתו מעורר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי דיונים ענפים בנוגע להשלכותיו. בכל הנוגע לחייבים "בשר ודם" ספג החוק ביקורת מאלה הסבורים כי הוא עשוי ליצור "גן עדן לחייבים", ולעודד נטילת אשראי בלתי אחראית, או מתוך כוונה שלא לפרעו. המבקרים מכיוון זה טוענים שהחוק מקל על הכניסה להליך חדלות הפירעון ("פשיטת רגל" לשעבר) ועל קבלת הפטר, כלומר מחיקת החובות בסיום ההליך, ובכך מעודד את עצם יצירתם. עוד טענה שנשמעת היא, כי החוק החדש מוותר על הצורך להוכיח כי החובות נוצרו בתום-לב, ואינו מטיל סטיגמה שלילית על אלה הפונים להליך, ובכך גורם להתנהלות חסרת אחריות כבר מלכתחילה. לטעמם של מבקרים אלה, קריסה כלכלית של אדם אינה "תאונה", אלא תלויה בו (ולעיתים אפילו נובעת ממהלך מחושב שלו).

כיום, הטיפול בכל החייבים דומה, והמשאבים – הן המנהליים והן השיפוטיים – שמוקצים לטיפול בהם, זהים צילום: bigstock

אינני שותף לביקורת זו. ניתוח רוחבי של ציבור החייבים העלה כי הוא מורכב משלוש קבוצות עיקריות – משקי בית שנקלעו למשבר כלכלי, למשל, פיטורים, בעיה רפואית וכו' (וזו הקבוצה הגדולה ביותר); חייבים שקריסתם נובעת מכישלון עסקי; ונתח נוסף, של כ- 10% חייבים "מקצועיים" או אפילו פליליים. כיום, הטיפול בכל החייבים דומה, והמשאבים – הן המנהליים והן השיפוטיים – שמוקצים לטיפול בהם, זהים. החוק החדש יוצר הזדמנות לטיפול מדויק ויעיל יותר: חייבים שהונו ורימו יקבלו טיפול שונה מחייב שקרס בשל משבר לגיטימי. חייבים מהסוג הראשון יעברו בחינה כלכלית מקיפה ומדוקדקת יותר, יהיו כפופים לסמכויות חקירה חדשות, אזרחיות ופליליות, שקיבל הכונס הרשמי ("הממונה על הליכי חדלות הפירעון" בשמו החדש), ועשויים למצוא עצמם מבלים זמן רב יותר בהליך. דווקא כיום, חייבים רבים מסוג זה "טסים מתחת לרדאר", ומסיימים את התהליך בלי שמהלך הגביה מהם מוצה. החוק החדש יאפשר מיצוי זה. בכך, מיישם החוק את מה שלמדו הנושים המשוכללים, ובראשם הבנקים, כבר מזמן. וטוב שכך.

בנוסף, חשוב להדגיש כי עקרון תום-הלב לא נעלם מן החוק: כלפי חייב אשר יצר את חובותיו שלא בתום-לב יוצר החוק סנקציה משמעותית – הוא לא יופטר ולא יסיים את ההליך כאילו מדובר ב"מסלול ירוק", אלא לבית המשפט יש הסמכות להשאירו בהליך תקופה בלתי מוגבלת. האין זו מגבלה חמורה יותר מאשר אי הכנסתו של חייב להליך פשיטת הרגל, כפי המצב כיום?

גם מהיבטים כלכליים רחבים החוק החדש הוא הזדמנות לשיפור המצב. הירתמותו של חייב לתהליך, מיצוי יכולותיו הכלכליות על מנת להגיע לקו הסיום, ובסופו של דבר חזרתו של החייב למעגל החיים הכלכליים הנורמטיביים הם תהליכים שמוסיפים ערך ופעילות למשק ומעודדים יזמות עסקית. האם המצב הנוכחי, בו מרבית החייבים משלמים מדי חודש סכום זעום שאינו מאפשר פירעון משמעותי של חובותיהם (אך במקביל מעיק מאד על התנהלותן של משפחות קשות יום) וצורכים משאבים שיפוטיים ומנהליים יקרים במשך שנים, עדיף למשק הישראלי? ועדיין לא אמרנו כלום על ההיבט הערכי של שיקום.

החוק החדש מכוון ליצירת מציאות חדשה. הוא בוודאי אינו מושלם, אך רבים מהמבקרים אותו חוטאים בכך שהם דנים אותו לנוכח המציאות הקיימת, ואופן התנהלותם הנוכחית של השחקנים העיקריים במשחק. אם הנושים יהפכו אקטיביים, הנאמנים יפעלו באופן מקצועי ומאוזן למיצוי הגביה מן החייבים בהליך, והממונה, רשות האכיפה והגביה ובתי המשפט יפעילו באופן מושכל את הכלים המשמעותיים שהחוק מוסר בידם, החוק לא ייצור לא גן-עדן ולא גיהינום, לא לחייבים ולא לנושים. הוא ייצור הליך שוודאותו רבה. ולוודאות זו ערך משמעותי ביותר הן לצרכני האשראי, ובמיוחד לניהול הסיכונים של מעניקי האשראי.

עו"ד ד"ר איתי הס, שותף ומנהל מחלקת חדלות פירעון באגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'. חבר בצוות גיבוש חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי של משרד המשפטים