פתאום לכץ אכפת מנוסעי הרכבת

אתמול בצהריים שחרר משרד התחבורה את ההודעה הבאה: "משרד התחבורה הורה לבטל את הצמצום במערך האבטחה ברכבת ולהחזיר את המצב לקדמותו", זאת מכיוון שצמצום זה "גרם לתורים ארוכים בכניסות לתחנות רכבת רבות, לאיחורים ולפגיעה קשה ברמת השירות לנוסעים". להסבר מדוע זו הודעה די מדהימה נגיע בהמשך.

באותה הודעה צוטטו דבריו של שר התחבורה ישראל כץ בעצמו, ולפיהם "הקיצוץ במערך האבטחה הביא לפגיעה חמורה בנוסעים, בבטיחות ובשירות. בתקופה זאת של התרחבות פעילות רכבת ישראל יש לשים דגש על שיפור רמת השירות לנוסע, ולא לבצע צמצומים שיפגעו בה". כץ אף שלח את מנהל אגף הרכבות במשרד התחבורה, עקיבא רום, לשגר מכתב למנכ"ל רכבת ישראל, שבו מונחתת הוראה "להשיב מיידית על כנה את הגישה השוטפת לתחנות הרכבת, למנוע השתרכות תורים בכניסה לתחנות ולקיים רמת בטיחות ושירות נאותה לטובת ציבור הנוסעים".

שר התחבורה ישראל כץ. הנחית הוראה צילום: דוברות משרד התחבורה

לחתוך בבשר החי

רק אתמול פרסם "כלכליסט" ניתוח שמסביר מדוע רכבת ישראל נאלצת, בעל כורחה, לקצץ בהוצאות אבטחה, ניקיון או שירותי דיילות מזדמנים. כזכור, הרכבת דיווחה בסוף נובמבר 2018 על הפסד תלת רבעוני של 293 מיליון שקל לעומת רווח של 29 מיליון שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2017, כך שכל מנהלי האגפים שם קיבלו הוראה לחתוך בבשר החי, גם על חשבון הנוסעים. כי ככה זה כשפותחים עוד ועוד תחנות, קולטים מאות עובדים והוצאות השכר מקדימות בהרבה את ההכנסות.

הודעתו של כץ על ביטול הקיצוץ באבטחה למען רווחת הנוסעים מדהימה כי מדובר באותו שר שלא נרתע מלפתוח חצי קו חשמלי בין ירושלים לנתב"ג על חשבון קרונות ששירתו את נוסעי הרכבת בצפון הארץ ולתת לכולם לנסוע כמו סרדינים, ולא לקח צעד אחורה ועצר את הקו לירושלים עד שהוא יהיה גמור. אבל כשיש סכנה לבטיחות, וכשהתורים משתרכים מחוץ לתחנות ואולי גם כשיש בחירות בפתח, כץ פתאום נזכר שיש כזה דבר "לשים דגש על שיפור רמת השירות לנוסע". אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים.

מהרכבת נמסר בתגובה בעקבות הוראתו של כץ לבטל את הקיצוץ, כי "רכבת ישראל ערבה לביטחון נוסעיה ומשקיעה בתחום זה מאות מיליוני שקלים בשנה. מטבע הדברים לא נפרט את שיטות האבטחה וסדרי הביטחון".

אלא ששר התחבורה נתן הוראה אבל לא נתן תקציב (התקציב סגור). וזה אומר שהרכבת צריכה פשוט להסתדר לבד — למשל עם העובדה שתקציב הביטחון והאבטחה של הרכבת שעמד ב־2018 על 70 מיליון שקל, זינק ב־2019 לכ־210 מיליון שקל. ברכבת עדיין מנסים להבין מאיפה יגרדו את ההפרש, כי צ'ק מהממשלה לא יגיע.

שטייניץ וצינור הגז

ביום ראשון הקרוב יערוך שר האנרגיה יובל שטייניץ את אחד מהביקורים האחרונים שלו בחו"ל בקדנציה הנוכחית, כשייסע למצרים להשתתף בדיון שולחן עגול של משק הגז המזרח־תיכוני. שטייניץ הוזמן על ידי נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כנציג ישראל לדיון בשיתופי פעולה אזוריים. לפורום הוזמנו גם החברות הפועלות בתחום הקמת צנרת הגז מישראל לאירופה, לרבות נציגי יוון, קפריסין ואיטליה. נציגי ירדן ולבנון הוזמנו גם הם, אבל כנראה לא יגיעו, כדי לא להיראות לצד נציגי ישראל. כך או כך, מבחינת משרד האנרגיה מדובר בהזדמנות אחרונה אולי לסגור קצוות למזכר ההבנות שנחתם בסוף 2017 בין ארבע המדינות (ישראל יוון קפריסין ואיטליה) ובגיבוי של חתימה חמישית של נציג ה־EU. מדובר בפרויקט ענק, יש יאמרו מגלומני, למתיחת צנרת באורך של כ־2,100 ק"מ ובעלות של 5 עד 7 מיליארד יורו, עם תאריך סיום לא רשמי איפשהו סביב 2027.

שר האנרגיה יובל שטייניץ. ידיים קשורות צילום: עמית שעל

הרעיון נולד בימי השר סילבן שלום אבל קודם בקדנציה הנוכחית, עד לרמה שראש הממשלה נתניהו ומקבילו היווני והקפריסאי הצהירו יחד בתום פגישה לפני כשנתיים כי "שלוש המדינות רואות בסקטור האנרגיה, ובייחוד גז טבעי ואנרגיה מתחדשת, בסיס איתן לשיתוף פעולה באגן מזרח הים התיכון. בהקשר זה, אנו שבים ומדגישים את מוכנותנו להמשיך ולבחון פרויקטים כגון ה-EastMed Pipeline" (חיבור צנרת הגז, ל"ג).

עד כמה שטייניץ יכול להתחייב על פרויקטים בזמן ממשלת מעבר? בשלב זה הסיכוי נמוך עד אפסי. מה שכן אפשר לומר שבין ישראל למצרים כבר יש לפחות שני חוזי גז שאמורים להתממש עוד השנה (ממאגר תמר בקיץ וממאגר לוויתן בסוף 2019), ולכן ההזמנה של א־סיסי אולי לא תביא גז לאיטליה אבל היא כן תמקם את מצרים כעוגן אזורי ׁ(HUB) לעולם האנרגיה של המזרח התיכון. מבחינת שטייניץ אין בעיה "לשתף פעולה" עם היוזמה, בטח כשהנסיעה גם מחזקת את הטענה שלו שמתווה הגז הממשלתי הוכיח עצמו מעבר לכל ספק, וגם תשרת אותו פוליטית בקמפיין ובפריימריז לליכוד שיערכו בשבועות הקרובים.

ומה לגבי החוב של חברת ממשלת מצרים לחברת החשמל, או השמועה שיצוא הגז לשם הוא על חשבון החוב? הן במשרד האנרגיה והן בחברת החשמל מכחישים את הקשר התיאורטי הזה מכל וכל.