סכנה לצמיחת המשק: מעמד הביניים מתרחב, אבל לא מספיק

הבשורות הטובות הן שמעמד הביניים הישראלי גדל בשנים האחרונות משפל של 48% מכלל האוכלוסייה ב־2011 לשיא של 53% ב־2017. זוהי הרמה הגבוהה ביותר שלו ב־20 השנים האחרונות. הבשורות הגרועות הן שאנחנו עדיין רחוקים מהרמה שעליה עמדנו בשנות ה־80 (59%) ועדיין נמצאים במקום התשיעי מהסוף בין 37 מדינות ה־OECD, עם מעמד ביניים קטן ביחס למדינות המפותחות.

המצב השביר של מעמד הביניים בישראל, גם לאחר התרחבותו, הופך למאוד בעייתי לאור המשבר הכללי של מעמדות הביניים במדינות המפותחות, שנובע מאובדן כמויות גדולות של משרות לטובת הטכנולוגיה. לכן קיים חשש גדול לצניחה בהיקף של מעמד הביניים הישראלי בעשור הקרוב, שעשוי להוביל לאי־יציבות חברתית, כלכלית ופוליטית.

שר העבודה והרווחה חיים כץ צילום: עמית שעל

דו"ח העוני 2017 שפורסם ביום ראשון הקדיש לראשונה פרק לנושא החשוב של גודל מעמד הביניים. הדו"ח מסביר ש"מעמד ביניים גדול וחזק נחשב לגורם חשוב לצמיחה כלכלית, יציבות פוליטית והגברת האמון בחברה ובמוסדות המדינה. כוח הקנייה שלו, יחד עם היכולת לרכוש השכלה, מביאים לצמיחה כלכלית". דו"ח של ה־OECD מ־2016 מציין ש"צניחה בגודל מעמד הביניים יוצרת איום ליציבות הכלכלית והפוליטית כאחד".

ההגדרה הרווחת היא שלמעמד הביניים משתייכים מי שהכנסתם הין בין 75% ל־200% מההכנסה החציונית נטו לנפש. הכנסה חציונית פירושה שהכנסתה של חצי מהאוכלוסייה גבוהה ממנה ושל חצי מהאוכלוסייה נמוכה ממנה. מעמד הביניים הישראלי כלל ב־2017 53.4% מהאוכלוסייה, המעמד הבינוני־הנמוך כלל 16.4% והמעמד הבינוני הגבוה ‑ 7.1%. כלומר, המעמד הבינוני, בהגדרה הרחבה, מהווה 77% מהחברה הישראלית. העניים מהווים 21.2% והמעמד הגבוה ‑ 1.9%.

עלייה בתעסוקה ובשכר

ב־2002 עוד עמד מעמד הביניים הישראלי על 50% מהאוכלוסייה. אבל הגזרות הכלכליות של שר האוצר בנימין נתניהו ב־2003, שכללו קיצוצים דרמטיים במערכת הרווחה, הביאו לכך שצנח לרמה של 47%־48% במשך רוב העשור הקודם. העלייה בגודלו החלה לאחר 2011. לא ברור אם יש קשר ישיר, אבל 2011 היתה שנת מחאת האוהלים של צעירי מעמד הביניים. אחת הטענות המרכזיות של המוחים היתה שהשתתפות במעמד הביניים אינה מבטיחה עוד קיום בכבוד.

פרופסור לעבודה סוציאלית ג'וני גל ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית והאוניברסיטה העברית מסביר את התרחבות מעמד הביניים בשנים האחרונות בעלייה בהיקף התעסוקה ובשכר.

מעמד הביניים אינו נפרס באופן שווה על פני המגזרים בחברה הישראלית. 60% מהיהודים נמנים עם מעמד הביניים, לעומת 26.5% מהערבים. עם זאת, עצם צמיחתו של מעמד ביניים ערבי היא חידוש של העשורים האחרונים. 65.5% מהיהודים הלא־חרדים, שני שלישים, נמנים על מעמד הביניים, אבל רק 25% מהחרדים. גם בציבור החרדי צמיחת מעמד הביניים נחשבת לחידוש וגם לתנאי לשילובו בחברה הכללית. לדברי פרופ' גל, ההיקף הנמוך של מעמד הביניים בחברה החרדית והערבית ממחיש עד כמה חשובה השכלה ליציאה מהעוני. 2.7% מהיהודים הלא־חרדים משתייכים למעמד הגבוה, אבל רק 0.4% מהחרדים ו־0.1% מהערבים.

הנתון המשלים של העוני

למרות התרחבות מעמד הביניים, ביחס למדינות ה־OECD, מצבה של ישראל עגום. ברוב המדינות המפותחות, מעמד הביניים מהווה בין 50% ל־70% מהאוכלוסייה, וישראל ממוקמת בקצה התחתון של התחום הזה. ממוצע ה־OECD עומד על 61%. פרופ' גל אומר שגודל מעמד הביניים הוא הנתון המשלים של היקף העוני, וישראל היא המדינה עם תחולת העוני הגבוהה ביותר ב־OECD. מדינות עם מעמד ביניים קטן יחסית, דוגמת טורקיה, מקסיקו, ארה"ב וישראל ‑ הן גם מדינות עם תחולת עוני גבוהה במיוחד.

מסמך של ה־OECD מ־2016 מגלה שמעמד הביניים התכווץ ברוב מדינות הארגון בשנות השמונים והתשעים. בארה"ב וגרמניה הוא התכווץ ב־5% מאז שנת 2000, ובארה"ב רמתו עומדת על כ־52%.

התכווצות מעמד הביניים במדינות המפותחות מוסברת בירידה בביקוש למשרות שלא דורשות השכלה מקצועית גבוהה, דוגמת פקידי בנק וסוכני ביטוח. משרות אלה מוחלפות יותר ויותר בטכנולוגיה. לעומת זאת, גדל הביקוש לבעלי השכלה טכנולוגית גבוהה ולמשרות פשוטות שלא דורשות השכלה. המצב הזה מגדיל את הפערים הכלכליים. לכן האתגר של שימור מעמד הביניים שיעמוד בפני הממשלה בעשור הקרוב, במקביל להתפשטות הרובוטיזציה והאינטליגנציה המלאכותית, יהיה גדול.