קצר פוליטי ברשות החשמל

הודעת רשות החשמל בתחילת השבוע, שלפיה תעריף החשמל יתייקר ב־2.9% בלבד ולא ב־7.3% כפי שפורסם תחילה, חשפה סדק קטן בחומת העצמאות של רשות שאמורה להיות עצמאית לחלוטין, שלדרג הפוליטי אסור להתערב בהחלטותיה בכלל, ובנוגע לקביעת תעריף החשמל בפרט.

שר האוצר משה כחלון יצא בשבועיים האחרונים לקרב בלימה נגד עליות המחירים. זה היה עוד טרם הוכרזו בחירות באופן רשמי, ולפני שהתברר, על פי הסקרים האחרונים, שמפלגתו כולנו ניצבת על שישה מנדטים ומאבדת, נכון לעכשיו, 40% מכוחה.

כך או כך, החשמל הוצב במרכז לוח המטרה של כחלון, כי התייקרות בסעיף זה גוררת כידוע התייקרות משקית רוחבית. ואולם מבט על הנימוקים לכיווץ ההתייקרות (ב־60%!) מגלה שלפחות שניים מתוך שלושה גורמים עדיין לא התממשו, כלומר, רשות החשמל נסמכה על הבטחות של כחלון, ויתרה מזאת — הימרה על תוצאתם של הליכים משפטיים שטרם הסתיימו. אמנם על פי ההערכות ההימור היה מחושב מאוד, אבל עדיין מדובר במהלך חריג.

אז כיצד נולדה הצניחה החדה בייקור המתוכנן של תעריף החשמל, פחות משבועיים לאחר ההכרזה על זינוקו? ראשית, משרד האוצר ויתר על המס שהוטל על חברת החשמל בשל השימוש בפחם (ושהציבור היה אמור לממן בחשבון החשמל). נזכיר שוב כי מדובר במס בעייתי מלכתחילה, משום שחברת החשמל מייצרת כיום בפחם כי אין לה אפשרות אחרת. תהליך המרת תחנות הכוח הפחמיות להפעלה בגז טבעי מתנהל בקצב טוב, אבל ייקח זמן להשלימו בשל גורמים אובייקטיביים.

שר האוצר משה כחלון צילום: ארן דולב

כמו כן, כמות הגז הטבעי שמאגר תמר יכול לספק לחברת החשמל בעת הזו מוגבלת, ולכן נדחתה בשנה השתת המס מלכתחילה. בכל מקרה, המס על הפחם תרם כ־3% להתייקרות הצפויה, ולכן שר האוצר עשה מה שקודמו יובל שטייניץ עשה ב־2012, כשחברת החשמל היתה במצוקת מזומנים - ויתר על המס. הפעם לא חברת החשמל היא המדממת אלא הציבור וארנקו, אבל הצעד של כחלון אינו תקדימי.

מס בעייתי, ויתור בעייתי

אבל מכיוון שרשות החשמל יכולה להכיר רשמית בוויתור על מס רק כשיש לה אישור לכך מצד משרד האוצר, אישור שעדיין לא נחתם, הרשות ביטחה את עצמה. היא קבעה שאם בתוך 60 יום כחלון לא יבטל את המס כמו שהבטיח, ביום ה־61, כלומר בתחילת מרץ (ובישורת האחרונה של מערכת הבחירות הקרובה), תעריף החשמל יזנק מיידית ל־5.7%. זה לא יקרה, ועדיין, רשות החשמל עשתה דבר חריג כשהכירה בצעד שטרם בוצע.

ד"ר אסף אילת, יו"ר רשות החשמל צילום: אוהד צויגנברג

בסייפא של הדברים יצוין כי המס על הפחם, גם אם אינו מוצדק, אמור היה להכניס לקופת המדינה 730 מיליון שקל, וכעת מוטלת על משרד האוצר החובה למצוא מקור הכנסה אחר באותו הגובה. החיפושים בעיצומם.

שנית, וזה העניין המשמעותי יותר, נדבך נוסף שאפשר את הפחתת תעריף החשמל הוא ההכרה החלקית בכסף שאמור להיכנס לקופת חברת החשמל בעתיד הקרוב בעקבות הסכם פשרה בינה לבין שלוש חברות זרות — סימנס, אלסטום ו־ABB — על פיצוי בסך 456 מיליון שקל בגין קיום קרטל למכירת ציוד קצה לחברה בין השנים 2004-1998. כפי שנחשף ב"כלכליסט" בתחילת השבוע, מדובר בסכום גבוה מההערכות הראשוניות, שדיברו על 400 מיליון שקל בלבד.

גם במקרה הזה, ובצורה בוטה בהרבה לעומת הדוגמה הראשונה, הכירה רשות החשמל בכסף שעדיין לא נכנס לקופת חברת החשמל, שאין עדיין מועד מדויק לכניסתו, ושעצם כניסתו תלוי עדיין באישור היועץ המשפטי לממשלה ובאישור השופט הדן בתיק. זה לא ודאי, וזה לבטח ייקח זמן. סביר מאוד להניח שהכסף יגיע במהלך 2019, אבל גם כאן עוגלו פינות, בלשון המעטה. וגם נלקח מקדם ביטחון: ההכרה היא רק במחצית מסכום הפיצוי, כאשר מההכרה בחצי השני ייהנה הציבור בפעימת התעריף בשנה הבאה.

החלק השלישי בהורדת תעריף החשמל הוא הפריסה של עלויות אחזקת התשתית לשלושה תשלומים, פעולה שאפשר היה לבצע עוד קודם ולהציג לציבור מלכחתחילה התייקרות מתונה יותר.

צהלות מלשכת השר

במבחן התוצאה הושגו שני דברים: ההתייקרות בתעריף החשמל מתהדרת בספרה 2 בתחילתה, וגם תעריף המים יעלה ב־4.1% "בלבד", כלומר תוספת עלות ישירה של סביב 200 שקל לשנה למשק בית (מתוכה כ־120 שקל מהחשמל); התברר שרשות החשמל שומעת את זעקות השר ממשרד האוצר ופועלת בהתאם (אולי זה לא פלא כששניים מחמשת חברי מליאת רשות החשמל הם אנשי משרד האוצר (אמיר רשף, רכז אנרגיה באגף התקציבים, וחיים פרננדז, נציג ציבור מטעם האוצר), ואם הם הקשיבו טוב הם ודאי הבחינו שאת זעקות השבר החליפו צהלות שמחה מלשכת השר ביום שני בארבע וחצי אחר הצהריים.