מנכ”ל הכללית: "כל המפלגות צריכות להציג תוכנית להצלת מערכת הבריאות"

"הבריאות חייבת להיות בראש סדר העדיפויות של כל המפלגות, והמטרה שלנו כמנהיגות של מערכת הבריאות חייבת להיות שכל אחת מהמפלגות תציג תוכנית להצלת המערכת ותכריז מי המועמד שלה לתפקיד שר הבריאות”, כך אומר פרופ’ אהוד (אודי) דודסון, מנכ”ל שירותי בריאות כללית, הגדולה ביותר במדינת ישראל, המטפלת ביותר ממחצית אוכלוסיית ישראל ומנהלת תקציב של 37 מיליארד שקל ל־2019, בראיון ראשון ובלעדי ל”כלכליסט” מאז כניסתו לתפקיד בתחילת ספטמבר. לדבריו התנאי הזה “חייב להיות מעוגן בהסכמים הקואליציוניים. המפלגות צריכות לומר שללא פתרון לבעיות הכלכליות הנוראיות של המערכת — הן לא נכנסות לממשלה".

לדברי דודסון, הבריאות ומצבה של המערכת הם “הנושא הכלכלי־חברתי הבוער ביותר ואין נושא אחר שמשפיע כך על כל אזרח ואזרח, מבני 0 עד 120. אני רוצה שכולם ייאבקו על התיק הזה".

לדודסון, אחד מהאישים הבכירים והמנוסים במערכת שמכיר אותה על כל רבדיה, טענות קשות. לדבריו, “ממשלות ישראל מרעיבות את מערכת הבריאות”. עם זאת, אחרי ארבעה חודשים בתפקיד, יש לו גם בשורה:"מעבר לטענות הקשות שיש לי כלפי המדינה בהקצאת משאבים למערכת, עשיתי בדק בית ושאלתי מה אנו יודעים לעשות בעצמנו. כתוצאה מכך בתוכנית העבודה שלי ל־2019 אני הולך לשים רבע מיליארד שקל לטובת שני נושאים עיקריים: קיצור תורים, שהפכו לבלתי סבירים; ותוספת של 80 מיטות אשפוז חדשות עקב צפיפות בבתי החולים. אלו הנושאים הכי בוערים”.

“אני מביא כסף מעצמי"

מאיפה הכסף?

"הכסף יגיע מהתייעלות פנימית בכל המערכות שלנו, בעיקר מסעיפי רכש. אספתי את כל המנהלים, המחוזות, בתי חולים, את כולם, והבנו יחד שאף כי המדינה לא מגדילה את התקציבים אנו עדיין אחראים על הבריאות של יותר ממחצית אוכלוסיית ישראל, יותר מ־4 מיליון איש. המסקנה היתה שאם כל אחד יתייעל בסדר גודל יחסית צנוע, אז למרות הקשיים נוכל לשים בצד סכום כסף לטפל במה שהכי מציק לציבור הישראלי. אני דורש, אבל אני גם מביא כסף מעצמי כדי לתת פתרון. אגב, ההתייעלות לא תפגע לא בשירות ולא בשכר שמעוגן בהסכמי עבודה”.

באגף התקציבים באוצר אומרים כי בתקופה של השר כחלון תקציב הבריאות זינק ב־39%, שיעור שאין לו אח ורע. אולי הם צודקים כשהם טוענים שבבריאות, ככל שאתה נותן יותר — חסר יותר?

"ברור ששוק הבריאות מתנהג הפוך מכל שאר השווקים: זה שוק שבו ההיצע יוצר ביקוש. יחד עם זאת להרעיב את המערכת זה לא הפתרון. יתרה מזו, מספר המיטות בישראל הוא הנמוך ב־OECD, גם מספר הרופאים ל־1,000 איש. אז אי אפשר לטעון שיש כאן עודף היצע. להיפך, יש כאן חוסר היצע מובהק. ובפריפריה המצב בכלל בלתי נסבל: זה מגיע לירידה בתוחלת החיים לעומת מרכז הארץ. אז אין כאן הצפה ממשלתית של שירותי בריאות! אנחנו ממש לא שם.

“בסוף, המבחן האמיתי הוא איזה אחוז מהתוצר המדינה משקיעה בבריאות: אצלנו זה 7.3% מהתמ”ג לעומת 9% בממוצע ב־OECD. השיעור הזה משקף את הערכים של מקבלי ההחלטות הכי חשובים של המדינה, שבעצם אומרים לכולנו שהבריאות לא כל כך חשובה להם. אגב, מאז חקיקת חוק הבריאות הממלכתי עוד ירדנו בהשקעה בבריאות: באמצע שנות ה־90 היינו על 7.9% מהתמ"ג. אנו הולכים אחורה והעולם מתקדם. מדובר בחוסר של 3-2 מיליארד שקל בסיס, לעומת מה שהיה אז”.

בוא נהיה ריאלים. ב־2019 צפוי גירעון גדול. מאיפה אתה רוצה להביא את הכסף הזה? לעלות מסים?

"לא צריכים להעלות מסים. שהמדינה תתנהג כמו שאני מתנהג בכללית, עם כל המצוקות הקשות — משנה את סדר העדיפויות. זו גם הציפייה שלי ממקבלי ההחלטות. אגב, 2 מיליארד שקל לתקציב מדינה של 400 מיליארד, זה סכום שלא יביא לקריסה. סכום כזה לטיפול במצוקה כואבת זו משוכה שמדינת ישראל תדע לעבור אותה”.

באוצר לא יתנו לך את הסכומים האלו עד שהסכם השכר עם הרופאים לא ייסגר. ב־2011 זה עלה 2.6 מיליארד שקל.

פרופ' אהוד דודסון, מנכ"ל שירותי בריאות כללית צילום: עמית שעל

"ההסכם ייכנס לתוקף רק ב־2020 והוא נפרש על פני כמה וכמה שנים. וזה סיפור אחר. כשנותנים הסכם שכר אתה לא משפר את השירותים וזה לא מקנה עוד בריאות

לאף אחד. ההסכם הזה לא ייצר מיטות או קיצור טורים. מה עוד שהסכמי עבודה במשק נחתמים כל הזמן, בכל תחום במדינה. לתגמל את העובדים זה גם דבר חשוב, לא?”.

לא צופה שביתה

דודסון יכול לנשום לרווחה, לפחות בחודשים הקרובים: בתחילת דצמבר הוא קיבל צ'ק בסך של כ־1.3 מיליארד שקלים מהאוצר בגין "הסכם ייצוב" המהווה חבילת סיוע בדיעבד שמקבלות כל קופות חולים כדי להתמודד עם הגרעונות שלהן, שבמקרה של הכללית טיפס הגירעון ל־1.28 מיליארד שקל. אלא שההסכם מתייחס ברובו לשנים עברו: 2019-2017, כך שבקרוב דודסון ייאלץ להיכנס למו"מ חדש מול האוצר. ההסכם, שנחשף ב"כלכליסט", כלל גם דרישות דרקוניות של התייעלות ושאר מגבלות קשיחות.

"המודל הזה שהמערכת מתוקצבת בחוסר ואז פעם בשלוש שנים עושים טובה ונותנים מה שהיה מגיע מראש, הוא בלתי אפשרי ולא רציני. לזה תוסיף תנאים חמורים שצריך לעמוד בהם. ככה זה בלתי אפשרי לעבוד או לתכנן לטווח ארוך. את הכסף שיש בהסכם הייצוב יש לשים כבסיס לתקציב. זה לא עולה כסף ויאפשר לנו לעבוד, לתכנן ולהשקיע בצורה הגיונית ולא בטירוף הנוכחי”.

בהסכם יש גם סעיפים כמו ביטול זכויות של עובדים ורופאים.

"חתמנו בידיעה ברורה שאנו מתכוונים לעמוד בכל אחד ואחד מהסעיפים, ונפעל בתום לב על פי ההסכם שחתמנו. אנו מתכוונים לפנות לארוגני העובדים והרופאים ולראות איך מניעים את יישום ההסכם קדימה".

אתה יכול להבטיח שהכללית לא תיקלע לשביתות בגלל החתימה שלך על ההסכם הזה?

"אנו לא מתכוונים לשם ועל בסיס היכרותי עם הועדים, ומשיחות שוטפות שאני מנהל הן עם ארגון העובדים והן עם ארגון הרופאים, גם לא נראה לי שזה יקרה. אנו יודעים להגיע לעמק השווה. התברכתי בשני ארגוני עובדים מאוד אחראיים. אני לא צופה שביתה או סכסוך עבודה שיקרו אצלנו".

אתה מנהל תשעה בתי חולים ציבוריים אבל אין לך את משרד האוצר כמו לממשלה שמנהלת 11 בתי חולים. צריכים לשנות את השיטה?

"בתי החולים של הכללית מובילים בכל הפרמטרים. אני לא בטוח שתיאגוּד הוא המודל הכי נכון (הפיכת בתי חולים ממשלתיים לחברות ממשלתיות — א.פ.) אלא דווקא העברת הבעלות של בתי חולים לידי קופות החולים. למודל הנוכחי יש הבעיה של הכובע הכפול של משרד הבריאות, שמתקשה להיות גם הבעלים של רוב בתי החולים וגם הרגולטור האובייקטיבי. הרבה מאוד תהליכים במערכת הם מכווני בתי החולים הממשלתיים, שתמיד מסובסדים על ידי הממשלה. לא משנה כמה גירעון ייצרו — האוצר יכסה שם הכל כי אין לו ברירה. אצלי זה לא ככה, ובסופו של דבר מרפאות הקהילה מממנות אותנו. תראה לאן הגיעו בתי החולים הדסה, לניאדו ושערי צדק: מי שאין לו גב — לא מחזיק מעמד ונאלץ לרוץ למדינה שתציל אותו. משרד הבריאות חייב להישאר רק רגולטור”.

שכחת את אסותא אשדוד. הם בדרך לקבל סיוע. אתה תדרוש גם?

“זה בית חולים שיש לו אבא: קופת חולים מכבי. זו דוגמה נוספת של בית חולים ציבורי שאינו מסוגל להחזיק את עצמו. אם הם יקבלו סיוע, לא רק שאני אדרוש מהאוצר לקבל גם, אלא שזה מופיע בפירוש בהסכם ייצוב האחרון שחתמתי עליו מול האוצר: אם אסותא אשדוד יקבל סבסוד — יש לכללית הזכות לפנות ולדרוש גם. ואני אפנה”.

בסוף ההורים דואגים לילדיהם

אחד הנושאים הרגישים שאתו המערכת מתמודדת הוא איסור הפגישות בארבע עיניים עם תועמלנים של חברות תרופות וציוד רפואי.

"הקונפליקט ברור: החשש של המערכת לביצוע מעשים שאינם אתיים כנגד התגובה של הרופאים שדורשים שלא להפוך אותם לרמאים ושקרנים. בסוף הרופאים מהווים מרכיב חשוב ביותר במערכת’ והאמון של המטופלים בהם חיוני. הפתרון של משרד הבריאות לאסור את המפגשים בעייתי, לכן הצעתי לו את הפתרון שאומץ: בוא ניתן

למנהל המוסד הרפואי להחליט, כי הוא מכיר את הרופאים שלו הכי טוב, ובמקרים חריגים יאפשר להם להיפגש בארבע עיניים. המשרד הכניס את הסייג הזה אך רק באופן זמני (רק לשנה הראשונה, אחרי איסור מוחלט). במשחק הזה אף אחד לא צריך להיות מואשם ברמאות. העידן שבו התועמלן הביא למחלקה בורקס ועט תם, וקשה להאמין שיש רופא שמוכר את נשמתו בעבור בורקס. זה גם לא טעים וגם עתיר קלוריות”.

בוא לא נהיה נאיבים: לא מדובר בבורקס אלא בטיסות ושאר הטבות יקרות.

"בשביל טיסה לחו"ל לא צריכים פגישה של אחד על אחד, אפשר לסגור על זה בטלפון. הפגישה של אחד על אחד היא לא בשביל הטיסה. לכן הצענו שמנהל המוסד יכריע. על כל פנים, אסור לחברות להזמין רופא ספציפי לשום מקום. החברה תפנה לבית החולים, ובית החולים יחליט ויבחר. כך עבדתי כשניהלתי את סורוקה וזה מוריד את הסוגיה האתית מהפרק".

נושא רגיש אחר שאתו מתמודד משרד הבריאות הוא הרעיון של חובת חיסונים כוללת והאפשרות למנוע מילדים לא־מחוסנים כניסה לגנים ולבתי הספר.

"מוכרחים לחייב חיסונים. חלק מהיעדר החיסונים מוסבר בסיבות טכניות שקשורות בנגישות. יש מעט מקרים שבהם הורים נמנעו מחיסונים מטעמים אידיאולוגיים. צריכים שוב לחנך ולהסביר וזה יביא לשיפור. אני פחות מתחבר לשיטות של ענישה. אני מעדיף תמריצים חיוביים. בסוף ההורים דואגים לילדים שלהם”.

השבוע מונתה לראשונה אשה למנכ”לית של קופת חולים: סיגל רגב מונתה למנכ”לית קופת החולים מאוחדת אחרי שבשנה האחרונה כיהנה כמנהלת הכספים בכללית. תדרוש ממנה תקופת צינון?

"סיגל היא אשה מאוד מוכשרת ואני משוכנע שהדירקטוריון בחר בה בגלל היכולות שלה. אני מפרגן לה ואני מאחל לה באופן אישי הצלחה, אבל אני בתחרות עם הארגון שלה ולכן מבחינה ארגונית, אני מאחל לכללית בהצלחה. בנוגע לצינון, זה פחות מקובל אצלנו ואני לא מודאג: אני מכיר את היושרה שלה. סיגל לא תיקח משהו מכללית ותעביר למאוחדת".