רביב צולר: "לא שאלתי על שכר. אמרתי, רוצים אותי? אני בא"
אחרי שבנה קריירה בחברות דיגיטל, רביב צולר חי את החלום הניהולי שלו דווקא בכיל. בריאיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד הוא מתרגש מהאתגר המקצועי (“המוצרים שלנו נמצאים בהכל”), משדר ביטחון ביציבות הזיכיון של כיל, מציג את המהפך שהוא מתכנן (“נחזק את ההון האנושי, נסנכרן יחידות עסקיות”) ומסנגר על הבעלים, עידן עופר: “התדמית שלו לא משקפת"
אף אחד לא צפה את זה. בתחילת פברואר 2018, רביב צולר היה המנכ"ל הסופר־מוערך של איי.די.איי ביטוח ("ביטוח ישיר"). בעשר שנותיו בראשות החברה הוא הפך אותה מחברת מוקדים טלפוניים לחברה דיגיטלית, הקפיץ את שוויה מ־450 מיליון ל־3.5 מיליארד שקל, הזניק את הכנסותיה מפרמיות מ־600 מיליון ל־2 מיליארד שקל (מה שהפך אותה לחברת הביטוח הרווחית ביותר במונחי תשואה על ההון) וב־2012 הוביל אותה להנפקה בבורסה. ההישגים האלה הניבו לו שכר מצטבר של 56 מיליון שקל לאורך העשור, והפכו אותו לאייקון ניהול מקומי: ב־2017 הוא התכבד במקום השני בדירוג המנהלים של "מגזין כלכליסט", כשהוא מפספס את המקום הראשון בשתי מאיות האחוז בלבד.
ואז, במפתיע, צולר התפטר. תשעה ימים אחר כך חשף "כלכליסט" כי ועדת האיתור בכימיקלים לישראל (כיל), מקבוצת החברה לישראל של עידן עופר, תמליץ על מינויו למנכ"ל. בסוף אותו חודש המינוי אושר בדירקטוריון. ב־14 במאי צולר נכנס רשמית לתפקיד.
צולר במפעלי ים המלח. "מה שעשיתי בעבר לא משנה בכיל. התחלתי כאן מאפס" צילום: עמית שעל
תגיד, פרשת בגלל תקרת השכר בגופים פיננסיים, שהוגבלה ל־2.5 מיליון שקל?
“קשקוש. אם לא הייתי מאוד קשור לאיי.די.איי, הייתי מקבל את ההחלטה כבר הרבה חודשים קודם. ברור שעדיף יותר מאשר פחות, אבל זה בוודאי לא סיבה, ובטח לא משמעותית. זה לא היה העניין".
אז מה היה העניין?
"כשאני מחליט לעזוב זה כי אני מרגיש שמיציתי. ניהול זה הייעוד שלי, זה מה שאני אוהב לעשות, וכשאתה מנהל אתה רוצה אתגר ניהולי כמה שיותר גדול. חלמתי שיום יגיע ואוכל להיות מנכ"ל של אחת מחמש החברות הגדולות במשק, ועכשיו אני כל הזמן צובט את עצמי, באמת. אני חי את החלום שלי".
נשמע שלא היתה לך התלבטות. שזה היה "ביג יס".
"זה היה ביג ביג יס. אמרתי, 'רוצים אותי? אני בא'. לא שאלתי על השכר. כיל מספקת את כל סוגי האתגרים הניהוליים שאפשר לחלום עליהם: ניהול תהליכים, ניהול השפעות פנימיות וחיצוניות, איכות סביבה, פתיחת צווארי בקבוק, כוח אדם מכל הסוגים, התייעלות טכנולוגית, השקעות והשבחות לזמן ארוך, ניהול מלאי, ניהול שרשרת אספקה. זה מרתק".
תקופתך בביטוח ישיר נתפסה כהצלחה מסחררת. תדע לייצר את המציאות הזאת גם בתפקיד הזה?
"מנכ"לים מתחילים כל קדנציה מאפס: מאפסים את המונה ומתחילים הכל מהתחלה. מה שעשיתי בעבר לא באמת משנה בכיל. זה שדברים הצליחו בעבר לא מבטיח כלום לגבי העתיד. חובת ההוכחה היא עליי".
עידן עופר ומפעלי ים המלח. "עבדתי עם בעלים מכל הסוגים. הוא מהסוג שנותן לעבוד" צילום: Chris Ratcliffe; בלומברג
שינויי הכיוון
"המעבר בין עולמות הוא הסיפור שלי"
וזו חתיכת הוכחה. בביטוח ישיר קידם צולר מהפכה דיגיטלית ובנה חברה חדשנית וזריזה שעירערה את העולם הביטוחי הישן. כיל היא ההפך מכל זה: חברה תעשייתית, כבדה, מפעלים. כשצולר נשאל אם זה לא מרגיש לו מסע לתקופת האבן, הוא מתקומם. "דשנים זו תעשייה שמאכילה את העולם. זה חומרי גלם לתעשיות הצבעים, הציפויים, הבידודים. זה תזקיקים ותרכובות שמשמשים לעיכוב בעירה, לקידוחי נפט. אנחנו נמצאים גם בטעמי מזון, במשקאות דיאט, בהמון עולמות. פוספט של כיל יושב בתוך משקאות הקולה, וכל הגבינות המשולשות משתמשות בפוספט כמייצב.
“פיתחנו לאחרונה חומר על בסיס מגנזיום הידרוקסיד שמשמש כדאודורנט הכי אפקטיבי, וכמה מהתאגידים המובילים בעולם הוציאו קווי מוצרים חדשים על בסיס התגלית הזו. המגוון של המוצרים שלנו הוא עצום".
אבל מה לך ולזה? אתה רואה חשבון שהפך לאיש שוק הון (צולר היה ממקימי בית ההשקעות איפקס, שאחרי גלגולים נטמע במיטב דש, דב"נ), עבר להייטק ויזם את הקמת נס טכנולוגיות, ועם איי.די.איי חזר לעולם הפיננסים, הפעם בנישת הביטוח. במילים אחרות, בנית את הקריירה שלך בחברות שמספקות שירותים, רובם פיננסיים. כיל מוכרת מוצרים — או, אם להשתמש במילותיך שלך, מגוון עצום של מוצרים.
"המעבר בין עולמות זה הסיפור שלי, פעם שלישית ברציפות: כשהלכתי לנס למרות שלא באתי מעולם התוכנה, כשעברתי לביטוח למרות שלא היה לי שום ניסיון בתחום, ועכשיו בכיל. גם כשעברתי מנס לביטוח ישיר השמיעו את אותם ספקות; אני משתדל לענות בעשייה. לבוא מחוץ לענף דווקא נותן יתרון, מבחינת יכולת לראות דברים אחרת. יש לי ארגז כלים מאוד גדול - אני מרגיש בשיאי מבחינה ניהולית, בהיבטים של צבירת ידע ניהולי וניסיון על פני זמן".
איך הכנסת את עצמך לתפקיד, טכנית?
"בשלושת החודשים הראשונים ביקרתי כמעט בכל אתרי כיל; זה לא פשוט, כי לכיל יש 49 מפעלים בקרוב ל־20 מדינות. קראתי מילה במילה כל חומר כתוב שאפשר למצוא, עד כדי ספר ההיסטוריה של החברה. קיימתי פגישות עם מנהלים ועם כל אנשי המקצוע הרלוונטיים, והיתה לי חפיפה מאוד אינטנסיבית עם אשר גרינבאום (ממלא מקום המנכ"ל מאז ספטמבר 2016, אז פרש המנכ"ל סטפן בורגס על רקע מתיחות ביחסים עם בעל השליטה עידן עופר וטענות להטרדה מינית, דב"נ). אשר עזר לי מאוד, החזיק לי את היד, לימד אותי דברים חשובים. אחרי שלושה רבעונים בתפקיד אני מרגיש נוח יותר, אבל יש עוד המון מה ללמוד".
בזמן שאתה ישבת ולמדת, מחירי האשלג טסו ואיתם מניית כיל. מרגע הכניסה הרשמית שלך ועד השיא באמצע נובמבר, המניה זינקה ב־47%. אלת המזל חייכה אליך.
"התכונה הכי חשובה למנכ"ל זה מזל", הוא אומר בפרפראזה על נפוליאון. "אנחנו נהנים מרוח גבית, וטוב שכך. כל המניות של חברות דומות בענף שלנו עלו השנה ב־20% בממוצע. כיל נסחרה בשנים האחרונות בדיסקאונט יחסית למתחרים בשוק, אני לא יודע למה. עכשיו הפער הזה נסגר".
מוקי שניידמן, מבעלי השליטה בביטוח ישיר. "הוא היה יו"ר פעיל, אז מטבע הדברים ההתנהלות בינינו הייתה יותר אינטנסיבית" צילום: אוראל כהן
זיכיון כריית האשלג
"המדינה עוד לא הציגה קו ברור"
הסינכרון בין מחיר האשלג למחיר מניית כיל, מדגים עד כמה הצלחת החברה תלויה במשאב הזה, ועד כמה הוא עוגן מרכזי בפעילותה. את האשלג כורים מפעלי ים המלח מקבוצת כיל, מתוקפו של זיכיון שניתן לכיל ב־1961. על הזיכיון הזה כיל משלמת למדינה תגמולים נוחים למדי, שעוררו ביקורת רחבה: הטענה היא שכיל נהנית בזול ממשאב טבע לאומי.
כל הסיפור הזה יגיע לנקודה קריטית ב־2030, כשיפוג הזיכיון. זה יהיה רגע גורלי לכיל, ולפי שעה לא ברור מה תבחר המדינה לעשות בו: לאפשר לכיל להאריך את הזיכיון — או לפרסם מכרז חדש, שלפי ההערכות עשוי להכפיל פי שלושה את התמלוגים למדינה, כתוצאה מהליך תחרותי. כיוון ששטר הזיכיון שומר לכיל את הזכות להשוות כל מחיר שיוצע במכרז ולזכות בו בעצמה, יש מי שטוענים שבפועל המדינה שבויה בידי כיל. אם כיל לא תמשיך להחזיק בזיכיון, היא תדרוש פיצוי מהמדינה, ועליו צפוי ויכוח גדול.
התמרונים הראשונים במלחמה הזו כבר נערכים בשטח, אבל צולר משתדל לשדר שוויון נפש ביחס לדרמה. "שלושה חודשים אחרי שהגעתי, בדירקטוריון ביקשו שאתן סקירה על איך מצאתי את החברה. נתתי סקירה ממצה לטעמי, ואז הדירקטורים אמר, 'לא התייחסת לנושא 2030, זה לא מטריד אותך?'. אמרתי, 'שמעו, אגיד לכם את האמת - זה נורא חשוב ומעניין, אבל מעולם לא ניהלתי קודם חברה שעתידה מובטח 12 שנים קדימה. תמיד הייתי מודאג שעוד כמה חודשים יכול לקרות משהו'.
“הסתכלו עליי קצת כעוף מוזר, כי בחברה שמתבססת על זיכיון זה מאוד־מאוד מרכזי, אבל אני חושב שזה לוקסוס של הנהלה שיש לה נראות כל כך הרבה שנים קדימה. זה עוד הרבה שנים, עוד יקרו הרבה דברים עד שנגיע לשם. יש כל מיני שלבים שחושבים עליהם, אבל זה לא בראש סדר היום".
אתה רואה מצב שבו מישהו אחר יקבל את הזיכיון?
"כיל במצב טוב, אבל מוקדם מדי להעריך לאן יוליך מצב שבו לא יהיה לה זיכיון".
עד כמה עופר מתכוון להיאבק על הזיכיון? מה הסיכוי שהוא ייפרד ממנו תמורת פיצוי נדיב מהמדינה?
"בעלי המניות - לא רק בעלי השליטה - הבהירו לי את הברור מאליו: מה שמעניין אותם זה ערך לבעלי המניות. מה זה אומר לגבי הזיכיון? זה תלוי בהתפתחויות. התשובה לזה כל כך מורכבת. אני חושב שהמדינה עוד לא סימנה את הקו שלה בצורה מספיק ברורה כדי שאוכל להתייחס לזה".
אסטרטגיה ניהולית
"ההצלחה שלנו תלויה בשקיפות, פנימה והחוצה"
האתגר הניהולי שלו בכיל, אומר צולר, הוא לא להסתיר טעויות. "לא לטאטא מתחת לשטיח. בניהול, הכי חשוב זה אינטגריטי אישי וארגוני. את החזון שלי לחברה כתבתי בצורת הודעה לעיתונות של כיל ל־2025, כדי להמחיש לאנשים איך ייראה המימוש בתחומי החזון הדיגיטלי וכוח האדם. כשהמציאות פוגשת את החזון, זה נורא כיף".
מה כבר הספקת להניע ולהוביל בכיל?
"בשלושת הרבעונים שאני בתפקיד גיבשנו אסטרטגיה ועשינו שינוי ארגוני כדי להתאים את הארגון לאסטרטגיה. החלפנו כמה בעלי תפקידים, בנינו תהליכים חדשים, נכנסנו לפיתוח בעולם הדיגיטלי, סגרנו עסקים מסוימים ופתחנו אחרים, אפילו גייסנו אג"ח בארץ. אין כמעט נושא שלא נגענו בו בזמן הזה.
"בדרך כלל התקופה הראשונית של מנכ"ל חדש היא דווקא זו שבה נעשים הרבה דברים, כי למי שלא מחובר רגשית להחלטות מהעבר, קל יותר להסתכל על המצב בעיניים נקיות. לדוגמה, ההחלטה לאחד שלוש יחידות עסקיות משרשרת הערך של הפוספט ליחידה אחת. בעבר בשרשרת הערך של מינרל, כמו פוספט למשל, היו לכיל שלושה עסקים: כרייה של המחצב וייצור מוצר ממנו; הפיכת החומצה למוצרים לתעשייה; והפיכת החומצה למלחי פוספט שמתאימים לענף המזון. אחד הדברים שעשינו בשינוי הארגוני היה להכניס את כל המינרל הזה ליחידת רווח והפסד אחת, שעושה כל מאמץ להגדיל את היקף המכירות הסופיות של מוצרים בעלי ערך מוסף ורווחיות גבוהה. במקום שננהל שלושה עסקים, כל השלושה מאוחדים בהעלאת הערך של שרשרת הערך, עם מערכת קבלת החלטות מסונכרנת".
אשר גרינבאום, שכיהן כממלא מקום מנכ"ל עד למינוי צולר. "החזיק לי את היד" צילום: אוראל כהן
לביטוח ישיר הבאת ערך מוסף בתחום הדיגיטל. זה משהו שאתה מתכוון לעשות גם בכיל?
"ברור. עוד מוקדם לדבר על זה, אבל אם לפני אי־אילו שנים היה תור הזהב וכולם חיפשו זהב ואחר כך נפט, היום כולם מחפשים נתונים. כל העסקים מתחום החקלאות והתעשייה נכנסים לעולם הנתונים והעולם הדיגיטלי. מי שיצליח הוא מי שיעשה בהם את השימוש הכי טוב. זה עולם שנכנס יחסית מאוחר לעולם הדיגיטלי, ועדיין יש המון מקום ליצירת ערך בו והמון מקום להשקיע. כשבאתי לנס לא היתה לי שום יכולת בתחום הדיגיטל; רכשתי אותה בנס, פיתחתי אותה בביטוח ישיר, ועכשיו בכיל אמשיך לפתח את זה".
איזה עוד ערך מוסף תביא לכיל?
"בטיפול באנשים וחיזוק המיקום שלנו בדירוג המעסיקים. בכיל יש משאב אנושי מדהים. כחברה בדרום, אנשים אוהבים להמשיך בה לאורך הקריירה. לא בטוח שחברה מאזור המרכז היתה מצליחה לשמר אנשים כאלה כל כך הרבה שנים.
"כיוון שהחברה לא צמחה בשנים האחרונות והתחלופה מעטה, יש פחות אפשרויות קידום, לכן החלטתי לקדם אנשים מבפנים. להביא מישהו מבחוץ — זה רק אם הוא מביא כישורי־על וכשאין ברירה. היה לנו למשל מכרז לתפקיד מנהל פרויקט דיגיטל, אחד מכמה פרויקטים כאלה, שבו המועמדת הפנימית הגיעה למקום השלישי. החלטנו שהפער לא כזה גדול ושאנחנו מעדיפים אותה".
מה התפיסה שעומדת מאחורי השינוי הארגוני שאתה מוביל?
"כיל היא היצואן מספר 2 בישראל, המעסיקה הגדולה ביותר בדרום, וחברה שיש לה השפעה על איכות הסביבה. ככזו, חלק גדול מהצלחתה תלוי ביכולתה להיות שקופה - פנימה וכלפי חוץ. זו חברה מורכבת, גדולה, ולא קל להבין אותה. חברות כאלה - ככל שהן יותר פתוחות ומציגות לראווה את העשייה שלהן, כולל טעויות - מתקבלות בציבור ביותר הבנה.
"למשל, מבחינת התדמית של כיל, חלק גדול מהציבור חושב שפעילות מפעלי ים המלח מייבשת את ים המלח, אבל במציאות כמעט כל הייבוש נובע מהפסקת הזרימה מהצפון בגלל שהמדינה מסיטה חלק גדול מהמים למוביל הארצי. כשהירדנים משתמשים בחלק מהמים הנותרים, הים כמעט לא מקבל מים חדשים. הוא לא יכול להחזיק את עצמו ממי שיטפונות בלבד".
הפגנות של עובדי כיל נוכח תוכנית ההתייעלות שקודמה ב־2014–2015. "בכיל יש משאב אנושי מדהים, והחלטתי לתעדף קידום של אנשים מבפנים" צילומים: אוראל כהן
הכל נכון, ועדיין, בריכות הייבוש מעלות מהותית את שטח הפנים של המים ובכך את האידוי של הים. אתה לא חושב שכיל צריכה לקחת חלק במימון פתרון לירידת המפלס, לפי חלקה היחסי בו?
"בלי הפעילות של מפעלי ים המלח, לא היתה היום תיירות בים המלח. כל המלונות שם יושבים בדרום הימה, על בריכה מספר 5, ששאיבת המים אליה היא לצורכי מפעלי ים המלח, כחלק מתהליך הפקת המינרלים.
"התפקיד שלנו הוא להרוויח כסף ולשלם הרבה מסים ותמלוגים למדינת ישראל. כיל היא משלמת המסים הגדולה בישראל. הגענו עם המדינה להסכמה על כרייה באופן שישמר את יכולתם של מלונות ים המלח להתקיים. התחייבנו כלפי המדינה להשקיע בזה קרוב למיליארד דולר. זאת החלטה שלה להשתמש בחלק מכספי המסים לעניין זה או לכל עניין אחר, למשל מימון עוזרים פרלמנטריים לחברי כנסת.
"הציבור, באמצעות המדינה, הוא הבעלים של המשאב הטבעי, והוא גם הבעלים הגדול של כיל (54.07%), כך שהאינטרס שלו מיוצג דרך כיל עצמה. הוא גם זה שמקבל את המסים הרגילים, המסים של משאבי הטבע וגם התמלוגים על המחיר, וגם את כל התשלומים הסטטוטוריים האחרים. אנחנו לא מקבלים החלטות איך להשתמש בכספי הציבור".
עידן עופר
"נותן לי לעבוד, ולא מחלק הוראות"
העניין של הדימוי הציבורי הוא גדול מכיל עצמה, ומגיע גם — ואולי בעיקר — לבעל השליטה בה, איש העסקים עידן עופר (באמצעות החברה לישראל). נגד עופר, כבעל שליטה בשורת חברות, הושמעו טענות על זיהום הסביבה, קשרי הון־שלטון, תרגילי מיסוי ועוד כהנה וכהנה. העובדה שהעתיק את מרכז חייו ללונדון ב־2013 רק צבעה אותו, בעיני המבקרים, בגוון ציני עוד יותר.
"ממה שהספקתי להכיר את עידן, הוא גם נעים הליכות, גם מוסרי וגם רציני", אומר על כך צולר. "בישראל יש שנאת טייקונים שמקרינה, שלא בצדק, על עסקיו של עידן ועל העשייה היפה של כיל. זה מסוג הדברים שבהם אי־אפשר לשנות את כיוון הרוח, אלא רק להתאים את המפרשים. עידן חי עם זה, ואני בטוח שלא קל לו. התפקיד שלנו הוא לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך, להתנהל בשקיפות, להיות מקצועיים ולקוות שיעריכו את זה לאורך זמן. בעיניי זו סוגיית תדמית לא משקפת.
"בכלל, אנחנו בישראל נורא פופוליסטיים: כשהייתי בנס — חברת טכנולוגיות מידע, עסק נקי, טהור, מקדם את האנושות — היו לנו משרדים ב־16 מדינות; באף אחת מהן מעולם לא קיבלנו כתבה שלילית. כאן, בישראל, בכל פעם שזכינו במכרז ניסו להדביק לנו לכלוך. הישראלים נורא קיצוניים ויש פה טרנדים: היום יש משהו נורא פופולרי נגד מישהו, כולם רצים, ואז יש משהו אחר וכולם רצים לכיוון השני. אם יש רושם של שיפור באווירה זה פשוט כי אין טייקונים. חיסלו אותם".
איך זה לעבוד תחת עופר?
"כיל מאוד מסודרת ומתנהלת לפי כללי הממשל התאגידי. מרגע כניסתי לתפקיד לא קיבלתי מעופר הוראות".
בולענים על שפת ים המלח. "המדינה התחייבה להשקיע בשימור ים המלח קרוב למיליארד דולר. זו החלטה שלה להשתמש בחלק מכספי המיסים לזה או לדברים אחרים כמו מימון עוזרים פרלמנטריים" צילום: עמית שעל, עמית שאבי, חיים הורנשטיין
מנכ"לים אחרים בקבוצה תיארו אותו כבעל שליטה דומיננטי. הדינמיקה איתו שונה ממה שחווית בעבר?
"עבדתי עם בעלים מכל הסוגים. בהתבסס על הניסיון עד כה, עידן הוא בעלים שלא מתערב בעבודת הניהול ונותן לעבוד. לא היתה בינינו שום היכרות מוקדמת, מעבר להתארגנות כיל לבחירת מנכ"ל. לפני כניסתי לתפקיד נפגשנו פעמיים".
בביטוח ישיר עבדת מול הבעלים מוקי ודורון שניידמן. זה היה יותר אינטנסיבי?
"מוקי היה יו"ר פעיל, אז מטבע הדברים כן. הבעלים היו יותר מעורבים בתחילת התפקיד, אבל משנוצר אמון הם בדרך כלל נתנו לעבוד. עידן עופר הוא לא נושא משרה ולא יושב בדירקטוריונים".
עסקי הנדל"ן
"אני מושקע, אבל לא פעיל. אין לי זמן מחוץ לכיל"
צולר (54) מתגורר ברמת אפעל. הוא אב לשתי בנות (31 ו־25), סב לנכדה אחת, ומצפה בחודשים הקרובים לנכד שני. רעייתו מירי היא יועצת זוגית. "אני סבא משקיע, חבל על הזמן. היום זה היום שבו הנכדה שלי אצלנו. יש יותר מזה בעולם? לפני כן אמרו לי, 'אתה לא מבין מה זה אומר'. חשבתי לעצמי, כבר ראיתי וחוויתי הכל, מה כבר יכול לשנות את מהלך החיים שלי? ואז בום, התאהבות ללא תנאים. זה לא דומה למה שדמיינתי".
הוא גדל בקיבוץ דליה, בן לאורי צולר, פרופ' לכימיה אורגנית, ולתמר, פסיכולוגית. "אבי הוא פרופ' לכימיה, אז במובן מסוים התפקיד בכיל הוא גם סגירת מעגל. אבל זה לא שיש לנו נושאים במשותף: הוא איש אקדמיה מהסְפֶרוֹת הגבוהות, כתב כמה ספרים שחוץ ממנו ועוד חמישה אנשים אף אחד לא מבין אותם, בטח לא אני.
"המשפחה שלי עזבה בגיל 13 לחיפה, כשאספת הקיבוץ לא אישרה לאחותי הגדולה לעשות בגרות. האידיאולוגיה היתה להוציא רק את מי שצריך לבגרות, כדי לקדם את האינטרסים של הקיבוץ. סבתא שלנו הסכימה לממן לאחותי לימודים אקסטרניים במשלב, לא על חשבון עבודה בקיבוץ, ולאחר שסורבה הוריי עזבו. לאור הגישה ההיא אני מרגיש בר־מזל על העזיבה".
דרור הלוי, שותפו של צולר בקבוצת העיר החדשה. "אנחנו מכירים מילדות: אותו קיבוץ ואותן שריטות. לינה משותפת למשל" צילום: אוראל כהן
מחוץ לתפקיד שלך בכיל, יש לך כל מיני השקעות. אתה שותף של דרור הלוי בקבוצת העיר החדשה, שמארגנת קבוצות רכישה בתל אביב. לאחרונה נכנס אליה אלי גבאי (באמצעות גבאי מניבים ופיתוח שבשליטתו), בעסקה ששיקפה לעיר החדשה שווי של 30 מיליון שקל.
"דרור הלוי גדל איתי בבית הילדים בקיבוץ דליה, ואז כשהגיע לעיר והתחיל לעשות עסקים הוא היה צריך שותף ונזכר בי. היה לו קל ליצור איתי מערכת של אמון, כי אנחנו מכירים מילדות. אותו קיבוץ ואותן שריטות. לינה משותפת למשל.
"יש כל מיני עסקים שאני מושקע בהם, אבל לא פעיל בהם. כיל זה 24/7, חברה כימית שחיה יום ולילה, כל הזמן יש אירועים, דברים להגיב עליהם. אין לי זמן לעשות משהו משמעותי מחוץ לכיל, פרט למפעל הפילנתרופי שלי: אני יו"ר 'הפרויקט האתיופי הלאומי' — שותפות של יהדות העולם, הסוכנות והפדרציות האמריקאיות, שעוזרת להגדיל את שיעור משלימי הבגרות בעדה האתיופית. אני תורם גם כספית, אבל זה החלק הקל. החלק המשמעותי הוא הזמן".
אתה יודע, אתה לא חייב לרוץ את המרוץ התובעני הזה. עשית אקזיטים, ניהלת חברות. אתה כבר לא חייב לעבוד.
"בישיבת הדירקטוריון הראשונה בכיל שאלו אותי, 'היית בתוכנה, בביטוח, כסף לא חסר לך. למה אתה צריך את כאב הראש הזה של כימיה ותעשייה?' כבר הרבה שנים שאני לא חייב לעבוד. כנראה שלא קיבלתי מספיק אהבה עד גיל חמש או משהו", הוא צוחק, ואז מסייג שבכל צחוק יש אמת. "אולי פשוט אין מספיק פרגון בעולם שיכול להספיק לבנאדם אחד: תגיד למישהו כמה שהוא שווה, וזה עדיין לא יספיק לו. הרעב שלנו לפרגון, להכרה, לתחושה שאנחנו עושים משהו משמעותי — לא מתמלא".
