ניגודי העניינים של זליכה: ארבע חקירות והברזה

פרופ' ירון זליכה, ששר האוצר משה כחלון ניסה לפני שבוע להעמיד בראש הוועדה לבחינת ההתייקרויות במשק, כבר נחשד בעבר בכמה הפרות של הסכמי ניגוד עניינים. לא בכדי התעקשו היועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר לפסול את מינויו: ממסמכים שהגיעו לידי ”כלכליסט” עולה שכבר לפני עשור, ערב פרישתו מתפקיד החשב הכללי, הוא נחקר על הפרות חוזרות ונשנות של הסכם ניגוד העניינים שלו, שנגעו בין היתר לתפקידו הקודם בחברת דרך ארץ.

זליכה התמנה לתפקיד החשכ”ל בשנת 2003, אחרי ששימש שנתיים כסמנכ”ל הכספים של דרך ארץ. הוא נדרש לחתום על הסכם ניגוד עניינים שאסר עליו לטפל במשך שנה בנושאים הקשורים בחברה ובבעלי השליטה בה ‑ שיכון ובינוי ואפריקה ישראל. ב־2007, שנתו האחרונה בתפקיד, הוא נחקר ארבע פעמים באגף המשמעת של נציבות שירות המדינה, ועם פרישתו ביקשו בנציבות לזמנו בחמישית להשלמת התהליך. הפעם זליכה סירב להתייצב בטענה שמתנהל נגדו “מסע דיג”. התיק עבר אפוא לטיפולו של המשנה לפרקליט המדינה דאז שי ניצן, שהחליט לא לנקוט בהליכים נגדו מטעמים טכניים, ובהם העובדה שזליכה כבר פרש מהשירות הציבורי. 

ירון זליכה צילום: נמרוד גליקמן

“הפר את ההסדר”

החקירה של זליכה התמקדה בשלושה אירועים שהתרחשו בשנתו הראשונה כחשכ”ל. בראשון נפגש זליכה לדון בתנאי המכרז להקמת כביש 431 עם נציגי החברות שיכון ובינוי ודניה סיבוס שבבעלות אפריקה ישראל. במקרה השני השתתף בפגישה על הרכבת הקלה, שנכחו בה נציגים בכירים של אפריקה ישראל ובהם המנכ”ל עופר קוטלר, ששימש לפני כן כמנכ”ל דרך ארץ. במקרה השלישי ישב זליכה בוועדה שהמליצה על מינויו של גיל סמסונוב ליועץ שיווקי בתהליך ההפרטה של בנק לאומי. זליכה, לפי הטענות, לא דיווח לשאר חברי הוועדה כי הוא מקורב לסמסונוב.

בהמלצות שהעביר ניצן לפרקליט המדינה דאז משה לדור, הוא מעריך כי במקרה הרכבת הקלה קיימות ראיות ברף הנדרש, “המלמדות, למצער, כי תוכן הפגישה נגע ישירות לענייניה של MTS שאחת החברות בה היתה אפריקה ישראל, ובכך העמיד את עצמו זליכה במצב של חשש ניגוד עניינים והפר את ההסדר”.

צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, גלעד קוולרצ'יק

גם במקרה של כביש 431 סבר ניצן כי קיימת תשתית ראייתית להפרת ניגוד העניינים, אם כי היא “גבולית”. ניצן לא מצא ראיות לכך שמעשיו של זליכה, מעבר לקיום הפגישות, היו נגועים בניגוד עניינים.

אשר לבחירה בסמסונוב, ניצן לא מצא תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי הקשר האישי והחברי בינו לבין זליכה עורר חשש לניגוד עניינים. ניצן ציין שזליכה היה צריך לדווח לשאר חברי הוועדה על הקשרים, אבל שהדבר אינו מצדיק העמדה לדין משמעתי.

למרות המסקנות לא־נוחות, ניצן החליט לבסוף להימנע מצעדים משמעתיים נגד זליכה ‑ “למרות הבעייתיות הלא־מבוטלת שבהתנהגותו”. הוא נימק זאת בשלושה טעמים. ראשית, זליכה פרש לפני תום ההליכים, ולכן העונש שאפשר היה לגזור עליו ‑ נזיפה חמורה ‑ לא היה אפקטיבי. שנית, עצם ההעמדה של עובד ציבור לדין משמעתי אחרי פרישתו נחשבת לצעד חריג. שלישית, ולא פחות חשוב: ניצן מעריך ש“ספק אם זליכה ישוב לשירות”.

לא לומד לקח

זליכה המשיך למלא מדי פעם תפקידים ציבוריים, וגם החששות לניגוד עניינים המשיכו להתעורר. ב־2017 מינה אותו כחלון לעמוד בראש ועדה להעלאת קצבאות הנכים, בשעה שייעץ לשורה של גופים, ובהם יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. מסינג וזילבר פסלו אז את המסקנות שהגיש, והשלמתן עברה לידי יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון.

מלבד זאת, זליכה נחשד בעבר גם בדיווחים כוזבים. בינואר 2010 הקדיש מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס פרק חמור בדו”ח שלו לדיווחים כוזבים שמסר זליכה לאוצר, בשנים שבהן כיהן כחשכ”ל, על שכרו והיקף העסקתו במכללת קריית אונו. לפי הדו”ח, "היקף עבודתו הפרטית של זליכה חורג מהמותר, וגדול פי כמה מזה שביקש בעבורו היתר". זליכה ביקש בין היתר אישור לשאת בתפקיד ניהולי במכללה, וכן להעביר הרצאות “בשעות חופפות לשעות העבודה הקבועות במשרד האוצר".