הציבור לא ישלים עם חוק הגיוס: חוק ההשתמטות יחזור כבומרנג

יש משהו מאוד ציני בכך שמכנים את הצעת החוק של הממשלה לשחרור החרדים "חוק הגיוס". בעצם מדובר בחוק השתמטות לכל דבר. הוויכוח שמתנהל בין הממשלה לסיעות ישראל ביתנו ויש עתיד בשאלה אם יוכנסו בחוק שינויים הוא ויכוח ריק מתוכן. עם או בלי שינויים, שתי ההצעות מוכרות את השוויון בנטל בנזיד הנצחת הממשלה או אפשרות להיכנס אליה בקדנציה הבאה. אם להשתמש בביטוי שכל כך אהוב על יש עתיד בימים האחרונים - שתיהן קומבינה. גם החלטת מועצת גדולי התורה אם לאפשר העברת החוק ללא שינויים, שהיתה אמורה להתקבל אתמול בערב, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן בשתי הגרסאות זהו חוק גרוע.

יש שלושה רכיבים שלפיהם נשפט חוק גיוס: יעדי גיוס משמעותיים ומחייבים, סנקציות מרתיעות במקרה של אי־עמידה ביעדים ומועד ביטול החוק אם ייכשל בהשגת היעדים בקביעות. הצעת חוק הגיוס הנוכחית על שתי גרסאותיה נכשלת כישלון חרוץ בשלושתם. עד היום יעדי הגיוס עלו ב־20%-15% בשנה, כלומר היתה בהם שאיפה לעלייה ריאלית אמיתית גם אם לא שאפתנית במיוחד. היעדים שקובעת הצעת החוק עולים ב־8%-5% בשנה. בהתחשב בעובדה שהצמיחה הטבעית של האוכלוסייה החרדית היא 4.5%, מדובר בצמיחה אפסית שעושה צחוק מהשוויון בנטל.

חיילי צה"ל. ארכיון צילום: bigstock

במקרה של אי־עמידה ביעדים הסנקציות הכלכליות יחולו רק על הישיבות ולא על התלמידים עצמם. יש עתיד גילתה השבוע שאפשר לעקוף את הסנקציות באמצעות הגדלת תקציב הישיבות. בפועל, הבעיה הזו היתה ידועה מרגע שהוצגה הצעת החוק. אם תהיה בעיה כרונית של אי־עמידה ביעדים, החוק יבוטל לכל המוקדם באמצע 2024. זאת, רק לאחר שלוש שנים רצופות שבהן לא יושגו אפילו 85% מהיעד ועוד שנה שבה הכנסת תוכל להעביר חוק השתמטות אחר.

ועדת טל שפעלה בשנת 2000 המליצה להמשיך בהסדר דחיית השירות של תלמידי הישיבות כדי לאפשר שילוב הדרגתי שלהם בשירות. קשה שלא לראות בעובדה שלאחר 18 שנה רק שליש מהמחזור החרדי משרתים בצבא (כ־3,000 מתגייסים בשנה) – הוכחה לקצב אטי ביותר. אלא שעד עכשיו לפחות היתה התקדמות ביעדי הגיוס. המערכת הפוליטית יוצאת מנקודת הנחה שהציבור מיואש מהמאבק למען שוויון בנטל וגם לא בקיא בפרטים ולכן ישלים עם הכל. כדאי לה לזכור שהמאבק הזה בא בגלים. מי שיעגן בחוק את האפליה בין דם לדם היום, עלול לשלם בקלפי מחר.