שהזקנה במסדרון תבקש ביטחון תעסוקתי

הקיצוץ הרוחבי המי יודע כמה שעבר אתמול בממשלה הוא עלבון לאזרחיה. קיצוץ מיותר, שניתן היה לחסוך אותו באינספור הזדמנויות בעבר, אם מישהו משרי הממשלה היה מתייחס ברצינות לתפקידו. 22 מיליארד השקלים שהוחלט לחתוך מתקציבי החיים של כולנו עד 2035 הם עדות כואבת במיוחד להתנהלות העקומה של ממשלות ישראל, ובעיקר לרפיסות של השרים בכל פעם שהם נתקלים באיזה אלקטורט מאיים. רפיסות שמגיעה לשיאה ערב בחירות, ומשמעותה הישירה היא פחות אנשי צוות בבתי החולים, פחות עובדים סוציאליים לנערים בסיכון, פחות מורים לילדים. פחות מכל מה שהוא כל כך נחוץ, וממילא ניתן כבר היום במשורה.

ההתייעלות עלתה ביוקר

כל הפחות הזה קרה כי ב־2006 האוצר סיכם עם צה"ל על תוכנית "גמישות ניהולית", שתאפשר לפטר קצינים ונגדים מיותרים כדי להתייעל ולחסוך בהוצאות. כמובן שבתמורה הצבא דרש, וקיבל, פיצוי: אם מעכשיו אפשר לפטר אנשי קבע, הבה נעניק להם תוספת "היעדר ביטחון תעסוקתי".

כחלון (מימין) ונתניהו בישיבת הממשלה אתמול צילום : אמיל סלמן - הארץ

והעניקו בגדול. נגדים וקצינים קיבלו עד 7.3% לשכרם, כי "אינם יכולים להתאגד". הסקטור שממילא נהנה מביטחון תעסוקתי מופלא, כזה שעובדים במגזר הפרטי יכולים לחלום עליו, זכה לתוספת נאה בגלל היעדר לכאורה של ביטחון כזה.

כמעט מיותר לציין ש"הגמישות הניהולית" שנועדה לחסוך בתקציב הביטחון לא באמת השפיעה על גודלו. אם ב־2007 הוא נע סביב 53 מיליארד שקל, הרי שב־2018 הוא כבר מסתובב סביב 70 מיליארד שקל — והיד עוד נטויה, הרי איש אינו יודע במדויק כמה כסף עובר למשרד שלא מסרבים לו לעולם.

חבר מביא חבר

אבל עד כאן עדיין יש בסיס הגיוני, בשם הצורך לשמר את כוח האדם האיכותי בצה"ל וכיוצ"ב מנטרות. אלא שאז התברר ש"תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי" תשולם גם ל... גמלאי צה"ל. שוב: קצינים ונגדים שכבר פרשו לפנסיה, רובם סביב גיל 45, והם נהנים מפנסיה יפה ומהאפשרות לפתח לעצמם קריירה שנייה, יקבלו תוספת בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי". למה? למה לא. תקציב הביטחון הוא ממילא בור שחור גדול, נשליך אליו עוד כמה מיליארדים.

להחלטה הצינית לשלם תוספת גם לגמלאי צה"ל נלוותה עוד עלות, נסתרת: אם התוספת על "היעדר ביטחון תעסוקתי" מוענקת לאלה שכבר אינם מועסקים, הרי שמדובר בהעלאת שכר של ממש, לא באיזו "הטבה" או "מענק" חד־פעמי. הרי, כפי שניסח זאת בית הדין לעבודה, "אין בין גמלאים לבין היעדר ביטחון תעסוקתי ולא כלום".

ומכיוון שמדובר בהעלאת שכר, אז גם לשוטרים מגיע. וגם לסוהרים. וגם לגמלאים שלהם. ושל השב"כ והמוסד גם. כי כולם צמודים לשכר של הצה"ליים, מאז החלטת ממשלה שהתקבלה ב־1979. אז השוטרים והסוהרים וגמלאי שב"כ תבעו — וזכו. בית הדין לעבודה קבע שהם זכאים לתוספת 12 שנה רטרואקטיבית, מאז 2006. הממשלה, אמר בית הדין במילותיו המנומסות, בעצם ניסתה לעבוד עליכם. המשמעות הפיננסית קטסטרופלית: 22 מיליארד שקל, שישולמו בתשלומים על פני 17 שנה ויקזזו 1.3% מדי שנה מתקציבי הממשלה המדוללים.

אומץ לב? אצל נתן אשל

לרגע היה נדמה שהממשלה אינה משלימה עם רוע הגזירה. היא אמנם לא העזה לשנות את החלטת ההצמדה ההיא מ־1979, אבל ערערה לבית הדין הארצי, ולאחר שהפסידה המשיכה לבג"ץ. רק לפני חודשיים בנימין נתניהו הפגין נחרצות וקבע: לא נשלם את התוספות. האוצר, בראשות משה כחלון, עמד והריע למפגן ראוי של אומץ לב ציבורי.

אבל אומץ הלב של נתניהו שמור לקרבות מול חלשים, לא מול שוטרים ופורשי מוסד. וכשריח בחירות באפו, אומץ הלב, ככל שהוא קיים, נמסר לנתן אשל למשמורת. וכך, אותו נתניהו שהכריז שלא ייכנע, עמד אתמול באחד מרגעיה האחרונים של ממשלתו, כפה קיצוץ דרמטי של 22 מיליארד שקל, ובירך: "ההחלטה מתקנת היעדר קביעות וביטחון תעסוקתי אצל משרתי מערכת הביטחון. זוהי בשורה לשוטרים, לגמלאי המשטרה, השב"ס, השב"כ והמוסד שהם ייחלו לה שנים רבות". ושר האוצר? הוא לפחות עקבי, וגם הפעם עמד והריע.

אז בפעם הבאה שהשרים יקוננו על היעדר משילות, ועל פקידים שמונעים ביצוע החלטות, נופפו ב־22 מיליארד השקלים הללו. 22 מיליארד שאינם שום דבר חוץ מחדלות אישים של ראש הממשלה ושר האוצר שלו, ושל ממשלה שלמה שפוחדת לעמוד מול לחץ של קבוצות פריבילגיות.

וכשכחלון יחייך בפעם האלף ויתגאה בכך שאינו מעלה מסים חרף הגירעון, תזכירו לו שלחתוך 22 מיליארד שקל מהשירותים הממשלתיים המכווצים זאת חתיכת העלאת מסים כואבת, שכולנו נשלם עליה.