האם הפוליטיקאים יבחרו גם את הפרקליט החוקר?

הסכנה שפוליטיקאים יבחרו את יועציהם המשפטיים כמשרות אמון היא הטיעון המרכזי נגד חוק היועמ"שים שמקדמת שרת המשפטים איילת שקד. האם אנו בדרך לתרחיש נוסף, מסוכן הרבה יותר, לפיו הפוליטיקאים יבחרו גם את פרקליטי המחוזות ובכירי הפרקליטים במשרד המשפטים? היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מינה את פרקליטת מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן־ארי, ללוות את תיקי ראש הממשלה. האם ראש הממשלה יהיה מעורב בעתיד בבחירת הפרקליטה שתחליף את בן־ארי? מפני סכנה כזו מזהיר ועד פרקליטי המדינה, תרחיש שעלול להתפתח מסכסוך שמתנהל בימים אלה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

עו"ד טלי מרקוס, ד"ר למשפטים, מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, החליטה להתמודד על תפקיד מנהל היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, שאותו פינתה עו"ד רבקי דב"ש. בקשתה נדחתה מהסיבה שמדובר ב"מכרז בדירוג משפטנים", ולכן היא, ששייכת ל"דירוג פרקליטים", מנועה מלהתמודד.

מרקוס פנתה באמצעות עו"ד אילה הוניגמן־ליפץ לבית הדין לעבודה. בדיון המקדמי בפני השופט כאמל אבו קאעוד בבית הדין האזורי בירושלים הטילה המדינה בתגובתה פצצה: "המדינה תקדים ותטען כי עמדתה העקרונית היא שיש לפתוח הדדית את המכרזים, כך שפרקליטים בשירות המדינה ומשפטנים בשירות המדינה יוכלו להשתתף במכרזים הרלבנטיים". כלומר המדינה תבטל את ההפרדה הטריטוריאלית בין "פרקליטים" ל"משפטנים" ותאפשר לכולם להתמודד על כל המשרות.

מימין: המשנה ליועמ”ש דינה זילבר ועו”ד ליאת בן ארי, פרקליטת מיסוי וכלכלה. הפוליטיקאים ישמחו למנות את מחליפיהן צילום: עמית שעל, דוברות משרד המשפטים

והנה, דווקא פתיחה הדדית זו של דלתות מקוממת את ועד פרקליטי המדינה, בראשות עו"ד אורית קורין, שבוחן אם להכניס גם את פתיחת המכרזים לעילות סכסוך העבודה שעליו הכריזו במאי השנה. מתברר שיוזמתה של פרקליטה, בשר מבשרם, לפלוש לתחום המשפטנים ולאתגר את ההפרדה המסורתית בין פרקליטים למשפטנים מדליקה כמה נורות אזהרה מפני האפשרות הנגדית – אם פרקליטים יכבשו את מוצבי המשפטנים, ייחשפו העמדות הבכירות בפרקליטות לכיבוש נגדי של משפטנים, ואולי בהמשך, גם של פוליטיקאים.

פרצה בגדר

משפטני המדינה נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות: ארגון פרקליטי המדינה, שכולל כ־1,100 פרקליטים שמכהנים בחמשת מחוזות הפרקליטות ובמחלקות פרקליטות המדינה (המחלקה הפלילית, מחלקת בג"צים ועוד); וארגון המשפטנים, המונה כ־500 משפטנים, ובהם היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה ובמשרד המשפטים.

הדגש בעבודת היועץ הוא לסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ולהתריע מפני כשלים משפטיים שעלולים לצוץ בדרכה. הדגש בעבודת הפרקליטים הוא אכיפת החוק הפלילי וייצוג המדינה כתובעים, אבל גם בהליכי בג"ץ, בבית הדין לעבודה, בהתייצבות בתביעות ייצוגיות ועוד. בעיני הפרקליטים, חוק היועמ"שים הוא ניסיון פוליטי להשתלט על מינוי יועמ"שים. ועכשיו, בתגובת המדינה לתביעת טלי מרקוס, הם רואים איך המדינה, בנדיבותה לאפשר לכולם להתמודד על הכל, פותחת את הסדק למינוי “נאמניה” למשרות הבכירות בפרקליטות.

עו”ד אילה הוניגמן־ליפץ, מייצגת את עו”ד טלי מרקוס, שביקשה להתמודד על תפקיד “משפטני”

עד כה נרשם ניסיון השתלטות פוליטי אחד על הפרקליטות. זה היה כששרת המשפטים מינתה את עו"ד עמית פישר כ"משגיח" מטעמה על תשובות מחלקת בג"צים לעתירות בענייני ההתיישבות בשטחים. זו היתה אחת הסיבות לפרישתה של מנהלת מחלקת הבג"צים אסנת מנדל. מחליפה, עו"ד ענר הלמן, מצא את הדרכים לעבוד עם פישר. מחר, חוששים הפרקליטים, ימונה פישר למנהל מחלקת בג"צים אם ייפתחו הליכי המינוי.

האם יש היגיון לדרישתם של הפרקליטים לאחיזה בלעדית במשרות הבכירות? לשיטתם, פרקליט בכיר יכול להיות רק אחד כזה שצמח מלמטה והתנסה בכל ההיבטים הרגישים שנדרשים בעבודת התובע הפלילי, מתיקי תעבורה עד תיקי רצח, ממעילות קטנות עד שחיתות שלטונית, מעבירות ופשעים קטנים עד תיקי ארגוני פשיעה. לא ניתן, לטענתם, להצניח למשרה בכירה בפרקליטות אדם מבחוץ שלא מכיר את הדנ”א הזה מבפנים. המניעות היא קודם כל מקצועית, אבל חייבים לסתום גם את הפרצה שקוראת להשתלטות פוליטית.

עם זאת, ההסדר הפנימי הזה שבו ארגוני הפרקליטים והמשפטנים מחלקים ביניהם את השירות המשפטי הממשלתי הוא זר וחריג למקובל בשירות המדינה. הפרקליטים טוענים שמדובר בהסכם קיבוצי, אולם עו"ד הוניגמן טוענת, מטעם מרקוס, שמדובר בהוראת תקשי"ר (תקנון שירות המדינה) בלבד שקל לשנותה וליישר בכך את תנאי המינוי לנהוג בכל שירות המדינה. בעמדה זו תומכת גם עמותת “הצלחה”, שמבקשת להצטרף להליך באמצעות עו"ד אלעד מן. וחוץ מזה, גם המדינה מכירה בחריגים ובקומבינות שמאפשרים מעבר בין משפטנים לפרקליטים. יהודה שפר למשל, שהיה ראש הרשות לאיסור הלבנת הון (משפטנים), הפך למשנה לפרקליט המדינה (פרקליטים).

הדימוי הכוחני מתחזק

כשהפרקליטים יוצאים למלחמה, הם מצדיקים את הדימוי הכוחני שיצא להם עוד מימי המאבק בנציבת הביקורת, השופטת בדימוס הילה גרסטל. גם מרקוס טעמה מנחת לשונו של ועד הפרקליטים. "זה מזעזע אותי ברמה האישית, וברמת התפקיד זה מבייש אותך", סימסה ראש הוועד קורין למרקוס בתגובה לסירובה להיפגש עמה. "משתמשים בך ככלי לאינטרסים בלבד", הגיבה קורין לפרסום בתקשורת של תביעת מרקוס.

את המדינה בבית הדין לעבודה מייצגים עורכי הדין ירון קרמר ואלון נוי ממשרד נ. פינברג. תגובתם היא משפטית כדבעי: "לעמדת המדינה, 'עקרון ההדדיות' מחייב כי בנסיבות דנן לא ניתן להעניק לפרקליט המגיש מועמדות למכרז בין־משרדי לתפקיד בדירוג המשפטנים את הפריבילגיה להגיש מועמדות לתפקיד זה כאשר מקביליו בדירוג המשפטנים אינם יכולים להגיש מועמדות לתפקיד שלעתים הוא עצמו עשוי לפנות. מתן אפשרות כאמור פוגע בעקרון השוויון, שהוא נשמת אפו של ההליך המכרזי. המדינה מצהירה כי בכוונתה להעלות לדיון בפני ועדת השירות הצעת החלטה אשר תאפשר את פתיחת המכרזים באופן הדדי, וזאת בתוך שישה שבועות".

האם מאחורי תגובה זו מרחפת גם רוחם של שקד ובצלאל סמוטריץ', שמבקשים להמשיך במאמץ לשינוי הדנ”א של אליטות המשפט המסורתיות, או גישה שוויונית יותר להליכי מינוי במשרות הבכירות של פרקליטים ומשפטנים בשירות המדינה? האם לפנינו סכסוך שנוגע להסכמי עבודה והוראות תקשי"ר או מאבק על עצמאות הפרקליטות? כל התשובות אפשריות, ואולי גם נכונות.