ביזוי השביתה: התרגיל של ניסנקורן

הספין הציני והשקוף של "השביתה למען פועלי הבנייה" מטעם יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ובשיתוף שר האוצר, משה כחלון, חייב לעורר שאלות קשות כלפי כל המעורבים. ניסנקורן השתמש בזכות המקודשת של השביתה כדי לצבור הון תדמיתי, כשהוא מנצל לשם כך את האוכלוסייה שבשמה הוא לכאורה יצא לשביתה.

לאיגודי עובדים יש תפקיד חשוב בעיצוב החברה, אך זו תקופה ארוכה שיו”ר ההסתדרות חורג מתחום האחריות של ההסתדרות ומגלה נטיות מגלומניות. הוא מכריז שהההסתדרות "סוגרת את הפערים בחברה הישראלית" ויושב עם פקידי האוצר ומחליט על הקצאה של 4 מיליארד שקלים לנכים, שאותם הוא אינו מייצג, או מוביל עם שרי הממשלה ביטוח סיעודי ממלכתי לקשישים, שגם הם לא בחרו בו. הוא גם מסביר שלא ראש הממשלה ולא בג”ץ יקבעו מתי ישבית את המשק.

כחלון הפך את ניסנקורן לסוג של סגן שר האוצר לעניינים חברתיים. אלא שניסנקורן הוא בעל אינטרס ולא מוטלת עליו אחריות. אם הגירעון יתפרץ, זה לא עניינו.

מימין: חיים כץ, משה כחלון ואבי ניסנקורן. הסכם בטיחות בבנייה צילום: דוברות ההסתדרות

יו”ר ההסתדרות יודע לבחור מאבקים שזוכים לאהדה ציבורית גבוהה ומצטלמים לתפארת. חבל שהוא לא משתמש בכישורים שלו כדי לקדם פתרון בנושא הרבה יותר קרוב לתחומו, כמו גיל הפרישה של נשים, שאולי מצטלם פחות טוב אך מאיים על האיזון התקציבי של הביטוח הלאומי.

הפעם הספין היה שקוף, כמעט על גבול הזלזול באינטליגנציה של הציבור. שוב התגייסה ההסתדרות בכל הכוח לנושא חשוב, אך כזה שאינו נוגע לליבת הפעילות שלה — היא אינה הגוף היציג של פועלי הבניין. שוב זה התחיל במלים גבוהות של ניסנקורן וגם הפעם היתה שותפות סמויה של כחלון. אך למרות המאמצים, תרגיל יחסי הציבור כשל. כשניסנקורן הכריז על שביתה, ספק אם מישהו באמת נכנס ללחץ. וכשניסנקורן וכחלון הצהירו כי "מנענו שביתה כללית במשק", ספק אם מישהו באמת האמין לשניים. איום השביתה לא יצר הד ציבורי רחב וכך גם ההסרה שלו.

ניסנקורן וכחלון המציאו משבר ובסוף המציאו פתרון הירואי שהושג, במקרה, דקה אחרי תחילת מהדורות החדשות ושעה אחרי שהעיתונאים הוזמנו לצלם. טוב שסגן שר האוצר יצחק כהן — אולי בגלל יושרה, אולי כי לא שותף בתרגיל — הודיע כבר בצהריים שיש הסכמות ולא תהיה שביתה. ואכן, ההסכמות היו מושגות גם בלי כל ההצגה, הספינים והתרגילים.

ניסנקורן צריך להיות שקול יותר. לכלי השביתה צריך להתייחס ביראת קודש. זה לא אקדח ששולפים בקלות ובציניות עבור עוד קרדיט ציבורי. אחרת הציבור הישראלי יחשוד בו שהוא מנסה לסלול את דרכו למגרש הפוליטי, על חשבונו.