$
בארץ

אחרי הבחירות המקומיות: איך תיראה השבת ועוד 8 אתגרים

אחרי שיגמרו לחגוג את ניצחונם הלילה, יצטרכו 250 ראשי רשויות להתמודד עם לחצים בעלי משמעות כלכלית כבדה: פתיחת עסקים בשבת, בניית עשרות אלפי דירות, תחבורה תקועה ומאבק במפעלים מזהמים. כלכליסט ממפה את האתגרים המרכזיים של הערים הבולטות

שחר אילן, צבי זרחיה וליאור גוטמן 06:5731.10.18

הקרבות על דמותה של השבת יוסיפו לככב בראש סדר היום המקומי והארצי ביום שאחרי הבחירות. מדובר בנושא שיכתיב לא רק איך ייראו מעט שעות הפנאי היקרות לנו, אלא שהוא מתחבר למאבק העקרוני יותר על צביונה של כל עיר ולבסוף גם על צביונה של המדינה – הלחץ מגיע מלמטה ובמקרה הזה עובר דרך ראשי הערים והמועצות היישר אל לשכות שר הפנים וראש הממשלה בירושלים. חברו לכך את הבחירות הכלליות הממשמשות ובאות – וקבלו מתכון בטוח לזירת עימותים.

 

 

 

חלק גדול מהמרכולים ובתי העסק שפועלים ברחבי ישראל בשבת עושים זאת בניגוד לחוקי העזר שעברו לפני שנים רבות. חוק המרכולים שהעבירה הקואליציה הנוכחית בכנסת קובע שלא ניתן להעביר חוקים בנושא מסחר בשבת ללא אישור שר הפנים. כך שבכל עיר ממשיכים בתי העסק לפעול עד לרגע שבו יעתרו גורמים חרדיים לבג"ץ בדרישה לאכוף את חוק העזר. ערים שינסו לתקן את חוק העזר כדי לאפשר פתיחת בתי עסק בשבת לא יוכלו לעשות זאת, מכיוון ששר הפנים לא יאשר את חוק העזר.

 

שורה של עיריות הזדרזו להעביר חוק עזר חדש בסוף השנה שעברה לפני שחוק המרכולים נכנס לתוקף. באוגוסט השנה החליט שר הפנים אריה דרעי לא לאשר את החוקים החדשים של מודיעין, ראשון לציון, גבעתיים, הרצליה וחולון, בטענה ש"הערים לא הוכיחו צורך חיוני בפתיחת עסקים בשבת", כפי שמחייב החוק. העיריות, מצדן, טוענות שהחוק שחל לגביהן הוא הישן – כלומר זה שלא אפשר לשר הפנים לפסול חוקי עזר. ראשון לציון וגבעתיים כבר עתרו לבג"ץ והעניין תלוי ועומד בבית המשפט.

 

 

הפגנה ב אשדוד נגד החלטת ראש העיר לאכוף סגירת עסקים בשבת הפגנה ב אשדוד נגד החלטת ראש העיר לאכוף סגירת עסקים בשבת

 

 

יקשיחו עמדות לקראת הבחירות לכנסת

 

בקדנציה הטרייה של ראשי השלטון המקומי נמשיך לראות עימותים על צביון השבת גם בערים תל אביב, ירושלים, אשדוד, אילת וחיפה.

 

ראשי הרשויות החדשים והוותיקים מחויבים לבוחריהם. הם יתקשו להתכופף ולהיכנע לגחמות של המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, במקומות שבהם חרתו על דגלם את צביונה החילוני - בהיקפים כאלה או אחרים - של השבת. ההבדל היחיד כעת הוא שבהיעדר בחירות לראשי הערים יהיה פחות עניין להקצין את המאבקים ולהוציא אותם לתקשורת. מהעבר השני של הזירה ניצבים דרעי וראשי יהדות התורה - סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. הם, מצדם, פוזלים אל הקלפי, לקראת הבחירות לכנסת שייערכו ב־2019, ולא יכולים להרשות לעצמם לתת יד לחילול שבת המוני. הקשחת הקו מצד שר הפנים ויהדות התורה בסוגיית השבת עשויה לסייע להם בדרך אל הקלפי.

 

 

אריה דרעי, שר הפנים אריה דרעי, שר הפנים צילום: אוהד צויגנברג

 

 

תל אביב היא העיר היחידה שבה כבר יש חוק עזר מאושר שמתיר פתיחת עסקים בשבת. את תפוח האדמה הלוהט – הוצאת מכרז לחנויות שיפעלו בשבת תוך סגירת כשליש מהחנויות שפועלות היום, כפי שקובע החוק החדש שאושר – היא דחתה לאחרי הבחירות. בירושלים הקרב על צביונה הדתי של העיר התבטא בעיקר בהתחזקותו בשבועות שלפני יום הבוחר של המועמד החילוני לראשות העיר עופר ברקוביץ. זאת על רקע המאבקים בין חרדים לחילוניים בבירה, למשל סביב ההצעה שהועלתה לפני כמה חודשים לסגור בשבתות את מתחם התחנה בתחנת הרכבת הישנה בירושלים, והתביעה של ליצמן לסגור את בתי האוכל והמסעדות בשוק מחנה יהודה שאליהם נוהרים תלמידים מישיבות חסידות גור הסמוכה.

 

מחכים לקווי מוניות השירות החדשים

 

עוד נדבך של קרבות השבת הוא הפעלת תחבורה ציבורית בשבתות, וגם הזירה הזו ממשיכה לתסוס. בדומה למחלוקות לאומיות אחרות, גם תחום הפעלת התחבורה הציבורית בשבת משמש כקרדום לחפור בו להצדקת הטענות של כל צד בוויכוח. הגופים הדתיים טוענים שהפעלה שכזו שוברת את הסטטוס קוו, ומנגד נטען שתחבורה ציבורית היא זכות בסיסית שיש ליהנות ממנה בכל ימות השבוע, שלא לדבר על התרומה הסביבתית שבהורדת מכוניות מהכביש.

 

התחבורה הציבורית בשבת פועלת על פי סטטוס קוו היסטורי שבו ביישובים ערבים יש תחבורה בשבת גם אם חלקית. בערי ישראל היהודיות לא פועלים אוטובוסים, להוציא חיפה בגלל שהיא עיר מעורבת. מספר מוגבל של קווי מוניות נוסעים בקווים בין־עירוניים וביחוד בגוש דן בקווים מתל אביב ואליה. בשנים האחרונות החלו פעילים חילוניים להפעיל שירותי תחבורה ציבורית פרטיים דוגמת שבוס בירושלים שיזמה יו"ר מרצ בבירה לורה ורטון.

 

בג"ץ דחה עתירות של עיריית תל אביב והמרכז הרפורמי לדת ומדינה לחייב את שר התחבורה ישראל כץ מהליכוד להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. אחד הנימוקים המרכזיים של העותרים הוא שכץ מפר את חובתו לאפשר תחבורה ציבורית בשבת למרכזים רפואיים. מביך במיוחד המצב בירושלים, שבה לתושבים הערבים יש תחבורה בשבת ממזרח העיר לבית החולים הדסה הר הצופים, אבל לתושבים היהודים אין שום גישה לבית חולים זה ולאחרים.

 

בית המשפט הבהיר שבעניין זה לא יסתפק בעותרים ציבוריים, וכי כדי שידון בנושא צריך להצטרף לעתירות מפעיל תחבורה ציבורית שמעוניין לפעול בשבת ולא נותנים לו. מאז עוד לא הוגשה עתירה שכוללת חברה כזו. מבדיקת "כלכליסט" עולה שרבות מחברות אלה כלל לא מתלהבות מהרעיון להפעיל תחבורה ציבורית בשבת מכיוון שהדבר ידרוש מהן לתגבר כוח אדם (במציאות שבה יש מחסור של נהגים גם ככה), להעלות ב־15% את עלויות הדלק והשכר, שלא לדבר על הבלאי שייצבר. ולכן, ומבלי שאיש יודה בכך באופן רשמי, אם המדינה לא תסבסד את ההפעלה, הם היו שמחים לוותר על התענוג.

 

הצד השני, שמרוצה מכך שהנושא מתנהל במגרש הדתי, הוא האוצר. מבחינתו, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תחייב העלאה של הסבסוד שניתן היום, שגם כך מתקרב ל־6 מיליארד שקל בשנה, ותפחית את מספר האנשים שרוכשים דלק ומכוניות, שני סקטורים שמניבים מיסוי בהיקף של 40 מיליארד שקל בשנה.

בתווך נמצאים ראשי הערים והרשויות, ודווקא מהכיוון המקומי מנשבת תקווה מסוימת. הסטטוס קוו בערים לא מעטות כולל קווים בודדים של מוניות שירות הפועלים בשבת. הרפורמה שמקדם שר התחבורה של הפעלת 110 קווי מוניות שירות חדשים עשויה לאפשר לחלקם לפעול גם בשבת. כמובן, ייתכן שהניסיונות להפעילם בשבת ייצרו מאבקי שבת חדשים. אבל בינתיים הפתרון הזה לא מפריע לסטטוס קוו ויאפשר שירות מוגבל אבל קיים למי שממש רוצה בכך. ולגבי העיריות, אלו יכולות להפעיל כבר היום תחבורה ציבורית בשבת, ובתנאי שתהיה חינם אין כסף. אבל כמה מהן טרחו לנצל את ההזדמנות?

 

חיפה והמפרץ: לרכוב על אדי ההצלחה של האמוניה

המאבק על בית הזיקוק יחכה גם לראש העיר הבא

 

גם אחרי הבחירות יצטרך ראש העיר הנבחר של חיפה להמשיך את המאבק הסביבתי המתמשך במפעלים המזהמים באזור, מאותה נקודה בה הופסק לפני כמה שבועות.

המטרה העיקרית תהיה לפנות את בית הזיקוק החיפאי למקום אחר, עם כל ההשפעות הכרוכות בצעד זה לגבי צורכי המשק. וגם תוך הבנת היכולת המוגבלת של הממשלה להוציא לדרך פרויקטים של תשתיות בלוחות זמנים ריאליים וללא עלויות ענק שמתווספות לאורך הדרך.

 

הסמכויות של ראש העיר חיפה בסוגיית סגירת בית הזיקוק והעברתו למקום אחר הן מגוונות, ונעות מהתנעת מחאה ציבורית ועד נקיטת צעדים מינהליים כמו איסור להוצאת רישיון עסק, כפי שפעל ראש העיר יונה יהב במאבק נגד מכל האמוניה.

 

מאבק זה נחל הצלחה מפתיעה. מכל האמוניה ששכן במפרץ חיפה קרוב ל־30 שנה, נסגר בשנה שעברה בהוראת בית המשפט לאחר מאבק ציבורי ממושך. ההצלחה גרמה לראש העיר יהב להגביה את הציפיות גם לאפשרות של הוצאת בית הזיקוק הפועל במפרץ מאז ימי המנדט.

 

הבעיות העיקריות במהלך הזה, מעבר ללוחות הזמנים, נעוצות ביכולת של הממשלה להוציא לפועל תוכנית לאומית, עם הצורך לספק 60% מהביקוש של בנזין, כמו גם למנוע פגיעה אנושה בתעשיית הפולימרים ובאלפי משפחות שמתפרנסות מתעשיית חומרי הגלם שמייצר בית הזיקוק.

 

 

שריפה בבתי הזיקוק בחיפה שריפה בבתי הזיקוק בחיפה צילום: רויטרס

 

 

 

המועצה הלאומית לכלכלה הזמינה לאחרונה מחקר מחברת מקינזי שבחן את האפשרות להעביר את בתי הזיקוק, כאשר לוחות הזמנים המסתמנים הם שבע שנים מהיום. אלא שהמשימה הזו נראית קשה מתמיד נוכח התחלפות הממשלות בישראל בכל כמה שנים, הצורך לשלם למשפחת עופר בעלי בית הזיקוק פיצוי בהיקף הנאמד בכ־20-10 מיליארד שקל, והתמודדות עם פיטורים נרחבים של עובדים.

 

עד שהממשלה תחליט מה לעשות בית הזיקוק בחיפה מציב עובדות בשטח. לאחרונה אושרו התוכניות להרחבת שטח הפעילות שלו ב־43 דונם כמו גם הקמה של תחנת כוח פרטית שתשרת את צרכיו וצרכי המשק.

 

כדי למנוע פגיעה בבית הזיקוק מטעם הרשויות המוניציפליות קיימת תוכנית להגדיר את אזור המפעלים במפרץ כמועצה תעשייתית, בדומה להסדר שנעשה ברמת חובב או בתפן. הנאבקים נגד השארת בית הזיקוק בחיפה יעשו כל שביכולתם כדי למנוע את התוכנית הזו.

ליאור גוטמן

 

הדירות החדשות חוזרות למסלול

ראשי ערים הקפיאו בנייה מחשש שייפגעו בקלפי, כעת היא תתעורר

 

השנה האחרונה הייתה שנת רגיעה בהיקפי הבנייה החדשה, לא מעט בגלל הבחירות לרשויות המקומיות. ברשויות מקומיות רבות, בהן הרצליה, רמת גן, פתח תקווה, כפר סבא ורמת השרון, התעוררה מחאה ציבורית נגד היקפי הבנייה המתוכננים, מה שהביא את ראשי הרשויות לעצור כמעט לחלוטין את הליכי התכנון והבנייה בעיר מחשש לכיסאם.

 

 

 

 

הרצליה היתה בשנה האחרונה הדוגמה המובהקת ביותר לסוג זה של התנהלות. בתחילת הקדנציה הראשונה של ראש העירייה המכהן משה פדלון עודדה העירייה בנייה חדשה בהיקפים גדולים, מתוך ההבנה שרק כך ניתן יהיה להשאיר בעיר את בני הדור הצעיר. ואולם מחאה חריפה שפרצה בעיר על רקע תוכניות הבנייה הנרחבות טרפה את הקלפים והביאה את העירייה לשנות כיוון. בהליך חריג שטרם נראה קודם לכן משכה העירייה מהוועדה המחוזית את תוכנית המתאר החדשה של העיר, לאחר שכבר אושרה על ידיה. בנוסף לכך התנערה העירייה מתוכניות הבנייה הגדולות במערב העיר, שם תוכננו 3,000 דירות בשכונת אפולוניה, ובצפון־מזרח העיר בשטח שבו פועל כיום שדה התעופה. זאת אף שהיא חתומה עם המדינה על הסכם גג לקידומן.

 

גם בערים נוספות שמו ראשי הרשויות ברקס לבנייה החדשה, ובמטה הדיור במשרד האוצר, שבראשו עומד מי שהיה עד לא מזמן ראש עיר בעצמו, הבינו את רגישות התקופה ונמנעו מלהפעיל לחץ. אלא שהחל ממחר כללי המשחק משתנים. ברשות מקרקעי ישראל ובמטה הדיור מתכוונים כעת לתת למכונת שיווקי הקרקעות לבנייה חדשה להתחיל לפעול במלוא העוצמה, ומכרזי בנייה בהיקפים של אלפי דירות ברמת גן, אור יהודה, רמת השרון ועוד צפויים להתפרסם עד סוף השנה.

נמרוד בוסו

 

 

רכבות קלות ונתיבים מהירים: ראשי הערים תלויים בשר כץ

ראשי הערים יצטרכו לחבור על מנת להפעיל לחץ ציבורי ופוליטי על משרד התחבורה, שאחראי לפתור את מצבה העגום של התחבורה הציבורית בגוש דן. הפתרון: הקמת רשות תחבורה מטרופולינית ‑ גוף שינהל את התחבורה הציבורית ברמה האזורית

 

ראשי הערים החדשים באזור המרכז, ובראשם ראש עיריית תל אביב, צפויים להעביר שעות רבות וארוכות בהסברים לתושבים על מצבה הכושל של התחבורה הציבורית שניכר באזור המרכז.

 

אלא שלמעשה לא ניתן להאשים רק את ראשי הערים במצב התחבורה הציבורית, משום שהוא אינו רק באחריותם. מי שאמור לספק פתרונות תחבורה ציבורית הוא משרד התחבורה. במשרד התחבורה נזכרו בקדנציה האחרונה לאשר יחד עם משרד האוצר תוכניות בעשרות מיליארדי שקלים להקמת כשלוש מערכות רכבת עירוניות במטרופולין דן, ובסוף השנה הנוכחית יופץ רשמית המכרז הגדול להקמת שני נתיבים מהירים חדשים בכניסות הצפוניות והדרומיות לתל אביב.

 

כל המשימות הללו יידרשו רצון טוב ושיתוף פעולה מצד ראשי הערים, לרבות העתקת תשתיות ועבודות במהלך הלילה ובשבתות, ותיאום העבודות מול משרד התחבורה. המאבק שעיריית בני ברק מנהלת נגד העבודות בשבת על בניית הקו האדום של הרכבת הקלה מרמז על קשיי התיאום הצפויים לראשי הערים, כשיתקיימו עבודות על שלושה קווים במקביל.

 

בניית הרכבת הקלה בתל אביב בניית הרכבת הקלה בתל אביב צילום: דור מנואל

 

 

מעבר לכך, משרד התחבורה נוקט במדיניות קשיחה במקרים של היעדר תיאום. כך למשל השהה לאחרונה המשרד את עבודות בניית גשר יהודית, גשר להולכי רגל ורוכבי אופניים שנועד לחצות את נתיבי איילון בתל אביב, בשל קיום לא מתואם של עבודות בשבת.

 

כל המתחים הללו היו יכולים להיפתר אם משרד התחבורה היה מאפשר הקמה של רשות מטרופולינית ‑ גוף לא פוליטי שארחאי על מחוז או אזור מסוים מבחינה תחבורתית. הגוף אחראי על הטמעת שירותי תחבורה ועל תזמון של שעות פעילות התחבורה הציבורית. לפני כעשר שנים פורסמה המלצה להקים רשויות כאלה בארבע הערים הגדולות בארץ, אבל משרד התחבורה עצר את יישומה, מחשש לאובדן שליטה במוקדי כוח בשירותי התחבורה.

 

ראשי הערים יצטרכו לשלב ידיים ולהפעיל לחץ על שר התחבורה - ישראל כץ בשלב זה - כדי שיקים את הרשות הזאת. הם יוכלו להפעיל עליו לחץ פוליטי וכן לחץ ציבורי. אחרי ההצלחה בתיאום פרויקטים מטרופוליניים כמו השפד"ן, לראשי הערים יהיה משקל מול הממשלה.

ליאור גוטמן

 

 

טיילת אחת ארוכה: השידוך המתבקש בין תל אביב לבת ים

שר הפנים ברח מאחריות ודחה ל־2023 את ההחלטה על איחוד תל אביב ובת ים. ראש העיר שייכנס ללשכה בבת ים ייצא למאבק קשה על עצמאות

  

החלטת שר הפנים אריה דרעי לדחות את איחוד הערים תל אביב ובת ים ל־2023 אומרת שקידומו או חסימתו ייפלו על ראשי הערים שנבחרו אתמול. כיום תל אביב מעוניינת באיחוד, ובת ים לא. העמדה הרשמית של בת ים היא שיש לסייע לה כלכלית, אבל לא לבטל את קיומה.

 

ביוני 2017 יצא דרעי בהכרזה - שהיתה בעיקרה בריחה מאחריות - כי האיחוד בין תל אביב ובת ים יתקיים, אולי, ב־2023. זאת, למרות שחצי שנה לפני כן הוועדה שהוקמה במשרד הפנים לבחון את האיחוד הזה המליצה עליו באופן חד־משמעי. לא רק בגלל החיסכון בעלויות שיינבע מביטול כל הכפילויות בעיריות עצמן (מה שנכון לכל הערים הצמודות בגוש דן). אלא בעיקר כדי לסייע לבת ים שסובלת מבעיית תקציב קשה, בין היתר משום שהיקף העסקים בשטחה מצומצם מאד, ואין לה כל יכולת להתרחב כמעט נוכח הערים האחרות שסוגרות סביבה.

 

טיילת בת ים טיילת בת ים צילום: קובי קואנקס

 

בסוף 2017 עמד הגירעון של בת ים על כ־91 מיליון שקל. המלצת הוועדה דיברה על איחוד עד לבחירות הבאות, כלומר אתמול.

 

אולם דרעי, לא רצה את המאבקים והמורכבות הכרוכים באיחוד במשמרת שלו, וקבע כי הוא יקדם את המהלך - אולם רק ב־2023. מה שאומר בעצם לקבור אותו לחלוטין.

 

ההודעה של דרעי, חצי שנה אחרי ההחלטה של הוועדה, עוררה זעם רב בקרב כל הגורמים המעורבים. שכן עיריית תל אביב ומשרד האוצר דחפו לאיחוד עוד השנה ובת ים דרשה פתרון כלשהו למצוקה התקציבית שלה.

 

בסופו של דבר איחוד כזה הוא בלתי נמנע, לא רק בגלל בזבוז כספי הציבור אלא גם בגלל חוסר היכולת של עירייה כמו בת ים לממן את עצמה עם מודל הארנונה הקיים.

 

איחוד או לחילופין סיוע מתקציב המדינה לבת ים יהיה הכרחי בשלב כלשהו. או לחילופין ייקור הארנונה לתושבי בת ים בצורה משמעותית. אולי עכשיו, כשקדנציה שלמה לפניהם יילחצו ראשי הערים על דרעי לקדם את הנושא, ולא לזרוק אותו על מישהו אחר.

עמרי מילמן

 

 

שדה דב תלוי בגורל שני ראשי עיריות

בראש המאבק נגד תוכנית הממשלה לפנות את שדה התעופה ולהקים שכונת ענק עומדים שניים: מאיר יצחק הלוי מאילת ורון חולדאי מתל אביב. תוצאות הבחירות יקבעו מתי ‑ אם בכלל ‑ יפונה השדה ממקומו

 

ברוב המדינות די היה בהצהרה של ראש הממשלה כי שדה דב שבצפון תל אביב ייסגר ביולי 2019, וכי פעילות התעופה האזרחית שבו תועבר לנתב"ג, כדי לחרוץ סופית את גורלו. אלא שישראל אינה כרוב המדינות, ואף שנתניהו השמיע הצהרה כזו רק לפני שלושה חודשים, זגזוג בהתאם לאינטרסים פוליטיים מתחלפים הוא תחום ההתמחות המיוחד שלו.

 

אבל גורל ההתחייבות של נתניהו תלוי גם בתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות. בראש קואליציית המתנגדים לסגירת השדה, הכוללת בין השאר את חברת ארקיע ואת התאחדות המלונאים, עומדים היום שני ראשי רשויות: מאיר יצחק הלוי באילת ורון חולדאי בתל אביב־יפו.

 

 

שדה דב שדה דב צילום: ענר גרין

 

אילת תהיה כנראה הנפגעת העיקרית מסגירת השדה, שמאפשר לתושביה לנחות בלב המטרופולין. בשנים האחרונות משקיע ראש העירייה יצחק הלוי מאמצים אדירים במאבק נגד סגירת השדה, ובמידה רבה הוא נעשה לפנים של המאבק.

 

בתל אביב ההתנגדות לפינוי שדה דב היא אג'נדה אישית של ראש העירייה חולדאי, שאינה מתיישבת בהכרח עם האינטרסים של תושבי עירו, בפרט בשכונות הסמוכות לשדה. גם בהנהלת העירייה אין הסכמה לגבי השארת השדה: מהנדס העיר עודד גבולי כבר הצהיר בכנס פומבי כי הוא מעדיף את חלופת בניית הרובע החדש. לכן לשאלה אם חולדאי ויצחק הלוי ממשיכים גם היום לעמוד בראשות עריהם, תהיה השפעה מכרעת על עתיד המאבק.

 

בינתיים זוכים מתנגדי הפינוי לרוח גבית מהכנסת. לפני שבועיים יצאה מוועדת הפנים דרישה מפורשת לדחות שוב את פינוי השדה. מנגד ניצב שר האוצר משה כחלון, שנחוש להמשיך בתהליכי הפינוי. הסיבה: הפינוי צפוי להוליד 16 אלף דירות בלב־לבם של אזורי הביקוש, אלפים מהן בתוכנית מחיר למשתכן, ולהניב למדינה מיליארדי שקלים משיווק הקרקע, שאמורים לשמש למימון העברת בסיסי צה"ל לדרום. אלא שגם חברי הכנסת יעמדו השנה לבחירה מחודשת, ומתנגדי השדה עשויים למצוא בעתיד בכיסאו של כחלון שר נחוש פחות. כשזה יקרה, אפשר שגם נחישותו של נתניהו תתרופף.

נמרוד בוסו

 

היום שאחרי ברקת

הגמילה הקשה של ירושלים ממענק הבירה

 

יהיה אשר יהיה המועמד שנבחר הבוקר לראשות עיריית ירושלים, אחת המשימות על שולחנו תהיה חידוש המאבק עם משרד האוצר על "מענק הבירה" שמעניקה המדינה לעיר הענייה. אמנם, בחודש מרץ, אחרי מאבק קולני שכלל את חסימת שערי האוצר בזבל ותלונות למשטרה, הצליח ראש העירייה היוצא ניר ברקת לקבל מהאוצר 800 מיליון שקל. פחות מהמיליארד שבשמו יצא למאבק, ועדיין יותר מ־525 מיליונים שהאוצר רצה לתת. אבל כעת 2019 בפתח, והכל שוב פתוח.

 

 

אשפה בירושלים אשפה בירושלים

 

מענק הבירה הוא סכום מיוחד שמוענק לעיר מדי שנה מתוקף מעמדה. עד 2014 הוא עמד על 200 מיליון שקל בלבד, אבל מאז תפח פי כמה. ירושלים היא אמנם עיר ענקית בת 900 אלף תושבים, אבל הסיוע שהיא מקבלת עדיין חריג: כרבע מכלל ממענקי האיזון השנתיים לרשויות המקומיות ‑ 3.3 מיליארד שקל.

 

ברקת, בכל עשר שנותיו בעירייה, לא הצליח להביא אותה לעצמאות. להגנתו טוענים שהעיר מפסידה שיעור חריג של 23% מהכנסות הארנונה בשל שיעור חריג של פטורים והנחות. הבעיה היא שהיא לא מצליחה להגדיל את ההכנסות העצמיות: בעקבות משבר התקציב האחרון סוכם על הקמת צוות משותף לעירייה ולאוצר ‑ השלישי השנה ‑ שיחפש מקורות הכנסה ומיזמי פיתוח. זה לא קרה בפועל, ויחכה לראש העירייה הבא.

עמרי מילמן וצבי זרחיה

 

שלמת בטון ומלט

הקרב של המועצות האזוריות בבנייה בשדות

 

אחד הקרבות המרים בין הממשלה לשלטון המקומי שצפויים להחריף בעקבות הבחירות ניטש היום בשדות שבלב הארץ. באזורים האלה פועלת הוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל) לשנות את ייעודם של אלפי דונמים מחקלאות למגורים. המושבים והקיבוצים שמחזיקים בקרקעות יידרשו לפנותן מיד עם שינוי הייעוד, ולהעביר את החזקה למדינה תמורת פיצוי מוסכם.

 

כמה מאבקים כאלה כבר מתחוללים בין המדינה למועצות האזוריות שבהן מאוגדים היישובים הכפריים. לפני כמה חודשים הגיעה המדינה להסכמות עם מושב ניר צבי, המשתייך למועצת שדות דן (עמק לוד לשעבר), על סיפוח כ־1,700 דונם מאדמותיו לשם בניית שכונת ענק חדשה בלוד.

 

 

 

 

מאבק אחר ניטש סביב קרקעות מושב כפר סירקין (דרום השרון), ש־900 דונם מתוכן מתכוון מינהל התכנון לספח לעיר החרדית אלעד לצורך בנייה של כ־4,000 דירות. במאבק דומה מעורבים חקלאי מושב כפר אז"ר, שבשטחו מקודמות תוכניות לבניית אלפי דירות, ומאות אלפי מ"ר של שטחי מסחר ומשרדים.

 

עם זאת, במקרה של כפר אז"ר לא זוכים התושבים לרוח גבית מהרשות המקומית, שכן הכפר נמצא מאז 2007 בשטח השיפוט של רמת גן. זו האחרונה דווקא צפויה להרוויח מאזור התעסוקה החדש שיוקם במזרחה: העסקים שישתכנו בו יגדילו את הכנסותיה מארנונה במקום.

ענת דניאלי

 

הנתב"ג הבא

מלחמת הצפון והדרום

 

זמן קצר אחרי הבחירות המקומיות תצטרך הממשלה להכריע בין פגיעה באיכות חייהם של תושבי הצפון ותושבי הדרום: אילו מהם יצטרכו להתגורר סמוך לנמל התעופה הבינלאומי השני של ישראל, שאמור להצטרף לנתב"ג?

 

נתב"ג נועד במקורו לשרת 12 מיליון איש בשנה, אבל מספר הנוסעים שיעברו בו השנה יגיע ל־23 מיליון. לפני כשנה החליטה סוף־סוף המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקדם תוכניות לשתי חלופות: בנבטים שבדרום וברמת דוד שבצפון.

 

שר האוצר משה כחלון הביע תמיכה בחלופה הדרומית. אלא שרשות התעופה האזרחית מעדיפה את הצפונית. למה? בין היתר כי מספר התושבים שיוכלו להיעזר בה כפול. בינתיים, כדי לא להרגיז איש, מתוכננים במקביל שני נמלים שלמים.

ליאור גוטמן

בטל שלח
    לכל התגובות
    x