האם התוספת לתקציב הבריאות תלך לשכר הרופאים?

ב"כלכליסט" נחשפה הבוקר (ד') מצגת מטרידה במיוחד שהוגשה לוועד המייעץ של משרד הבריאות במכון ברוקדייל, אחד מגופי הייעוץ המרכזיים של המשרד, המגבש בימים אלו תוכנית רב-שנתית לשיקום מערכת הבריאות הקורסת תחת הנטל בעלות של כ-3 מיליארד שקל.

אותה מצגת, גדושת מספרים וגראפים די משכנעים, מספרת את הסיפור ה"טרגי" של מערכת הבריאות הישראלית: תת-תקצוב כרוני שמוביל לסוג של "שמירה" על רמת ההוצאה לבריאות במציאות של צרכים הולכים וגדלים בקצב מהיר. כתוצאה מכך חלה שחיקה ברמה ובאיכות השירותים, דבר שמוביל לשירותים נחותים, תורים אינסופים, המתנות ארוכות. לבסוף, הייאוש שהוביל כבר שני שלישים מאזרחי ישראל לרכוש ביטוח בריאות משלים וכמעט מחצית מהאכולוסייה – אלו שידה משגת - לרכוש ביטוח בריאות פרטי מחברת ביטוח. התוצאה הברורה: פגיעה בהכנסה הפנויה של הישראלים ואי שוויון הולך וגדל בשירותי הבריאות שאנו מקבלים, דבר בעל השלכות מרחיקות לכת ואיכות החיים ובאורך החיים.

אלא שיש מספר שאלות שאותה מצגת מעוררת ומותירה ללא מענה. ראשית, על אף שאכן קצב הגידול בהוצאה לבריאות בישראל אינו גבוה מקצב צמיחת הכלכלה – זאת בניגוד למגמה במדינות ה-OECD - עדיין, הממשלות ובעיקר הממשלה האחרונה, שפכה כמויות אדירות של כסף על מערכת הבריאות.

הנה כמה מספרים: תקציב הבריאות ברוטו (כולל הכנסות מותנות בהכנסה) גדל מ-27.1 מיליארד שקל ב-2014 לרמה של 42 מיליארד שקל בתקציב 2019 – גידול של כ-55% בחמש שנים. מתוך התקציב הזה, יותר מ-30 מיליארד שקל יועדו לקופות החולים ולבתי החולים. הנתונים מראים שניתן להלין על "קצב" הגידול אבל לא על גידול עצמו כי נוספו כמעט 15 מיליארד שקל תוך 5 שנים.

האם מי שמשתמש במערכת הבריאות אכן הרגיש שיפור של 55% בחומש האחרון בשירותי הבריאות שהוא מקבל? תלוי את מי שואלים. אלו שדורשים עוד תוספת, יסבירו כי גם אם התקציב גדל ב-55%, או ב-60%, הצרכים גדלו ב-100% על רקע הזדקנות האוכלוסייה, ההחמרה במחלות הכרוניות וזינוק במחירי התרופות והטכנולוגיות החדישות. לכן, עדיין השחיקה ניכרת.

רכיב השכר, חלק מהתקציב

אך יש גם בקרב מבקרי המערכת שיסבירו כי רוב הכסף שנשפך במערכת לא נותב לתרופות, גם לא בבניית תשתיות בריאות וגם לא ברכישת מכשירי MRI, אלא ברכיב אחד: שכר.

שירותי הבריאות מוענקים על ידי עובדי המערכת, לרבות רופאים, ולכן התשומות הם בעיקר שכר. אבל עדיין אנשי מערכת הבריאות יצרכו להחליט אם ה"תוספות" שיגיעו, ילכו ל"שכר" או לכל השאר, שכן דבר אחד ברור: אין אפשרות לתת תוספת של 3 מיליארד שקל ל"בריאות" ועוד 3 מיליארד שקל ל"שכר הרופאים" כי בתקצוב ממשלתי, אין "גם וגם" -יש "או או".

בית החולים זיו בצפת (ארכיון) צילום: אפי שריר

לכן, אי אפשר להתייחס לתוכנית אב של מערכת הבריאות שתתחיל ב-2019 (למרות שהתקציב כבר סגור) מבלי לקחת בחשבון "מגה-אירוע" מאקרו-כלכלי בהקשר הזה: פתיחת הסכם השכר עם הרופאים ב-2020.

תזכורת קטנה: ההסכם האחרון נחתם באוגוסט 2011 אחרי 158 ימי שביתה (כמעט חצי שנה) ועלותו למשק נאמדת בלפחות 2.6 מיליארד שקל. הנתונים הם חד-משמעים ומדברים בעד עצמם: שכר הרופאים בישראל הוא לא רק מכובד - הוא גבוה מאוד לעומת השכר במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי. מתוך שיאני השכר, הרוב המוחלט הם רופאים. מתוך ה-200 המקומות הראשונים, 198 הם רופאים. שכר הממוצע של הרופאים, הגבוה ביותר במערכת אחרי שופטים ורשמים, עמד ב-2016 על יותר מ-33.8 אלף שקל, יותר מכפול לעומת כלל עובדי שירות המדינה שהרוויחו בממוצע כ-15.7 אלף שקל, ופי שלושה מהשכיר הממוצע במשק באותה שנה שנאלץ להסתפק בשכר של 9,800 שקל בממוצע. לפי אותו דוח של הממונה על השכר, הוצאות השכר עבור תורניות בקרב רופאים עלו בשיעור המשמעותי ביותר בכל שירות המדינה –בכ-108% על פני עשור.

הנתונים מצביעים על אותה מגמה כמעט בכל פרמטר. אין דבר יותר לגיטימי מאזרחים שמחליטים לשלם לרופאיהם שכר גבוה. אך כדאי להבין כי לא תהיה אפשרות לשלם תוספות שכר לרופאים כמו ב-2011, גם להוסיף עוד 3 מיליארד שקל לבסיס וגם לא לפגוע בשאר השירותים (חינוך, רווחה וביטחון) – ללא העלאה משמעותית ורחבה במס בריאות. במשרד הבריאות מסבירים כי שיעור מס בריאות הוא מבין הנמוכים במערב. לא בטוח שהטיעון הזה ישכנע את כחלון או את נתניהו – לא את אזרחי ישראל - כדי להעלות אותו. להעלאת מס בריאות, השלכות משלה וזה לא אירוע ניטראלי - גם עבור אלו שתומכים במהלך.

לכן לא סביר, לפחות בשלב זה, לדבר על "תוספות לבריאות" בלי להבין מה יקרה בשנה הקרובה עם שכר הרופאים, לאן זה הולך, ומה יהיה היקף התוספות. חשוב לא פחות: שכר הרופאים הוא ה"סמן" של השכר במערכת הבריאות - אחרי הרופאים יגיעו האחיות וכל שאר הקבוצות. כך שההנחה הרווחת באוצר היא כי התוספת לשכר הרופאים הוא רק ה"סיפתח". מערכת הבריאות, בסך הכול, היא מערכת יעילה מאוד. עם זאת, אם רוב הכסף התוספתי בסוף יועד לתוספות שכר - ולא תהיה העלאת מס בריאות - כספי הציבור לא יתורגמו ליותר תרופות, טכנולוגיות חדישות יותר, יותר רופאים וקיצור תורים.