איסור מסירת מידע פנים בשוק ההון, והפער המצוי שבין החוק והליטיגציה

גם משקיע שפעל בעקבות קבלת מידע-פנים עשוי למצוא עצמו כנגד כתב-אישום ועונשים כבדים. חוק ניירות ערך מגדירמידע-פנים כמידע "על התפתחות בחברה.. שינוי במצבה.. או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה..".

הוויכוח המשפטי יתמקד בשאלה האם אכן מידע הנו מידע-פנים, האם הודלף, והאם ידע מוסר המידע או חשד ולא בירר כי מקבל-המידע מידיו, יעשה בו שימוש לרעה תוך ניצול בלעדיות המידע בידיו, טרם שנמסר לציבור.

אנשי עולם הליטיגציה - עולם התוכן העוסק בייצוג בפני ערכאות או ניהול משא-ומתן במהלך סכסוך משפטי, אוחזים בתפישת-עולם מקצועית שאינה מניחה כי החוק והפסיקה (זו התפישה הפוזיטיביסטית) הנם חזות-פני-הכל. לשיטתם זו נאיביות שאינה עומדת במבחן-המציאות בתמהיל המורכב מאנשים ומחוסר-וודאות - זו התפישה הריאליסטית האמריקאית - ארץ ותפישה המטפחת מצוינות, הישגיות, חתירה למטרה-סופית ובעיקר מעשיות – "תאכלס" בלתי נלאה. הליטיגטור המקצועי, (זה שלעתים הקריקטורה שלו ניבטת מסדרות המשפט המוכרות) מביט אפוא באנשים שבמוקדי החלטת ההחלטות – שופט, חבר-מושבעים ועדים בעזרת דיסציפלינות אחרות מאשר משפט - פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה- חברתית, סטטיסטיקה וקולנוע. בעזרתם מנסים הליטיגטורים להתחקות אחר אופני-החשיבה המודעים והאינטואיטיביים של מכריעי-הגורלות בהליך-המשפטי ולבקש להניע מהלך-תודעתי בקרבם. זו גישה הגורסת - "הכל אנשים". הריאליסטים-האמריקאים התחקו לכן אחר הרקע האישי והאידיאולוגי של מחליטי-ההחלטות, על פחדיהם ומאוויהם ובחנואת החברות האישי והמקצועי שלהם. לבסוף יש לייצר בקרב הגורם בצומת ההחלטה קשב, ממש כמו למספר-הסיפורים של השבט-הקדום סביב המדורה.אמנות זו הפכה לדיסציפלינה, החל מכתבי אריסטו שניסח את כללי הדרמה-היוונית וכלהבתעשיית המדיה והמשפט כאחד.

אבל מכאן בחזרה אל הסוגיה בדבר השימוש-האסור ומסירתו של מידע פנים בשוק ההון: הוויכוח בדבר מהו מידע-פנים ננטש במתחם-האפור בין שני קצוות ברורים –האחד-מידע של חברה ציבורית העשוי להשפיע על שער המניה אך הוא גלוי לחלוטין ומפורסם על דרך של הודעות לבורסה לניירות ערך, ומנגד בקצה האחר - מידע הנשמר בסודי סודות בכספת שאך 3 אנשים אוחזים במפתח לה. בחיים, הסיטואציה מצויה לרובבתווך שבין אלה.

אורון שוורץ ויוגב נרקיס צילום: יחצ

לאחרונה הגנו על מנכ"ל-מייסד ובעל-מניות בחברה-ציבורית הנסחרת בבורסה, אדם מסור למפעל-חייו שנדרש לנהל שיחות מייגעות עם משקיעים במניות-החברה. סוגריים קטנים: ציבור רוכשי-המניות עשוי להשתייך לכמה דפוסים– אלה שיום העבודה שלהם פותח בהצתת סיגריה לצד המחשב ואמוק קניה ומכירתן של ניירות-ערך. הדפוס האחר: הרוכש-הממוקד, "אספן-מניות" לרוב מעולמות-תוכן ספציפיים:פארמה וטכנולוגיה. האחרון נוהג ללמוד ביסודיות את עולם-התוכן של החברה הנסחרת, ולצורך כך, (וכאן נכנסים המשפטנים לתמונה)–הוא משוחח בעיקשות עם כל דמות בעלת זיקה לחברה לרבות עם "אנשי הפנים".

כאן הסתבך הלקוח. המשקיע, איש הדפוס-השני, נהג לשוחח עמו ללא-ליאות. הלקוח נקרע בין הצורך לתחזק את קהל-ה"מאמינים"במניות ומנגד להישמר מפני גילוי מידע העשוי לעלות כדי מידע-פנים.

כמה עוגנים עובדתיים: אכן התקיימו שיחות בין המנכ"ל ו"אספן-המניות", אך איש מהם לא הצליח לשחזר בדיעבד את תוכנן המדויק. שנית, נמסרה הודעה "משמחת" לבורסה אודות הצלחת החברה, בעקבותיה קפץ שער-המניה.שלישית, אדם מקורב לאספן ביצע רכישה של מניות החברה טרם ההודעה.רביעית, מיד אחרי ההודעה, מכר המקורב ברווח-נאה את אחזקותיו. האלגוריתם של הרשות-לניירות-ערך זיהה בנקל את הרכישה והמכירה החריגה, ושלח את חוקרי הרשות-לניירות-ערך לגל-מעצרים בהם המנכ"ל ואנשי ה"אספן".

בחדר-החקירות  הלקוח  לא ידע להסביר נכונה את העובדות ואף לא זכר פרטי-השיחות עם המשקיע לאשורן. במהלך "תרגיל-חקירה" הוטח בו כי בעקבות השיחות שקיים עם האספן, נרכשו מניות בידי אדם המקורב לאספן, טרם ההודעה לבורסה.כך גרמו למנכ"ל להניח כי אכן מסר לאספן מידע-פנים אסור. הלקוח הניח שהיחידה-החוקרת מתבססת על מידע מוכח, והודה בנכונותה של הנחה זו.הרשות-החוקרתהניחה-את -המבוקש בפני לקוח נאיבי. אך דווקא ניתוח רסיסי-השיחות הללו העלתה תמונה מורכבת בהרבה.

דיני העונשין ודיני ניירות הערך דורשים כי עבירת מסירת מידע הפנים תגבש רכיבים אחדים.העבירה מתייחסת ל"מוסר מידע פנים..לאדם אשר הוא יודע, או יש יסוד סביר להניח, כי יעשה שימוש במידע הפנים..".

ההגנה החלה בניעור-אבק מעל התיק ותחמה גבולות שבין המידע-הגלוי שהיה ידוע למשקיעים, מידע שלא פורסם אך היה משוער, מרוכל, מנוחש ולעתים אף מדומיין שזלג, או שיכול היה לזלוג. (לוי אשכול המנוח אמר פעםכי "סוד הוא משהו ששני אנשים יודעים כשאחד מהם הולך לעולמו"). בשטעטל במדינת היהודים קשה לשמור סוד.ואכן עם ניקוי רעשי "הנחת המבוקש" עלה כי שיחה אכן התקיימה, ואולם מידע סודי מעולם לא נמסר. "סימני-נפט" כינו אותם פעם – ניחושי-משקיעים, קטעי-מידע במעגל השלישי והרביעי, איסוף ידיעות מקוונות ורחש-בחש ברשתות חברתיות. משם, דרכה של הספקולציה אל האספן וחבריו הייתה קצרה.

ואכן, לאחר סידור הפאזל הסניגוריאלי באופן הזה בשימוע כנגד הפרקליטות, המנכ"ל והחברה ניצלו.

הכותבים הם עורכי דין בעלי משרד שוורץ נרקיס - משרד עורכי דין