פרשת ההטרדות המיניות בפוקס: אבקת הכביסה של השופטת לא הסירה את הכתם

השופטת בדימוס אורנית אגסי, הבודקת החיצונית שמינה דירקטוריון פוקס לבחון את סיפור ההטרדות המיניות של המנכ"ל הראל ויזל שנחשף בערוץ 10, סירבה אתמול בתוקף להתייחס לדו"ח שיצא תחת ידיה, שלפיו לא היו אירועי הטרדה מינית בחברה. הדבר היחיד שהסכימה לומר, בתגובה לפניית "כלכליסט", הוא שהדו"ח הוכן בדרך התקינה: "תעברו באינטרנט על הדרך שבה כותבים דו"חות כאלה, יש על כך מאמרים, מעבר לזה אינני מתייחסת לנושא".

גם לא לטענת הטיוח, לפיה קבעת פוזיטיבית שלא היה דבר מבלי לדבר עם המתלוננות, מבלי להמתין לתשובתן האם הן מוכנות לדבר?

"לא מתייחסת. תודה".

אינטרסים סותרים

התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק) תשנ"ח 1998 קובעות את דרכי הטיפול בעת שמתקבלת תלונה על הטרדה מינית במקום עבודה. על המעסיק למנות אדם מטעמו שמוגדר כאחראי על ישום החוק. כשהתלונה היא נגד המנכ"ל, כלומר המעסיק עצמו, יש למנות גורם חיצוני, שאינו כפוף למנכ"ל או לראשי החברה ואמור להיות בלתי תלוי. במקרה הזה שכר הדירקטוריון (בעלות שהחברה מסרבת לחשוף, מטעמים של צנעת הפרט, כהגדרתה) בודקת חיצונית – אגסי.

למרות דבריה של אגסי, אין כללים מוגדרים לכתיבת דו"חות, הנושא אינו מוסדר, וכל ממונה הטרדה מינית או בודק חיצוני עושה כמיטב מרצו, תבונתו ומצפונו. החוק אינו מגדיר מסגרת זמן קבועה ונוקשה להליך הבירור אך הקביעה כי הבירור ייעשה "ללא דיחוי" משמעה כי יש לפעול באופן המהיר ביותר האפשרי לשם בירור התלונה. אגסי קיימה את מצוות המהירות, והשאלה היא האם במחיר טיוח.

האם יש לצפות מבודקת חיצונית ואפילו כשמדובר בשופטת בדימוס "להתאבד" על הבירור? קשה לומר שהתשובה על כך חיובית. האינטרסים סותרים. מצד אחד, המוניטין והיושרה שמתלווים לתואר שופט בדימוס מחייבים לחתור אל התוצאה הנכונה, הצודקת. מצד שני, הוגן וישר ככל שיהיה הבודק, מרגע שהוא מונה מטעם צד, ישנה ציפיה סמויה ממנו שלא לפגוע במי שהביא אותו, בחר בו ומשלם לו. מי יעסיק בודק חיצוני שיתעקש לנשוך את היד (הנדיבה) שמשלמת את שכרו. הדילמה מוכרת. נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר סטיב אדלר דחה את ההאשמות להטרדה מינית של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן כלפי עובדת, אבל פסק לה פיצויי פרישה מוגדלים. הבעייתיות הזו מתחדדת במצב שבו אגסי קבעה לכאורה שבפוקס לא היו הטרדות מיניות, אף שלא שוחחה עם המתלוננות.

צילומים: עמית שעל, אוראל כהן, נמרוד גליקמן, סיון פרג'

פוקס, מצידה, טוענת שאגסי ערכה בדיקה מקיפה ובלתי תלויה. אבל אין כנראה מחלוקת שאגסי לא שוחחה עם המתלוננות. התקנה שמגדירה את דרכי הבירור של תלונה על הטרדה קובעת כי האחראי "יפעל לבירור התלונה ולצורך כך, בין היתר, ישמע את המתלונן, את הנילון ועדים, אם ישנם, ויבדוק כל מידע שהגיע אליו בעניין התלונה". כלומר, על פי התקנות עצמן, לצורך הבדיקה צריך הבודק לשמוע את המתלונן. אז מה המשמעות לבדיקה שנעשתה ללא שהמתלונן נשמע?

אגסי נפגשה עם העיתונאי רביב דרוקר, שחשף את העדויות על הטרדות, והיה היחיד שבאמצעותו ניתן להגיע למתלוננות. דרוקר מסר לה ששלוש מתוך חמש המתלוננות לא מוכנות להעיד ושתיים ישקלו. כשבועיים בלבד אחר כך – ערב כינוסה של אסיפת בעלי המניות של פוקס, שבה יעלה היום לאישור המשך כהונתו של ויזל כדריקטור – יצא הדו"ח המטהר שתמציתו וכותרתו דווחו בהודעה לבורסה. "בסיכום הדו"ח קבעה הבודקת שלא מצאה כי היו אירועי הטרדה מינית בחברה". עוד נכתב בהודעה כי הבודקת "נקטה בצעדים ופעלה לשם מתן הזדמנות למתלוננות, ככל שישנן, לפנות אליה". הצעדים לא הבשילו, אולי בגלל שהבודקת מיהרה להפיק את הטיהור מבלי להמתין לשתיים שביקשו לשקול, ומבלי להודיע ל"מתווך" דרוקר שבלעדיהן הסיפור ייקבר.

אגסי כיהנה במשך 13 שנה כשופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. מבדיקה במאגר המשפטי נבו נמצאו כ־15 פסקי דין שנתנה אגסי בהיותה שופטת בית הדין האזורי לעבודה ועסקו בהטרדות מיניות. זאת מתוך מאות פסקי דין שהיו בטיפולה. היא פרשה מהשיפוט ב־2015 בהיותה בת 56 בלבד, הרבה לפני גיל הפרישה. דוברות בתי המשפט מסרה שהפרישה היתה "מסיבות אישיות". בדרך כלל הכוונה לתחושת מיצוי של השופט והבנה שקידום לא צפוי בעתיד הקרוב.

השופטת בדימוס אורנית אגסי צילום: עטא עוויסאת

"סירבה לשמוע עובדות"

איך הגיעה פוקס דווקא לאגסי? מתברר שלאחר פרישתה של אגסי מהשיפוט נשכרו שירותיה פעמים אחדות כבודקת חיצונית בהקשר להטרדות מיניות. ביולי 2017 מונתה אגסי על ידי בזן לבדוק את הטענות להטרדה מינית שעלו כלפי המשנה למנכ"ל שלומי בסון. היא קבעה כי לא ניתן לקבוע שהטרדה כזו התרחשה. עקב כך הוחלט כי בסון יוחזר לעבודתו. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן פרסם ערוץ 2 כי עובדות שרצו להתלונן נגדו העלו טענות נגד הליך הבדיקה. בין היתר טענה אחת העובדות שאגסי סירבה להגיע לאיזור חיפה שם ממוקם המפעל ושם מתגוררות העובדות, כדי לשמוע אותן.

כמה חודשים קודם לכן, בספטמבר 2016, פורסם כי מנכ"ל כיל סטפן בורגס עזב את תפקידו כשברקע טענות להטרדה מינית ודו"ח בדיקה שהכינה אגסי, ששירותיה נשכרו על ידי דירקטוריון כיל, שהיה אז בראשות ניר גלעד. אגסי לפי הפרסומים קבעה שמדובר ברף הנמוך של התנהגות בלתי הולמת. עם זאת, עזיבתו של בורגס לא היתה צעד שהיכה בתדהמה את העולם העסקי אלא היו שאמרו כי ציפו לה מסיבות שאין להן קשר לאירוע ההטרדה המינית.

פרשה מהסוג של הראל ויזל יכולה להתברר במספר רב של מסלולים – חקירת משטרה, תביעה אזרחית, בדיקה פנימית, בדיקה חיצונית (אגסי), תביעה נגזרת, תחקיר עיתונאי. לכל מסלול היתרונות והחסרונות, כאשר נכונות המתלוננות להעיד, אמינותן וגם בחירתן במסלול מסוים, הן במוקד הבירור. במקרה הנוכחי הן העדיפו את המסלול העיתונאי. התלבטותן והיסוסן, ואולי גם חוסר אמונן בבודקת החיצונית, אפשרו לכבוד השופטת בדימוס לחלץ את ויזל אל מול החברה, הדירקטוריון והמשקיעים. אגסי נתלתה בחוסר הנכונות להעיד כמנוף לטיהור חד משמעי של המעורבים. היה ביכולתה לתת משקל מסוים לתחקיר, לפחות בריכוך ה"זיכוי" המוחלט ובהותרת ספק סביב הנעשה בחברה. אבל אם כך היתה נוהגת, זו היתה הבדיקה האחרונה שלה וסיום הקריירה בתחום.