שלושה המכשולים שינפצו את החזון הירוק של יובל שטייניץ

שר האנרגיה יובל שטייניץ הציג אתמול (ג') תוכנית שאפתנית במיוחד למשק האנרגיה, שמבטיחה להפסיק לחלוטין את השימוש בדלקים מזהמים תוך פחות מעשור וחצי. התכנית מציבה יעדים מרחיקי לכת למעבר לחשמל ולגז בשלושה מגזרים זוללי אנרגיה ‑ ייצור חשמל, תחבורה ותעשייה. אנשי משרד האנרגיה עמלו עליה בשנה האחרונה עם משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה, והם מעריכים שהיא תחסוך למשק כמעט 6 מיליארד שקל בשנה החל ב־2030.

אבל שני מכשולים גדולים עומדים בדרך ליישום התוכנית. ראשית, היא טעונה עדיין אישור בממשלה. שנית, צפויים להיות לה אויבים: כל אלה שמרוויחים מזיקוק הדלק, ממכירת המכוניות שזוללות אותו, וגם ממיסויו, שמכניס כסף רב לקופת המדינה.

ברקע התוכנית עומדת תחזית קודרת של משרד האנרגיה, שלפיה עד שנת 2040 יגורו בישראל כ־13 מיליון איש, מספר כלי הרכב יוכפל ויגיע לכשישה מיליון, ובעקבות זאת יהיה צורך לייצר כמות כפולה של חשמל. מאחר שהתחבורה אחראית ל־85% מזיהום האוויר במטרופולינים, וחלק מהחשמל עדיין מיוצר משריפת פחם, המשמעות היא זינוק בזיהום. "אנחנו לא רוצים לחנוק את עצמנו ולחיות עוד 20 שנה עם פילטרים בבתים", הסביר שטייניץ. "או שנמשיך בכוח האינרציה לקטסטרופה סביבתית-בריאותית, או שנפעל להפחתת זיהום האוויר ולהצלת ילדינו ונכדינו מאסון".

השאיפות הגבוהות:

הפחם, המזוט והסולר ייעלמו

שטייניץ הציב שורה של יעדים מדידים. בתחום ייצור החשמל, השימוש בפחם אמור להיפסק כליל עד 2028. 80% מהחשמל ייצור בגז, והשאר באמצעות אנרגיות מתחדשות. הרפורמה שאושרה השנה בחברת החשמל כבר מחייבת את החברה לסגור ארבע יחידות ייצור פחמיות; שטייניץ מבטיח כעת שגם שש היחידות הנותרות יושבתו תוך כמה שנים.

בתחום התחבורה, שטייניץ מבקש לאסור כליל עד 2030 מכירה של כלי רכב פרטיים המונעים בסולר ובבנזין, יעד שכבר הכריז עליו באמצע השנה. עד אז אמורה מחצית מצי הרכב הפרטי, המונה היום כ־2.8 מיליון מכוניות, לעבור לשימוש בחשמל. הדבר עוד מחייב השקעה נרחבת בפריסת תשתיות להטענת רכב חשמלי, ומשרד התחבורה כבר החל לבצע השקעות כאלה. "ברגע שיהיו כ־200 אלף מכוניות חשמליות על הכביש", אומר שטייניץ, "רק פראיירים ייסעו במכוניות בנזין או סולר".

בתחום התעשייה, ייאסר השימוש במזוט, בסולר ובגז בישול: התעשיות הכבדות ייאלצו לעבור לגז טבעי או לייצר חשמל בתחנות כוח זעירות בבעלותן.

לאלה מוסיף שטייניץ יעד של התייעלות אנרגטית במבני ציבור ומשרדי הממשלה, והורדת הביקוש לחשמל ב־10% לעומת התחזיות הקודמות. כל הצעדים האלה אמורים להוביל לכך שב־2030 שיעור הזיהום מייצור חשמל, מתעשייה ומתחבורה יירד בכ־60%, והמשק יחסוך כ־5.8 מיליארד שקל בשנה.

המתנגדים הקשוחים:

יבואני הרכב ובתי הזיקוק

אבל ייתכן שהחזון של שטייניץ הולך רחוק מדי. המכשול הראשון הוא הבחירות שאולי יוכרזו: ברגע שתוכרז ממשלת מעבר יהיה קשה מאוד לאשר שינויים שמצריכים תמיכה קואליציונית. אם שטייניץ לא יצליח להעביר את התוכנית תוך כחודש וחצי, היא תצטרף לערימה הגדולה של מסמכים שצוברים אבק בארכיוני המשרד. לשאלת "כלכליסט" ענה שטייניץ כי לדעתו התוכנית תצא לדרך בכל מקרה, "גם אם בצורה חלקית".

שר האנרגיה יובל שטייניץ וצינור גז טבעי. "התוכנית תתחיל בכל מקרה, גם אם באופן חלקי" צילום: אוראל כהן, יחצ

משוכה שנייה, אולי הגבוהה ביותר, מציבים שניים ממוקדי הכוח החזקים במשק: יבואני הרכב ובתי הזיקוק. לא במקרה התכנית של שטייניץ מתפרסמת במקביל לפרסומים אחרים על תוכניות לסגור או להגביל את בתי הזיקוק בחיפה. המשך קידום התוכנית יהיה סדין אדום בפניהם של בתי הזיקוק, שכן המדינה תאלץ אותם לצמצם מאוד את מכירת הבנזין, הסולר, המזוט וגז הבישול, שמניבים להם הכנסות עתק, או למכור אותם לחו"ל בעלויות כבדות.

גם יבואני הרכב לא ישקטו על השמרים. אף שתעשיית הרכב כבר מתכוננת לעידן החשמל, ההתאמה לשוק הישראלי תחייב את היבואנים למהפך בתחום הלוגיסטי, בין השאר במכירת החלפים ‑ ממקורות הרווח העיקריים שלהם. זאת משום שבמכוניות חשמליות מותקנים הרבה פחות חלקים נעים.

עוד לא ברור כמה מהר יקרה המהפך, אבלמספר דגמי המכוניות החשמליים בשוק הולך ועולה. בתערות הרכב שנערה בפריז החודש הצהירו כמה מיצרני הרכב כי עד 2030 יחליפו את כל המלאי שלהם.

שטייניץ רוצה שבעוד שש שנים 6% מצי הרכב בישראל יהיה חשמלי. באיגוד יבואני הרכב חושבים שזה לר ריאלי. "יש בעיה של תשתיות", אומר מנכ"ל איגוד יבואני הרכב יהודה רודד. "כבר היום אפשר לייבא רכב חשמלי, אבל מה אעשה בו בלי עמדת טעינה? גם לא ברור איזה מס תטיל המדינה. אם הרכב הרגיל יהיה זול יותר, למה שאעבור לחשמל?".

וכאן אנו מגיעים למכשלה שלישית לתוכנית של שטייניץ: המיסוי. המדינה מרוויחה כיום כ־40 מיליארד שקל בשנה ממסים על ייבוא רכב, דלק, חלפים ואגרות. מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי, שעד לפני כשנה היה סגן ראש אגף התקציבים, הודה אתמול בגילוי לב שהמדינה לא תוותר על ההכנסות האלה, ועם הזמן תעלה את המס הזעיר שמוטל על רכב חשמלי, 10%, לזה שמוטל על רכב בנזין ‑ 83%. לדבריו, "נייצר דיאלוג עם רשות המיסים כדי להשאיר את הטבות המס לאורך זמן עד שייווצר פה שוק, כי אחרת לא נוכל לצאת לדרך. אבל בטווח הארוך המדינה תשמור על הקופה שלה".

המרוויחים הגדולים:

יצחק תשובה וחברת החשמל

מול רשימת המפסידים האלה צריך לציין שני מרוויחים עיקריים. הראשונים הם בעלי מאגרי הגז, ובראשם קבוצת דלק ונובל אנרג'י, שעתידים להרוויח יש מאין חוזים למכירת גז יש מאין. מלבד תחנות הכוח החדשות שירכשו מהם גז, הם יספקו גם את סל הדלקים לתעשייה.

המרוויחה השניה היא חברת החשמל. זו קיבלה אפשרות לסגור את היחידות הפחמיות שלה בלי להפסיק את הפרויקטים הנוכחיים של התקנת פילטרים (סולקנים) להורדת הזיהום מפחם. אף שידוע שיחידות הפחם ייסגרו, משרד האנרגיה מתיר לה להמשיך להתקין פילטרים שיתייתרו חמש שנים לאחר שהשקיעה מיליארדים בהתקנתם. מי שיממן את האיוולת הזו הוא הציבור, שהבזבוז יגולם בתעריף החשמל שלו.

מחברת בזן, המפעילה את בתי הזיקוק בחיפה, נמסר כי הקבוצה תדע להתאים את סל מוצריה למצב החדש, והפחתת השימוש בדלקים תיתן לה הזדמנות לייצר יותר מוצרים פטרוכימיים. חברת פז, המפעילה את בתי הזיקוק באשדוד, מסרה שגם היא נערכת לאפשרות של מעבר לכלי רכב אלטרנטיביים, ושלפי התחזיות המוכרות לה צריכת הדלק בעולם לא צפויה לפחות עד 2035.