הנגיד הבא של בנק ישראל: הצלע החלשה במשולש

השבוע מונו שני קברניטים חדשים לספינה שנקראת הכלכלה הישראלית. היום הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון על מינויו של פרופ’ אמיר ירון לנגיד בנק ישראל במקומה של ד”ר קרנית פלוג, ו־24 שעות לפני כן הודיע כחלון כי בחר בד”ר משה ברקת לתפקיד יו”ר רשות שוק ההון במקומה של דורית סלינגר.

במידה רבה, הממונה החדש על שוק ההון מאיר באור בעייתי במיוחד את נגיד הבנק המרכזי החדש. הסיבה לכך שהבחירה בברקת מוצלחת הרבה יותר מהבחירה בירון טמונה בכך שלצד היותו מומחה בתחום הפיננסים שמגיע מהאקדמיה - תנאי הכרחי עבור מי שמקבל את האחריות לניהול חסכונות הציבור שהיקפם עומד על 1.6 טריליון שקל - ברקת מביא עמו ניסיון ניהולי עשיר שאותו צבר כרגולטור בשירות המדינה, בעת שכיהן כראש מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך, ולא פחות חשוב מכך - כמנהל במגזר הפרטי. ברקת שימש כיועץ, דירקטור ויו”ר של גופים כלכליים ופיננסיים גדולים, כמו חברת הביטוח הפניקס.

לניסיון ניהולי מעשי, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, יש חשיבות עצומה, שכן הוא מעיד על כך שהמועמד כבר התמודד עם אתגרים, נאלץ לעמוד מול לחצים כבירים שהופעלו עליו מצד פוליטיקאים, רגולטורים ובעלי אינטרסים, עמד מול תקשורת ביקורתית ותחת זכוכית מגדלת של הציבור, וצבר ניסיון בניהול משברים. במילים אחרות: מדובר באדם שכבר קיבל החלטות הרות גורל שהשפיעו על קבוצה גדולה של אנשים. כלומר, הוא עסק בדיני נפשות במובן הכלכלי.

מימין: רה”מ בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, היום בעת ההכרזה על הנגיד החדש צילום: עמית שאבי

התרומה של הניסיון הזה בלתי ניתנת לכימות, והיא הכרחית גם עבור מי שעתיד לעמוד בראש המערכת המוניטרית של מדינת ישראל. אלא שירון (54) — פרופסור לכלכלה בבית הספר וורטון למינהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה, שנחשב לחוקר פורץ דרך בתחומי הסיכונים הפיננסים — לא התמודד מעולם עם האתגרים הללו משום שהוא נעדר ניסיון ניהולי מכל סוג שהוא, פרטי או ציבורי. גם באקדמיה הוא מעולם לא עמד בראש חוג.

לכך מתווספת עוד בעיה: את 20 השנים האחרונות ירון העביר בשלל תפקידים באוניברסיטאות האמריקאיות. כלומר, הוא נטע זר לחלוטין; אדם שלא מכיר מקרוב את בנק ישראל, את שוק ההון המקומי, את המערכת הבנקאית, הכנסת ומשרד האוצר - כל הגורמים שבין שלל האינטרסים שלהם הוא יידרש לתמרן בתור ראש הבנק המרכזי.

נכון, את אותה הטענה ניתן היה להעלות נגד נגיד בנק ישראל לשעבר פרופ’ סטנלי פישר ופרופ’ מריו בלכר, שהתמודד נגד ירון על התפקיד, אף שהראשון היה מי שהגה את תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 והשני בילה זמן רב בישראל בחמש השנים האחרונות. אך בניגוד לירון, לשניים האלו יש ניסיון ניהולי רב - הם ניהלו בנקים מרכזיים, בנקים בינלאומיים וארגונים כלכליים בינלאומיים.

עם הזרות של ירון ניתן להשלים, אך עם חוסר הניסיון הניהולי המוחלט קשה יותר להתמודד משום שהמשמעות היא שכנגיד בנק ישראל, ירון “יתגלח” על חשבון הציבור הישראלי. תהליך הלמידה שלו צפוי להיות קשה, ארוך ומייגע, ואם הוא ייכשל, מי שישלם את המחיר, שיהיה יקר וכבד, יהיה כל אחד ממשקי הבית בישראל. עם זאת, אאוטסיידרים מסוגו של ירון כבר הוכיחו בעבר שהם מסוגלים להפתיע ולחולל מהפכות.

הממונה החדש על שוק ההון משה ברקת. בעל ניסיון ניהולי צילום: אוראל כהן

אפקט פישר

המינוי של ירון אמנם בעייתי, אך הוא לא מפתיע כשמכירים את מי שמינו אותו - ראש הממשלה ושר האוצר - ואת ההיסטוריה של מערכת היחסים העכורה שלהם עם הנגידה היוצאת, שהגיע לשיא שלילי בסוף כהונתה של פלוג. למעשה, הקרע בינה לבין כחלון נחשב לחסר תקדים בעומקו, עד כדי כך שגורמים שונים שנמצאים בשיחות סגורות עם שר האוצר מעידים על כך שהוא אינו מוכן לקרוא לה בשמה.

בתקופה האחרונה גם נתניהו חדל מפגישותיו עם פלוג, ובסביבתו מספרים כי לאורך כל הקדנציה שלה הוא כמעט ולא התייעץ איתה, בניגוד לנוהגו עם קודמיה בתפקיד, ובראשם פישר. עדות חותכת ליחסים הרעועים בין הנגידה לראש הממשלה מתקבלת מדבריהם של גורמים בירושלים שמספרים כי פלוג ביקשה להיפגש עם נתניהו כדי להודיע לו שהחליטה לא להאריך את כהונתה (דבר שמעולם לא הוצע לה), אך הוא סירב לפגישה ואילץ אותה להודיע לו על כך בכתב.

פרופ' אמיר ירון צילום: savage.wharton.upenn.edu

כפי שנחשף ב”כלכליסט”, בתחילת יוני החלו כחלון ונתניהו לדון בזהות הנגיד הבא ודבר אחד הוסכם מיד: נגיד הבנק המרכזי החדש יהיה חלש, צייתן ומשתף פעולה. מבחינת הפרופיל, ירון הוא מועמד אידיאלי. לא בשל חולשת אופי מבנית, אלא בשל היעדר הניסיון הניהולי והיעדר ההיכרות האינטימית עם הגורמים שמעורבים במדיניות המוניטרית.

סביר להניח שירון יפנים במהרה את המשוואה שנתניהו וכחלון מבקשים ליצור: אם הוא ייצא נגדם, הוא יהיה מחוק מבחינתם, כפי שקרה עם פלוג. אלא שבשונה מפלוג, במאבק מול ראש הממשלה ושר האוצר הנגיד החדש עשוי למצוא את עצמו לבד במערכה. נתניהו, שמודע למערך הכוחות, ניסח זאת היום כך במהלך מסיבת העיתונאים שבה הכריז על המינוי: “אני בטוח שפרופ’ ירון יתפקד מצוין במשולש ראש הממשלה־שר האוצר־נגיד”.

הדברים, שנאמרו בתגובה לשאלה על אודות חילוקי הדעות עם פלוג, מבטאים גם את אובדן הכבוד של כחלון ובעיקר נתניהו כלפי הפקידות הבכירה בשירות המדינה. הדוגמאות לכך הן רבות. העיכובים הבלתי נסבלים במינוי בכירים בשירות המדינה מעידים על כך היטב.

ירון הוא מועמד אידיאלי עבור נתניהו במובן נוסף. ניכר שראש הממשלה ביקש לשחזר את “אפקט פישר”: הבאתו ארצה לתפקיד מרכזי של כוכב יהודי שהתחנך באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר, ושהצליח לצבור פרסטיז’ בסדר גודל בינלאומי. מבחינת נתניהו, העובדה שהוא אינו מוכר בזירה המקומית היא בונוס, שכן מינוי של נתניהו, כמו נתניהו בעיני עצמו, הוא מינוי בעל ניחוח יוקרתי ובינלאומי. פירסט קלאס. ירון לא היה מועמד הפירסט קלאס היחיד מבחינת נתניהו. למעשה, ראש הממשלה העז להציע את התפקיד לפרופ’ לארי סאמרס, שכיהן כשר האוצר של ארה”ב.

ישראל מיישרת קו עם העולם

חרף החסרונות, המינוי של ירון טומן בחובו גם כמה יתרונות מובהקים. ראשית, מדובר במועמד היחיד לתפקיד שגילו מתחת ל־70. למעשה, עם מינויו יהפוך ירון לאחד הנגידים הצעירים בתולדות המדינה. ואכן, כשנודעו שמותיהם של המועמדים להחלפתה של פלוג, שאלות רבות הועלו בנוגע לגילם המבוגר, כמו גם השאלה אם לא הגיע הזמן להצעיר את בנק ישראל. במובן זה ירון הוא שינוי מרענן.

שנית, ירון אינו מגיע מתוך בנק ישראל, ולכן הוא לא חייב דבר לעובדי הבנק המרכזי. המשמעות, לפחות על הנייר, היא שירון לא יהסס להתעמת איתם, גם משום שהוא אינו זקוק להם על מנת לבנות את הקריירה שלו שכבר התבססה מעבר לים.

אך היתרון המשמעותי ביותר הוא שבפעם הראשונה מונה נגיד שההתמחות שלו מצויה עמוק בתוך העולם הפיננסי - שטומן בחובו את הסיכונים הגדולים ביותר למשק - ולא בתוך העולם הריאלי (צריכה, צמיחה, אבטלה וכו’). למעשה, תחום ההתמחות של ירון הוא בדיוק הקשר בין הסיכונים הפיננסיים להשלכות שלהם על העולם הריאלי.

מהבחינה הזו, המינוי של ירון היא יישור קו עם המתרחש בעולם בתקופה האחרונה, שבה ממשלות החלו לשנות את המיקוד ולמנות לבנקים המרכזיים אנשים מתחומים שקשורים לעולם הפיננסי על חשבון אנשים שהתמחותם קשורה לעולם הריאלי. הסיבה לשינוי נעוצה בלקחים שהופקו מהמשבר הפיננסי של 2008, שפרץ בעקבות משבר הסאב־פריים, ושבעקבותיו הובן כי הסכנות הגדולות לכלכלה הגלובלית המודרנית מגיעות מעולם הסיכונים הפיננסיים והמאקרו־יציבותיים.

בישראל, שבה המדדים המאקרו־כלכליים הריאליים (צמיחה, תעסוקה, חשבון שוטף, הכנסות ממסים) חזקים, ושבה הריבית הריאלית שלילית כבר תקופה ארוכה, הדבר בולט עוד יותר - הסיכויים למשבר פיננסי גבוהים וממשיים יותר מהסיכויים למשבר ריאלי בדמות מיתון. בנוסף, המשבר של 2008 לימד את העולם שההשלכות של משבר פיננסי הן הרסניות פי כמה בהשוואה למיתון.

מרגע שירון, בעל ההשכלה האמריקאית, הידע והניסיון הרלבנטי בתחום הפיננסי, ייכנס לתפקידו, האתגר הגדול ביותר שלו יהיה ליצור נורמליזציה במדיניות המוניטרית. השאלה הגדולה היא אם ראש הממשלה ושר האוצר ייתנו לו גיבוי להעלאת הריבית - מהלך שנוגד את הרצון שלהם להמשיך לעודד את הצמיחה במשק (ראו הרחבה במסגרת).